ב-13 ביוני הפכו רחובות רומא לזירה להתנגשות פוליטית חריפה . כ-3,000 מפגיני ימין קיצוני צעדו ברובע פראטי תחת הכותרת "הגירה חוזרת וכיבוש מחדש", יוזמה אזרחית הדורשת גירוש כפוי של מהגרים בלתי סדירים ואף של זרים חוקיים שאינם נטמעים
. הצעדה, שבה מפגינים ביצעו הצדעות פשיסטיות וקראו "דוצ'ה!" – התייחסות למוסוליני – הובלה על ידי הגנרל לשעבר רוברטו ונאצ'י
.
המומנטום של הצעדה נבנה על תהליך פוליטי פורמלי. תנועת "הגירה חוזרת וכיבוש מחדש" הצליחה לאסוף 50,000 חתימות על עצומה, סף חוקתי המחייב דיון פרלמנטרי על החזרה המונית של מהגרים . מנגנון זה הביא רעיונות ימניים קיצוניים מהשוליים ישירות אל תוך המיינסטרים הפוליטי של איטליה, מה שהצית את ההפגנה הציבורית
. ונאצ'י, שניצל את האירוע כדי להשיק את מפלגת הימין הקיצוני החדשה שלו, "Futuro Nazionale", הצהיר כי "לאף אחד אסור להיות מורשה להיכנס לאיטליה"
. מפלגתו נמצאת כעת בסקרים עם 4.5% תמיכה, נתון שמסבך את סיכויי הבחירה מחדש של ראש הממשלה ג'ורג'יה מלוני בימין
.
את צעדת הימין הקיצוני קיבלה עצרת נגדית בעד הגירה שמשכה עשרות אלפי מפגינים לאזור אחר בבירה . אלפי שוטרים נפרסו כדי להפריד בין שני הצדדים, והרשויות דיווחו כי היום עבר ללא אלימות
. המראה החזותי העז של הפגנות יריבות באותו יום, שנגרמו על ידי עצומת ימין קיצוני ממוסדת, מראה כיצד ההגירה עוברת מוויכוח מדיניות לעימות ציבורי לוהט, אפילו בתוך המדינות המייסדות של האיחוד האירופי.
בעוד שההפגנות ברומא אורגנו סביב עצומה פוליטית, ההפגנה המסיבית בבלפסט הייתה תגובה ישירה לאלימות רחוב. באותה שבת, אלפים התאספו מחוץ לבניין עיריית בלפסט לעצרת שתוארה על ידי מספר כלי תקשורת ומארגנים כהפגנת האנטי-גזענות הגדולה ביותר אי פעם בעיר . האירוע, שנקרא "Together Against Hate" (יחד נגד שנאה), אורגן על ידי ארגון "Unite Against Racism" (התאחדו נגד גזענות) במטרה להשיב את המרחב הציבורי לאחר ימים של הפרות סדר
.
המהומות פרצו לאחר שסרטון של פיגוע דקירה באדם בשם סטיבן אוגילבי בצפון בלפסט ב-8 ביוני הופץ באופן נרחב ברשתות החברתיות . אוגילבי איבד עין וסבל מחתכים עמוקים בראשו, בפניו ובגבו בפיגוע, וחשוד הואשם בניסיון רצח
. הסרטון הפך במהירות לזרז עבור קבוצות ימין קיצוני להתגייס, מה שהוביל להפגנות אלימות נגד מהגרים ברחבי העיר
.
האלימות שבאה בעקבותיה הייתה חמורה. בתי מהגרים הוצתו, אוטובוס נשרף, ולבנים ובקבוקי תבערה הושלכו לעבר שוטרים . ההרס הותיר יותר משני תריסרים חסרי בית, 12 שוטרים פצועים ו-23 עצורים
. עד סוף השבוע, תגובת הנגד של הקהילה הייתה עצומה.
על פי ההערכות, 3,000 איש הגיעו לעצרת "יחד נגד שנאה" . המפגינים נשאו שלטים בעבודת יד ועליהם כתוב "גזענים לכו הביתה" ו"הבעיה היא רוע ואלימות, לא גזע", בעוד הקהל קורא בקול "תגידו את זה חזק, תגידו את זה ברור, פליטים רצויים פה"
. מפלגות פוליטיות ואיגודים מקצועיים היו מיוצגים בקהל
. מעל הבמה, נואמת אחת העבירה מסר ישיר לפלגי הימין הקיצוני: "עזבו את הקהילות שלנו – לא נקבל את נוכחותכם בשכונות שלנו"
. העצרת, שנמשכה כמעט שעתיים, שלחה איתות רב-עוצמה כי בעוד שאלימות הימין הקיצוני יכולה לשלוט זמנית בכותרות, קואליציה רחבה של החברה האזרחית מוכנה להתגייס בתגובה.
