חיוני להדגיש כי לא מדובר בהסכם שלום סופי. מזכר ההבנות הוא מסגרת ראשונית המגדירה תקופה של 60 יום, שבמהלכה צפויים להתקיים דיונים על תנאים מקיפים יותר .
בעוד מזכר ההבנות דחה את ההכרעות הגרעיניות הסופיות, טראמפ הציב בפומבי דרישות מקסימליסטיות להסדר קבע. הוא עמד על כך שאיראן "חייבת להסכים" לוותר לצמיתות על נשק גרעיני . לדבריו, איראן תעביר לידי ארה"ב את מאגר האורניום המועשר שלה, וארה"ב תאסוף ותשמיד את הפסולת הגרעינית ברגע שהמצב יתייצב
.
עם זאת, דיווחים מצביעים על כך שמזכר ההבנות עצמו כולל רק מורטוריום על העשרה נוספת במהלך 60 הימים, בעוד שגורל המאגרים הקיימים ייקבע במו"מ בהמשך . אתר Axios דיווח שטראמפ ביקש באופן פרטי לערוך שינויים במזכר, בדרישה ל"פירוט רב יותר כיצד ארה"ב משיגה את החומר ולוחות הזמנים" להשגת האורניום המועשר – תנאים שאיראן סירבה לקבל באופן מוחלט
.
טראמפ גם הזהיר שוב ושוב כי אם לא יושג הסכם שישביע את רצונו, הוא מוכן "להשלים את המשימה" מבחינה צבאית . הוא אמר שעמד לקבל "החלטה סופית", וכי לא יסכים לעסקה שתותיר אותו בלתי מסופק
.
ההסכם המתגבש הוביל לקרע חריף ופומבי בין טראמפ לנתניהו. ההנהגה הישראלית מצאה את עצמה מודרת מתהליך המשא ומתן, ועמדה בפני הסכם שראתה כפגום מיסודו .
העיתון הישראלי המוביל "ידיעות אחרונות" סיכם את התגובה בשתי מילים: "עסקה גרועה" . בכיר ישראלי אמר ל־U.S. News, "ההסכם הראשוני נורא לישראל"
. מנקודת המבט הישראלית, המזכר דוחה דיונים בנושאים שישראל רואה בהם קיומיים – שאיפות גרעיניות ופיתוח טילים – ובו בזמן מציע הקלה כלכלית למשטר שנתניהו ביקש להחליש
.
טראמפ דחף בחזרה באגרסיביות. הוא האשים את נתניהו בפומבי בעיכובים, וטען שהתקיפות האוויריות הישראליות בביירות חתרו תחת תהליך השלום ועשויות היו לדחות את חתימת מזכר ההבנות . הוא טען שלמרות התנגדותו של נתניהו, הוא "הציל את ישראל מהשמדה גרעינית"
. באחד מחילופי הדברים המדווחים הדרמטיים ביותר, הזהיר טראמפ את נתניהו שאם ישראל תמשיך לתקוף באופן שמסכן את העסקה, "אתם תהיו לבד"
.
מאחורי הקלעים, נתניהו ובכירים ישראלים אחרים נזהרו מלתקוף את טראמפ ישירות, אך רחשו ספקנות עמוקה . בזירה הפנימית, העסקה הפכה לנטל פוליטי ברור עבור נתניהו, שהימר על עתידו הפוליטי בקשריו עם טראמפ, אך כעת ניצב מול אוכלוסייה זועמת על הסכם שמותיר את הרפובליקה האסלאמית על כנה, עם הקלות בסנקציות באופק
.
השעון בן 60 הימים של מזכר ההבנות מגדיר כעת את המפה הדיפלומטית המיידית, בעוד השאלות הקשות ביותר – מה יקרה לאורניום המועשר של איראן? איזו יכולת גרעינית תשמור איראן לצמיתות? – נדחו למועד מאוחר יותר. המתח בין האינסטינקט של וושינגטון לחתור לעסקה לבין חששותיה הביטחוניים של ירושלים נותר, נכון לעכשיו, בלתי פתור.
Comments
0 comments