הרכב הכוח: קואליציה ימית חסרת תקדים

הכוח, בהובלה משותפת של בריטניה וצרפת, צמח לקואליציה של יותר מ-40 מדינות. ב-12 במאי 2026 פורסמה הצהרה רשמית עליה חתומות 22 מדינות לפחות, ביניהן אלבניה, אוסטרליה, בחריין, בלגיה, קנדה, דנמרק, גרמניה, יוון, איטליה, יפן, הולנד, נורבגיה, פורטוגל, קטאר, דרום קוריאה ושוודיה . ההכנות כללו ועידת תכנון צבאית בלונדון, שבה השתתפו נציגים מ-51 מדינות .

הליבה המבצעית כוללת את הנכסים המתקדמים ביותר של הציים המעורבים:

• בריטניה הקדימה למקם באזור את המשחתת אה"מ דרגון (Type 45), המצוידת במערכת ההגנה האווירית Sea Viper, וכן מטוסי קרב מסוג טייפון, מערכות אוטונומיות לאיתור מוקשים, טכנולוגיית נגד-מל"טים, וסירות בלתי מאוישות מדגם קראקן .
• צרפת העבירה את קבוצת נושאת המטוסים הגרעינית שארל דה גול דרומה, מעבר לתעלת סואץ ואל תוך הים האדום, בליווי ספינות מלחמה תומכות .
• איטליה תרמה שולות מוקשים ייעודיות למשימת ניקוי המים .

המשימות המוצהרות של הכוח כוללות ניקוי מוקשים, ליווי אוניות סוחר, פיקוח אווירי והגנה על נתיבי סחר ימיים. בכירים הדגישו כי המבצע "עצמאי לחלוטין ונפרד מהצדדים הלוחמים" – ארה"ב ואיראן – ויפעל בהתאם לחוק הבינלאומי .

הסכם הפסקת האש: סוף הסכסוך?

ב-14 ביוני 2026 הכריז הנשיא טראמפ על הפסקת אש, שאושררה על ידי איראן . על פי מקורות, מדובר ב"הסכם קבע" לסיום המלחמה, הכולל את פתיחתו המיידית של מצרי הורמוז, וכן הפסקת אש בכל החזיתות, כולל בלבנון – מהלך שהתקבל בברכה גם על ידי ארגון חזבאללה .

ההודעה הגיעה לאחר חודשים של לחימה שנפתחה במתקפה אמריקאית-ישראלית על איראן בסוף פברואר 2026, במהלכם שובשה קשות התנועה במצרים. כבר באפריל הוסכם על הפסקת אש זמנית בת שבועיים, אך המשא ומתן על הסדר קבע התארך .

האתגרים העיקריים שנותרו על הפרק

למרות התרועות באירופה, הדרך לשיט בטוח במצרים עוד ארוכה:

• הסכמת איראן: טרם ברור אם טהראן תאפשר לכוח רב-לאומי לפעול במים הנחשבים בתחום ריבונותה. שר החוץ הצרפתי ז'אן-נואל בארו שוחח על כך עם עמיתו האיראני, עבאס עראקצ'י, אך ספק אם איראן תסכים בפועל לנוכחות הצבאית המתוכננת .
• מימוש הפסקת האש: ההסכם האמריקאי-איראני נותר הצהרתי בשלב זה. מנגנוני היישום והפיקוח על הפסקת האש טרם הוצגו, ויציבות השטח אינה מובטחת .
• היקף מבצע ניקוי המוקשים: המצרים מוקשו באופן נרחב במהלך הלחימה. משימת השלייה והפינוי דורשת זמן ומאמץ לוגיסטי ניכר, והיא תוכל להתחיל רק לאחר השגת רגיעה יציבה .
• מורכבות פיקודית: תיאור הכוח כנפרד לחלוטין מארה"ב ומאיראן, בעודו פועל באזור מתוח ובסמיכות לכוחותיהן, עלול ליצור אתגרים מבצעיים וחיכוכים בלתי צפויים .

הכוח הימי מוכן, הספינות בעמדות המתנה, ומפקדי המשימה ממתינים לאור ירוק. אולם כפי שהזהירו פרשנים, בלעדי הבנות ברורות עם טהראן, הספינות המתקדמות ביותר עלולות להישאר, בינתיים, מעבר לאופק.

