על פי הדיווחים, ההסכם אכן הוביל להקלה מיידית: הנשיא טען כי המצרים "פתוחים חלקית", וכי תנועה מסחרית מלאה צפויה להתחדש עד יום שישי, ה-19 ביוני .
הנה עיקרי ההסכם שהוצג:
אחד הנושאים המרכזיים שעמדו על הפרק בפסגה היה המאמץ להבטיח את פתיחת המצרים לאורך זמן. במשך חודשים, המים היו ממולכדים במוקשים ימיים, והצריכו מבצע מורכב לפינוים. בריטניה וצרפת נטלו את ההובלה בגיבוש תוכנית למשימה ימית רב-לאומית, ומתכננים צבאיים מיותר מ-15 מדינות כבר הכינו תוכניות מבצעיות מפורטות .
מנהיגי ה-G7, כולל צרפת, גרמניה, איטליה ובריטניה, הביעו תמיכה פומבית במשימה. נשיא צרפת, עמנואל מקרון, אף הצהיר כי נושאת המטוסים "שארל דה גול" תוכל להגיע למצרים תוך יומיים-שלושה . מקרון הדגיש את הצורך לפרוס כוחות עם פריגטות, מטוסים וצוותי פינוי מוקשים מיד עם השלמת ההסכם
.
אולם, כאן טמון "הפיל שבחדר":
איראן מתנגדת נחרצות. דיפלומטים מדווחים כי טהרן הבהירה שהיא רואה בנוכחות צבאית זרה במצרי הורמוז קו אדום. במקום זאת, איראן עשויה לשאוף להטיל בעצמה אגרות מעבר על ספינות – רעיון שהמעצמות האירופיות דוחות בתוקף . סוגיה זו היא אולי המכשול המשמעותי ביותר ליישום התוכנית, שכן אי אפשר לבצע את משימת פינוי המוקשים והאבטחה ללא הסכמה שבשתיקה, לפחות, מצד איראן
.
כשמנהיגי העולם התיישבו לשולחן הדיונים, האווירה הייתה של אופטימיות זהירה מהולה בספקנות. מספר סוגיות קריטיות נותרו ללא מענה ברור: