אחרי 17 שנה: לוב חותמת על הסכם חיפושי נפט ראשון בים העמוק – קונסורציום בינלאומי יוצא לדרך

קונסורציום זה ניצח בהליך הגשת הצעות משותף שהתקיים מוקדם יותר השנה. בעוד שההסכם מאפשר לקבוצה לבצע סקרים סיסמיים וקידוחי חיפוש, התחייבויות ההוצאה המינימליות לא פורסמו לציבור על ידי החברות או NOC בדוחות הזמינים . אופיו של הבלוק במים עמוקים מרמז על קמפיין תובעני מבחינה טכנית ויקרה, מה שהופך את התחייבויות העבודה העתידיות לפרט מפתח עבור המשקיעים.

סבב הרישיונות 2025: הקאמבק של לוב

ההסכם בבלוק O7 אינו אירוע מבודד. הוא נובע מסבב רישיונות חיפוש הנפט הראשון של לוב מאז 2007, שהושק רשמית במרץ 2025 והסתיים ב-11 בפברואר 2026, אז הודיעה NOC על הזוכים . הסבב תוכנן במפורש כדי להחיות את מגזר הפחמימנים בלוב, שסבל מהזנחה מצד חברות נפט בינלאומיות גדולות (IOC) מאז מהפכת 2011 והקרע הפוליטי המתמשך בין הממשלים היריבים בטריפולי ובמזרח .

בסופו של דבר, הוענקו חמישה בלוקים מתוך היצע ראשוני של 22 שטחים (אשר תוקן מאוחר יותר ל-20 בלוקים) . רק קבוצה מצומצמת של חברות הגישה הצעות מחייבות, והזוכים כללו:

• בלוק ימי O1: Eni (60%) ו-QatarEnergy (40%) .
• בלוק ימי O7: רפסול (40%, מפעילה), TPAO (40%), קבוצת MOL (20%) .
• בלוק יבשתי S4 (אגן סירטה): שברון – שניצחה קונסורציום של טוטאל-אנרג'י וקונוקו-פיליפס .
• בלוק יבשתי C3 (אגן סירטה): רפסול ו-TPAO .
• בלוק יבשתי M1 (אגן מורצוק): חברת Aiteo הניגרית .

המספר המצומצם של המענקים, כשרק חמישה בלוקים מתוך המוצעים נלקחו, נפל מציפיות מוקדמות, אך עדיין הצליח להחזיר ללוב את ענקית הנפט האמריקאית שברון (Chevron) לאחר היעדרות של 15 שנה, לצד שחקנים חדשים כמו Aiteo ו-MOL .

רפורמה פיסקלית: פתרון לבעיית EPSA IV

אחת הסיבות המרכזיות לכך שחברות בינלאומיות נרתעו מלוב הייתה המסגרת המיושנת של הסכם חיפוש וחלוקת תפוקה (EPSA IV). במסגרת מודל זה, הערכות הצביעו על כך שהמדינה לקחה 70%-90% מהתפוקה, מה שהותיר לחברות הבינ"ל תשואות נמוכות – לעתים אף 5–15 מיליון דולר בלבד בתרחיש רווח תיאורטי של 100 מיליון דולר – בעוד שהן נשאו במלוא סיכון החיפוש . ניתוחים אקדמיים אף הצביעו על ליקויים מערכתיים שעודדו תת-השקעה .

כדי לפתור זאת, הציגה לוב מודל חלוקת תפוקה מודרני, המכונה לעתים EPSA V או מסגרת ה-PSA החדשה. השיפורים המרכזיים שהודגשו על ידי אנליסטים ודיווחים אזוריים כוללים:

• תקבול מדינה מופחת, המוערך בכ-66% בתחזיות מסוימות, עם שיעורי תשואה פנימית (IRR) לקבלן שעשויים להגיע ל-18%-22%, שיפור דרמטי לעומת רמת הבסיס של 2.5% בעבר .
• מנגנוני החזר עלויות מהירים יותר ומבנה חלוקת רווחים מורכב פחות, המחליף את חישוב "פקטור A" הסבוך מ-EPSA IV .
• שיעור קבוע להחזר עלויות, המטפל בתלונה ארוכת שנים שהמודל הישן הקשה על החזר הוצאות חיפוש .

בעוד שהתנאים המלאים של EPSA V טרם פורסמו במלואם, מצגות מוקדמות וניתוחי סקטור מצביעים על כך שהתנאים החדשים מציבים את לוב בעמדה תחרותית יותר לעומת יעדי השקעה אחרים בחזית החיפוש .

מה המשמעות עבור יעדי התפוקה של לוב וביטחון האנרגיה האירופי

NOC וראש ממשלת לוב המוכרת בזירה הבינלאומית, עבדול חמיד דבייבה, הציגו את סבב הרישיונות החדש כמרכזי להשגת יעד תפוקה שאפתני לטווח ארוך של 850,000 חביות נוספות ביום ב-25 השנים הקרובות, תוך שאיפה לדחוף את סך התפוקה לעבר 2 מיליון חביות ליום עד סוף העשור . בלוק O7 הוא חלק מהחזון הרחב הזה, אם כי כל תגלית מסחרית של נפט או גז היא עדיין תהליך של מספר שנים, הדורש שלבי חיפוש, הערכה ופיתוח מוצלחים .

עבור קבוצת MOL, האחזקה ב-O7 מספקת את הכניסה הישירה הראשונה שלה לחיפושי נפט בלוב. החברה ההונגרית הדגישה בפומבי את תפקיד הפרויקט בחיזוק ביטחון האנרגיה של מרכז ומזרח אירופה, על ידי גיוון מקורות האספקה מעבר לצינורות רוסיים ואל אגן הים התיכון . רפסול, שכבר מהווה מפעילה מרכזית בלוב באמצעות שדה שארארה המפיק 300,000 חביות ליום, מרחיבה את תיק הנכסים הימיים שלה, בעוד TPAO מעמיקה את טביעת הרגל האנרגטית של טורקיה באזור .

הסיכון הפוליטי עדיין מרחף מעל ההתקדמות

למרות החתימה המוצלחת על ההסכם והתנאים הפיסקליים המשופרים, הרקע הפוליטי נותר שברירי. לוב עדיין מנוהלת על ידי ממשלים יריבים, וסוכנות רויטרס תיארה את סבב הרישיונות ככזה שמתרחש "על רקע פיצול פוליטי מתמשך" . יו"ר NOC, מסעוד סולימאן, הכריז על חתימת ההסכמים, אך יכולתו של התאגיד לשמור על עצמאות מוסדית ולהבטיח את קדושת החוזים ארוכי הטווח היא שאלה פתוחה עבור המשקיעים . העשור הקודם הוכיח שחוסר יציבות פוליטית ופעילות מיליציות עלולים לעצור במהירות אפילו שדות פעילים, שלא לדבר על מיזמי חיפוש חדשים .

בהקשר זה, הסכם חלוקת התפוקה בבלוק O7 הוא הימור מחושב של רפסול, TPAO וקבוצת MOL, שפוטנציאל המשאבים של לוב – בשילוב עם משטר פיסקלי ידידותי יותר למשקיעים – גובר כעת על סיכוני המשילות המתמשכים. ההסכם אכן מצליח לפתוח את מרחב המים העמוקים של לוב, אך מלוא מידת הצלחתו תתברר רק כאשר המקדחים יגעו בקרקעית הים.