מכירת החיסול באגרות החוב הממשלתיות היפניות ארוכות הטווח (JGB) על ידי מנהלי השקעות גלובליים, לקראת העלאת הריבית הצפויה של בנק יפן (BOJ) ל-1% ביוני 2026, נובעת ממפגש של שלושה כוחות: תשואות עולות שמחקו ערך רב, צמצום פערי הריבית מול ארה"ב שמחסל את אטרקטיביות ה"קארי טרייד", והחשש מתוכנית הצמצום (Tapering) של הבנק המרכזי שתוסיף היצע לשוק. המהלך המנוגד של אייגוין הולדינגס — רכישת אג"ח סופר-ארוכות לראשונה מזה עשור — חושף עד כמה השוק חלוק: משקיעים זרים רואים פוטנציאל מוגבל לעליית מחירים וסיכון גבוה לתנודתיות, בעוד מוסדות מקומיים עשירים במזומן רואים בתשואות הגבוהות ביותר זה עשורים נקודת כניסה של פעם בדור.
למה מנהלי ההשקעות הגלובליים בורחים מהאג"ח הארוכות
- התשואה על האג"ח הממשלתית ל-30 שנה זינקה לשיא כל הזמנים של 3.44% במאי 2026, הרמה הגבוהה ביותר מאז הונפקו אג"ח אלו לראשונה ב-1999
. עבור מנהלים גלובליים שרכשו אג"ח ארוכות רק שנה קודם לכן, כשהתשואות הפכו סוף סוף לאטרקטיביות, הפחתת הערך החדה בעקבות זינוק התשואות הייתה כואבת במיוחד, מה שהוביל למימוש רווחים מהיר ולצמצום סיכונים.
- העלאת הריבית של בנק יפן ביוני צפויה להעלות את הריבית במשק מ-0.75% ל-1%, רמתה הגבוהה ביותר מאז 1995
![]()
. אך השוק כבר מתמחר העלאות נוספות — חלק מבכירי הבנק המרכזי אותתו על אפשרות להעלאה נוספת מאוחר יותר ב-2026
. זה יוצר חשש מ"ריבית גבוהה לאורך זמן" עבור אג"ח בעלות מח"מ ארוך.
- בנק יפן גם מצמצם את רכישות האג"ח שלו. בישיבת יוני, דן הבנק המרכזי בהאצת קצב ההפחתה ל-400 מיליארד ין ברבעון החל מיולי 2026, כלומר הקונה הכי גדול בשוק נסוג בהדרגה . פחות ביקוש מצד הבנק המרכזי מאלץ את המגזר הפרטי לספוג יותר אג"ח, מה שמפעיל לחץ על מחירי האג"ח הארוכות.