מאחורי הקלעים של טיוטות ההסכם המתחרות: מה באמת מפריד בין וושינגטון לטהרן?

היכן הטיוטות מתנגשות: קרן 300 מיליארד הדולר, נכסים מוקפאים וסוגיית התִּזְמוּן

המחלוקת המרכזית אינה על עצם הצורך בהפחתת הסלמה, אלא על מי זז ראשון. הטיוטה האיראנית בת 14 הסעיפים, שפורסמה על ידי סוכנות הידיעות ״מהר״, מציגה את ההסכם כמחויבות מראש של ארה״ב, בעוד הגרסה האמריקאית שדווחה על ידי Axios והניו יורק טיימס מתארת אותו כמפת דרכים מדורגת ומותנית .

׳קרן ההשקעות׳ של 300 מיליארד דולר מול ׳התחייבות לשיקום׳

אחת ההצעות שתפסו את הכותרות היא קרן בשווי 300 מיליארד דולר. על פי דיווחים אמריקאיים, שנתמכים על ידי מקורות דיפלומטיים, מדובר ב״קרן השקעות בינלאומית״, וממשל טראמפ פנה באופן בלתי רשמי למדינות המפרץ ולסין בבקשה לממן אותה . דיפלומטים אמרו לניו יורק טיימס כי וושינגטון נמנעה בכוונה מהמונחים ״פיצוי״ או ״שילומים״ כדי לא ליצור תקדים של אחריות משפטית .

הגרסה שפורסמה באיראן, לעומת זאת, מציגה זאת כהתחייבות מחייבת לשיקום בהובלת ארה״ב, מה שמרמז על חובה ולא על חבילת סיוע התנדבותית .

24-25 מיליארד הדולר בנכסים מוקפאים

בנוגע לשחרור נכסים איראניים מוקפאים, שתי הטיוטות מצויות במרחק שנות אור זו מזו. הגרסה האיראנית, כפי שפורסם באיראן אינטרנשיונל, עומדת על שחרור מיידי וללא תנאים של כל 24 מיליארד הדולר בקרנות מוקפאות, כאשר מחצית מהסכום תועמד לרשות טהרן עוד לפני תחילת המשא ומתן הסופי . לעומת זאת, הגרסה האמריקאית קושרת את שחרור הכספים לאבני דרך מדודות ומאומתות, ומתייחסת אליו כתמריץ מדורג ולא כתשלום מראש .

הקלות בסנקציות והטריגר למו״מ הגרעיני

הקרב על סדר הפעולות מתרחב גם לתחום הסנקציות בכללותו. ארה״ב צופה הקלות מדורגות המותנות בצעדים איראניים מאומתים להפחתת הסלמה . איראן דורשת הסרה מוחלטת וגורפת של הסנקציות מראש, לרבות אישור מלא לייצוא הנפט שלה .

חילוקי הדעות הקריטיים ביותר, עם זאת, עשויים להיות לגבי המועד בו יחל המו״מ הגרעיני הסופי בפועל. ארה״ב מעוניינת שהשיחות על הסכם הקבע יחלו במהלך תקופת הביניים בת 60 הימים. עמדתה של איראן היא תנאי מוקדם: המו״מ הסופי יחל רק לאחר שכל הסנקציות יוסרו במלואן והנכסים ישוחררו . צעד כזה יאפשר לטהרן למעשה לדחות את השיחות הגרעיניות המהותיות לזמן בלתי מוגבל, תוך שהיא נהנית מהקלות בסנקציות.

דדליין יום ההולדת של טראמפ והדחייה המיידית של איראן

ביום שבת, 13 ביוני, פרסם הנשיא טראמפ בפלטפורמת Truth Social שלו כי ההסכם ״מתוכנן להיחתם״ ביום ראשון, 14 ביוני – יום הולדתו ה-80 – וכי מצר הורמוז ייפתח מיד לאחר מכן . הוא התעקש אפילו בבוקר יום ראשון כי ההסכם נמצא במרחק ״שעות״ בודדות .

התגובה האיראנית הייתה מהירה וחד-משמעית. גורמים רשמיים הכחישו כי יש חתימה מתוכננת, וערוץ תקשורת המזוהה עם משמרות המהפכה האשים את טראמפ כי הוא דוחף למועד לטובת ״פרסום ליום הולדתו״, ותייג את כל מועד יום ראשון כ״אירוע תעמולה״ . משמרות המהפכה הצהירו כי צוות המו״מ שלהם לא אישר שום חתימה למועד זה . נכון לסוף יום 14 ביוני, לא התקיים טקס חתימה, ולוח הזמנים המוצע התרסק .

הסלמה בשטח מסבכת את הדיפלומטיה

המבוי הסתום בשולחן המשא ומתן מורכב אף יותר בשל אירועים קינטיים בשטח. ב-14 ביוני, כוחות ישראלים תקפו את מה שהגדירו כמפקדת חיזבאללה בפרבר הדאחייה של ביירות, כתגובה על מתקפות רחפנים וטילים על צפון ישראל . מהלך זה בא לאחר חילופי מהלומות קודמים ב-7 ביוני, שבהם ישראל תקפה באותו רובע ואיראן הגיבה בתקיפה אווירית ישירה על שטח ישראל – החילופין הישירים הראשונים בין איראן לישראל מאז נכנסה הפסקת אש שברירית לתוקף באפריל .

מיד לאחר התקיפה ב-14 ביוני, תת-אלוף מוחמד ג'עפר אסאדי, מפקד צבאי איראני בכיר, הצהיר כי הפעולות הישראליות ״לא ייוותרו ללא מענה״ . הנשיא טראמפ, מצדו, האשים בכעס את ישראל בסיבוך לוח הזמנים לחתימה, בעוד ההנהגה הישראלית הבהירה כי תמשיך לפעול נגד חיזבאללה ללא קשר לערוץ הדיפלומטי בין ארה״ב לאיראן .

השורה התחתונה: ארה״ב ואיראן הסכימו על ארכיטקטורה של הפסקת אש זמנית, אך אינן מצליחות להסכים על רצף הוויתורים הבסיסי. בעיני וושינגטון, ההקלה באה בעקבות פעולה מאומתת. בעיני טהרן, ההקלה חייבת לבוא לפני כל מיקוח סופי. כעת, לאחר שהדדליין הסמלי של 14 ביוני חלף בלי טקס, וההסלמה הצבאית בלבנון מעלה את ההימורים, הפער בין הגרסאות המתחרות נותר רחב הרבה יותר ממה שמרמז הנוסח המשותף.