עמדה זו אינה חדשה. כבר במרץ 2026 גינו שש מדינות – בריטניה, צרפת, גרמניה, איטליה, הולנד ויפן – את ההתקפות האיראניות על ספינות מסחריות, את מיקוש המצר ואת הפגיעה בתשתיות אנרגיה אזרחיות, וקראו להפסקה מיידית של האיומים . כעת העמדה הזו מקבלת משנה תוקף עם הפיכתה לתנאי סף להקלה בסנקציות.
הטקסט המלא של ההסכם טרם פורסם רשמית, אך הצהרות של בכירים אמריקנים, דיווחים מסוכנות הידיעות האיראנית "מהר" ומקורות נוספים חושפים מסגרת בת 14 סעיפים המחולקת לשני שלבים :
נקודת מחלוקת מרכזית נותרה בעינה: בעוד האמריקנים דורשים פירוק מלא של תשתיות הגרעין, ההדלפות מהצד האיראני מתארות מתווה של השעיה או הגבלה, לא של פירוק. פער זה צפוי לעמוד בלב המשא ומתן בחודשיים הקרובים.
מאחורי הקלעים של ההסכם עומדת מדינה אחת שתפקידה היה חיוני לא פחות משל הצדדים הישירים: עומאן. הסולטנות הקטנה שימשה כמתווכת הראשית לאורך כל סבבי השיחות בין ארה"ב לאיראן בשנים 2025–2026 .
שר החוץ העומאני, באדר אל-בוסעידי, הפך לדמות מפתח במגעים. הוא תיאר "פריצת דרך" כבר בסוף פברואר 2026, כאשר הצהיר כי "עסקת שלום נמצאת בהישג ידנו" ואף ציין כי איראן הסכימה שמלאי החומר הגרעיני שלה לעולם לא יוכל לשמש לפצצה . צוות המתווכים העומאני נע בין המשלחות האמריקנית, בראשות השליח סטיב ויטקוף, והאיראנית, בראשות שר החוץ עבאס עראקצ'י, בסבבים שהתקיימו בז'נבה, רומא ומסקט .
יכולתה של עומאן לשמש כמתווכת נעוצה ביחסיה הדיפלומטיים ההדוקים וההיסטוריים הן עם וושינגטון והן עם טהראן. בעודה חלק מהמרחב הערבי-סוני במפרץ, היא פיתחה קשרים ייחודיים עם ההנהגה השיעית באיראן, מה שהעניק לה אמינות בשני הצדדים . בלעדי התיווך העומאני, סביר להניח שהערוץ הדיפלומטי לא היה קורם עור וגידים.