הרכב הכוח: קואליציה ימית חסרת תקדים

הכוח, בהובלה משותפת של בריטניה וצרפת, צמח לקואליציה של יותר מ-40 מדינות. ב-12 במאי 2026 פורסמה הצהרה רשמית עליה חתומות 22 מדינות לפחות, ביניהן אלבניה, אוסטרליה, בחריין, בלגיה, קנדה, דנמרק, גרמניה, יוון, איטליה, יפן, הולנד, נורבגיה, פורטוגל, קטאר, דרום קוריאה ושוודיה . ההכנות כללו ועידת תכנון צבאית בלונדון, שבה השתתפו נציגים מ-51 מדינות .

הליבה המבצעית כוללת את הנכסים המתקדמים ביותר של הציים המעורבים:

• בריטניה הקדימה למקם באזור את המשחתת אה"מ דרגון (Type 45), המצוידת במערכת ההגנה האווירית Sea Viper, וכן מטוסי קרב מסוג טייפון, מערכות אוטונומיות לאיתור מוקשים, טכנולוגיית נגד-מל"טים, וסירות בלתי מאוישות מדגם קראקן .
• צרפת העבירה את קבוצת נושאת המטוסים הגרעינית שארל דה גול דרומה, מעבר לתעלת סואץ ואל תוך הים האדום, בליווי ספינות מלחמה תומכות .
• איטליה תרמה שולות מוקשים ייעודיות למשימת ניקוי המים .

המשימות המוצהרות של הכוח כוללות ניקוי מוקשים, ליווי אוניות סוחר, פיקוח אווירי והגנה על נתיבי סחר ימיים. בכירים הדגישו כי המבצע "עצמאי לחלוטין ונפרד מהצדדים הלוחמים" – ארה"ב ואיראן – ויפעל בהתאם לחוק הבינלאומי .

הסכם הפסקת האש: סוף הסכסוך?

ב-14 ביוני 2026 הכריז הנשיא טראמפ על הפסקת אש, שאושררה על ידי איראן . על פי מקורות, מדובר ב"הסכם קבע" לסיום המלחמה, הכולל את פתיחתו המיידית של מצרי הורמוז, וכן הפסקת אש בכל החזיתות, כולל בלבנון – מהלך שהתקבל בברכה גם על ידי ארגון חזבאללה .

ההודעה הגיעה לאחר חודשים של לחימה שנפתחה במתקפה אמריקאית-ישראלית על איראן בסוף פברואר 2026, במהלכם שובשה קשות התנועה במצרים. כבר באפריל הוסכם על הפסקת אש זמנית בת שבועיים, אך המשא ומתן על הסדר קבע התארך .

האתגרים העיקריים שנותרו על הפרק

למרות התרועות באירופה, הדרך לשיט בטוח במצרים עוד ארוכה:

• הסכמת איראן: טרם ברור אם טהראן תאפשר לכוח רב-לאומי לפעול במים הנחשבים בתחום ריבונותה. שר החוץ הצרפתי ז'אן-נואל בארו שוחח על כך עם עמיתו האיראני, עבאס עראקצ'י, אך ספק אם איראן תסכים בפועל לנוכחות הצבאית המתוכננת .
• מימוש הפסקת האש: ההסכם האמריקאי-איראני נותר הצהרתי בשלב זה. מנגנוני היישום והפיקוח על הפסקת האש טרם הוצגו, ויציבות השטח אינה מובטחת .
• היקף מבצע ניקוי המוקשים: המצרים מוקשו באופן נרחב במהלך הלחימה. משימת השלייה והפינוי דורשת זמן ומאמץ לוגיסטי ניכר, והיא תוכל להתחיל רק לאחר השגת רגיעה יציבה .
• מורכבות פיקודית: תיאור הכוח כנפרד לחלוטין מארה"ב ומאיראן, בעודו פועל באזור מתוח ובסמיכות לכוחותיהן, עלול ליצור אתגרים מבצעיים וחיכוכים בלתי צפויים .

הכוח הימי מוכן, הספינות בעמדות המתנה, ומפקדי המשימה ממתינים לאור ירוק. אולם כפי שהזהירו פרשנים, בלעדי הבנות ברורות עם טהראן, הספינות המתקדמות ביותר עלולות להישאר, בינתיים, מעבר לאופק.