הנשיא דונלד טראמפ הודיע ברשת Truth Social כי ארצות הברית תסיים את המצור הימי על נמלי איראן, והציג את ההסכם כהישג אמריקאי בתחום חופש השיט . גם דיווחים בתקשורת האמריקאית תיארו את המזכר כהסדר שמבטיח ניווט ללא הגבלה וללא דמי מעבר .
בטהרן מציגים תמונה שונה. איראן טוענת שההסכם מכיר בסמכות המשותפת שלה ושל עומאן על שירותים ימיים במצר, ובכך מאפשר גביית הכנסות מאוניות מסחריות לאחר תקופת חסד של 60 יום .
משרד החוץ האיראני מבחין בין «אגרת מעבר» לבין תשלום עבור «שירותי ניווט». לפי הגרסה האיראנית, מדובר בשירותים כמו הכוונת כלי שיט, אבטחה, ניהול תנועה והגנת הסביבה, שייגבו באמצעות רשות מעבר חדשה במצר הורמוז .
שגריר איראן במוסקבה ניסח זאת באופן ישיר יותר: המצר יהיה פתוח, אך «בתנאים חדשים» שייקבעו בידי הרשויות האיראניות והעומאניות, ובהם גם דמי מעבר . במקביל דיווחו כלי תקשורת ממלכתיים באיראן כי טיוטת מזכר ההבנות כוללת 14 סעיפים, בהם סיום המצור האמריקאי על נמלי איראן והסדרים הנוגעים למצר .
בשלב זה קיימות שלוש עובדות מרכזיות — ושלוש שאלות פתוחות:
הפער הזה אינו רק סמנטי. אם איראן תתחיל לגבות תשלומים לאחר תום תקופת החסד, וושינגטון תראה בכך הפרה של התחייבות למעבר ללא אגרות — גם אם טהרן תגדיר את התשלומים כעלות עבור שירותים. לכן המחלוקת עלולה להפוך לנקודת חיכוך חדשה דווקא לאחר חידוש השיט .
מנהיגים באיחוד האירופי בירכו באופן כללי על ההסכם, אך הדגישו שהצהרה מדינית אינה מספיקה כדי להבטיח מעבר בטוח במים.
בריטניה וצרפת אף ניהלו במאי פסגה בינלאומית לתכנון משימה ימית רב-לאומית, עצמאית והגנתית לחלוטין, שתגן על אוניות סוחר ותסייע בפינוי מוקשים לאחר הפסקת אש יציבה . הדבר מצביע על כך שמדינות אירופה בונות יכולת ביטחונית משלהן במצר, ולא מסתמכות רק על ההבנות בין וושינגטון לטהרן.
עבור חברות הספנות, פתיחה רשמית של המצר אינה שוות ערך לחזרה מיידית לשגרה. המפעילים באסיה ובאירופה אומרים שהשיט יחודש רק לאחר שתובטח הבטיחות בפועל במים .
השלב הקריטי הוא פינוי מוקשים. לפי הערכות, שימוש בשולות מוקשים קונבנציונליות לצד רחפנים וכלים תת-ימיים עשוי להימשך 40–50 יום, עד שחברות הביטוח, חברות הספנות וסוחרי הנפט ירגישו בטוחים מספיק כדי להחזיר את התנועה לרמות רגילות .
חברות מכולות גדולות מסרו בשלב זה כי «אין שינוי בפעילות שלנו באזור» . ענף הספנות אמנם בירך על פריצת הדרך הדיפלומטית, אך דורש לפני חזרה מלאה ערבויות ביטחוניות מעשיות, כיסוי ביטוחי ברור ופינוי מוקשים .
המכון לחקר המלחמה (ISW) מתאר את המסגרת כהסכם בשני שלבים. השלב הראשון עוסק בסיום הלחימה בכל החזיתות, בחידוש התנועה במצר ובמתן הטבות כלכליות לאיראן — ובהן כספי שיקום, הקלות בסנקציות, שחרור נכסים מוקפאים וסיום המצור האמריקאי .
השלב השני אמור לעסוק בהגבלות על תוכנית הגרעין האיראנית ובנושאים נוספים. סוגיית הגרעין נדחתה במכוון, והיא נותרה אחד המרכיבים השנויים ביותר במחלוקת: כלי תקשורת אמריקאיים דיווחו שהגבלות גרעין נכללו בטיוטה, בעוד כלי תקשורת איראניים טענו שהשיחות בנושא יתקיימו בנפרד, לאחר חתימת מזכר ההבנות .
המסגרת המתגבשת עשויה לעצור את הלחימה ולפתוח מחדש את מצר הורמוז — לפחות על הנייר. אך המחלוקת על התשלומים נותרה בלתי פתורה: ארצות הברית מדברת על מעבר חופשי, ואיראן על «דמי שירות» שייגבו לאחר 60 יום.
אירופה תומכת בהפחתת המתיחות, אך מתכוננת להגדיל את הנוכחות הימית שלה. חברות הספנות ממתינות לפינוי מוקשים, לביטוח ולערבויות בטיחות, תהליך שעלול להימשך 40–50 יום. ומעל לכל מרחפת שאלת הגרעין האיראני, שנדחתה לשלב הבא ועלולה להיות המבחן הקשה יותר ליציבות ההסכם.