יום לפני ההפגנות של סוף השבוע, ב-12 ביוני, אמנת ההגירה והמקלט של האיחוד האירופי נכנסה רשמית לתוקף בכל 27 המדינות החברות . רפורמה זו מייצגת את השינוי המשמעותי ביותר בכללי המקלט והגבולות של הגוש זה עשור, אשר אומצה במאי 2024 לאחר תקופת מעבר של שנתיים
. האמנה היא מערך של 10 סעיפי חקיקה מחייבים המקימים מסגרת משותפת לניהול הגירה
.
המטרה המרכזית היא להעביר את הגוש ממה שנתפס באופן נרחב כמצב תגובה למשבר לגישה שיטתית יותר המתמקדת בבקרת גבולות הדוקה יותר והחזרות מהירות יותר. הכללים החדשים דורשים כי כל מי שמגיע באופן בלתי סדיר לגבולות החיצוניים של האיחוד – כולל מי שחולץ בים – יעבור בדיקות זהות, ביטחון ובריאות . תהליך זה חייב להסתיים בתוך שבעה ימים בגבול, או בתוך שלושה ימים אם אדם נתפס בשטח לאומי
. בקשות מקלט שיימצאו מופרכות יופנו להליכי גבול מזורזים
.
"מנגנון סולידריות" חדש הוא גם מרכזי באמנה. הוא מחייב את המדינות החברות להשתתף בחלוקת נטל, אך מאפשר להן בחירה: הן יכולות לקבל העברות של מבקשי מקלט ממדינות בקו החזית, לתרום תרומה כספית, לספק תמיכה מבצעית, או להשתמש ב"קיזוז אחריות" . גמישות מובנית זו תוכננה להתגבר על המבוי הסתום הפוליטי ששיתק את מדיניות ההגירה של האיחוד האירופי במשך שנים.
עם זאת, יישום האמנה נתקל מיד בספקות וביקורת. אנליסטים ציינו כי ייתכן שמספר מדינות חברות אינן מוכנות לאכוף את הכללים במלואם, ומבקרים טוענים כי המסגרת מייצגת שינוי מהותי לעבר הרתעה והחזרות במקום שיתוף אחריות אמיתי . ארגון Human Rights Watch פרסם שאלות ותשובות מפורטות יומיים בלבד לפני כניסת האמנה לתוקף, והזהיר כי הכללים החדשים "יחלישו את הזכות למקלט" על ידי זירוז תביעות הגנה, הגבלת אמצעי ביטחון, והגברת השכיחות ומשך המעצר של מבקשי מקלט
. הארגון ציין כי מדינות האיחוד האירופי יוכלו לשלול מאנשים את הזכות לבקש מקלט על בסיס חריגים רחבים מדי של ביטחון וסדר ציבורי
.
בריסל הציגה את האמנה כהישג היסטורי, ואכן, הנציבות דיווחה במאי 2026 כי רוב המדינות החברות נמצאות במסלול הנכון עם התאמות החקיקה ובניית יכולות הקליטה הנדרשות לאכיפה . אך המבחן האמיתי יהיה בפרטים המבצעיים, והאם העיבוד המהיר של תביעות בגבולות ממוגנים יכול להתקיים בצוותא עם הגנות משפטיות. דיווחים מוקדמים על כך ששאלות אכיפה כבר צצות הן סימן לכך שמסעה של האמנה מהסכמה פוליטית למציאות תפקודית יהיה רצוף קשיים
.
מה שהופך את סוף השבוע השני של יוני 2026 לכל כך משמעותי הוא ההתכנסות. תאריך אכיפתה הרשמי של אמנת האיחוד האירופי – 12 ביוני – לא היה מקרי; הוא סימן רגע סמלי ומשפטי שממשלות ותנועות מחאה התכוננו אליו. ההפגנה של הימין הקיצוני ברומא ב-13 ביוני הופעלה ספציפית על ידי עצומה המבקשת ללכת אפילו מעבר לכללים החדשים והנוקשים יותר של האיחוד האירופי, על ידי תמיכה ב"הגירה חוזרת", או גירוש כפוי של תושבים חוקיים הנחשבים כלא נטמעים .
בינתיים, האירועים בבלפסט הדגימו את התנודתיות בעולם האמיתי של ההגירה כסוגיה חברתית כשהיא מצטלבת עם פשיעה ודיסאינפורמציה ברשת. פיגוע דקירה יחיד ומזעזע, שהועצם על ידי הרשתות החברתיות, הספיק כדי להצית מהומות נגד מהגרים שהטילו אימה על קהילה במשך ימים וחייבו התגייסות אנטי-גזענית היסטורית כדי להתמודד איתן .
אירופה פועלת כעת במציאות חדשה שבה מדיניות ההגירה הבסיסית שלה נבנתה מחדש סביב הרתעה, בעוד הכיכרות הציבוריות שלה הפכו לזירות לעימותים שהולכים ונעשים קיצוניים על זהות לאומית, ביטחון וזכויות אדם.