סער גינה את ההשוואה המיוחסת לקאלאס כ**"עלילת דם"**, תוך שהוא משתמש במונח היסטורי המתאר האשמות שווא זדוניות כלפי יהודים. הוא הגדיר את ההשוואה כעיוות בלתי מתקבל על הדעת של מעשי ישראל . סער הדגיש כי לא תהיה לו כל התקשרות איתה "עד שתחזור בה מהעלילה"
.
ניתוק הקשר הוא רק השלב האחרון בהידרדרות מתמדת ביחסים בין ישראל לאיחוד האירופי במהלך השנה האחרונה, על רקע כמה נושאים מרכזיים:
סנקציות על שרים ישראלים: האיחוד האירופי חלוק עמוקות בנוגע לסנקציות על שרים ישראלים מהימין הקיצוני. בספטמבר 2025 הציעה נשיאת הנציבות האירופית, אורסולה פון דר ליין, להטיל סנקציות על "שרים קיצונים ומתנחלים אלימים" . עם זאת, המדינות החברות לא הצליחו להגיע להסכמה גם ביוני 2026 בנוגע להטלת סנקציות על השר לביטחון לאומי, איתמר בן-גביר
.
צעדי סחר תקועים: באוקטובר 2025 הציגה הנציבות האירופית הצעה רשמית להשעות את ההטבות במכס על יותר משליש מהייצוא הישראלי לאיחוד האירופי, במסגרת הסכם האסוציאציה . אך הצעה זו תקועה: המדינות החברות לא הצביעו בעדה, והאיחוד ספג ביקורת באוקטובר 2025 על כך שעצר את קידום הסנקציות לקראת מאמצי הפסקת אש של ארה"ב
.
ניתוק קשרים עם סוכנויות האו"ם: בינואר 2026 הכריזה ישראל על ניתוק קשרים עם שבע סוכנויות או"ם וגופים בינלאומיים קשורים, בטענה להטיה אנטי-ישראלית . צעד זה בא בעקבות חקיקה מ-2024-2025 שאסרה למעשה על פעילות אונר"א בשטח ישראל
.
ניתוק הקשר של סער עם קאלאס משקף מגמה רחבה יותר של ישראל לנתק ערוצים דיפלומטיים עם גופים ואנשי ציבור שהיא תופסת כעוינים. קאלאס נקטה בעבר עמדה כפולה – גינתה את חמאס ותמכה בזכותה של ישראל להגנה עצמית, תוך ביקורת על התנהלותה בעזה . ההשוואה לאפרטהייד חצתה, לדברי סער, את הקו האדום, והוא הציג את ההחלטה כצעד הכרחי בתגובה למה שהוא רואה כאובדן האובייקטיביות של קאלאס
.