בתוך הסכם הגרעין בין ארה"ב לאיראן: הסערה הפוליטית בישראל, התנאים המרכזיים והתגובה של נתניהו

המערכת הפוליטית בישראל גועשת על רקע ההתקרבות לחתימה על הסכם גרעין היסטורי בין ארצות הברית לאיראן. תאריך היעד, ה-14 ביוני, מתקרב בצעדי ענק, ועימו גוברת הביקורת מצד האופוזיציה. יו"ר האופוזיציה, יאיר לפיד, תוקף בחריפות את ההסכם המתגבש, בעוד ראש הממשלה בנימין נתניהו צועד על חבל דק – בין הצגת חזית אחידה עם וושינגטון לבין הבעת דאגה עמוקה מהחורים הביטחוניים שההסכם עלול לייצר.

המתקפה החזיתית של יאיר לפיד

יאיר לפיד לא חסך במילים וכינה את ההסכם המסתמן "כישלון חרוץ" ו"אחד הכישלונות המהדהדים ביותר של מדיניות החוץ והביטחון הישראלית" . הביקורת שלו מתמקדת בארבעה מישורים:

הכישלון בהשגת יעדי המלחמה. לטענת לפיד, ההסכם מותיר את המשטר האיראני יציב, את תוכנית הטילים הבליסטיים שלו ללא פגע, ואת היכולת לשקם פרויקט גרעיני שלמה לחלוטין . הוא סיכם ברשתות החברתיות: "המשטר נותר על כנו, מערך הטילים נשאר במקומו, ואיראן תוכל לחזור ולהתעצם גרעינית" .

אחריות אישית לנתניהו. לפיד מפנה אצבע מאשימה ישירות לראש הממשלה, וטוען כי האחריות היא "כולה על כתפי נתניהו". הוא תיאר את ראש הממשלה כמי ש"מכר לאמריקנים תרחיש אופטימי מדי מבלי להציג את מלוא הסיכונים, ואיבד את אמונם באמצע המערכה" .

תקדים מסוכן. לפיד חוזר ומדגיש כי ההסכם "רע לישראל, רע לאזור, ורע לאזרחי איראן", ומזהיר ש"זה לא יהיה סבב הלחימה האחרון" . מבחינתו, לא מדובר בנתיב לשלום, אלא בהפוגה זמנית שמבטיחה סבבי עימות עתידיים.

הדרישה לחופש פעולה צבאי. במנותק מכל הסכם בין וושינגטון לטהרן, לפיד דורש שישראל תשמור על זכות עצמאית לפעולה צבאית . גישה זו משקפת ספקנות עמוקה לגבי יכולתו של מסגרת דיפלומטית כלשהי לרסן את שאיפותיה האזוריות של איראן.

תנאי ההסכם המסתמנים

על פי דיווחים מה"ניו יורק טיימס" ו-CNN, המסגרת המתגבשת כוללת מספר מרכיבים הקשורים זה בזה :

השעיה גרעינית ועצירת העשרה. ארה"ב דרשה הפסקת העשרה למשך 20 שנה, בעוד איראן הציעה 10 שנים בלבד. נראה שהפשרה המסתמנת היא הפסקה של כ-15 שנה .

פינוי אורניום מועשר. ההסכם ידרוש ממאגרי האורניום המועשר הקיימים של איראן להיעשות בלתי שמישים ולהיות מורחקים מהמדינה – צעד שהולך מעבר לעצירת ההעשרה בלבד .

פתיחת מצר הורמוז. מרכיב כלכלי ואסטרטגי משמעותי כולל חידוש השיט החופשי בנתיב השיט האסטרטגי והסרת המצור הימי האמריקני מנמלי איראן . צעד זה יאפשר לאיראן לחדש את ייצוא הנפט לשווקים הבינלאומיים.

הקלות כלכליות מדורגות. איראן תקבל הקלות בסנקציות וגישה לנכסים מוקפאים באופן מדורג, בתלות בעמידה מוכחת בהוראות ההסכם .

היקף אזורי. המסגרת מתוארת כ"הסכם שלום אזורי רחב" שיכלול גם את לבנון ומדינות המפרץ. עם זאת, המנגנונים לטיפול בתמיכת איראן בארגוני חסות דוגמת חיזבאללה נותרו מעורפלים .

המחלוקות הגדולות שנותרו על השולחן

למרות ההתקדמות במתווה, מספר מוקשים משמעותיים עלולים לפוצץ את ההסכם הסופי:

פער משך ההעשרה. נותרה מחלוקת משולשת על טווחי הזמן – 10 שנים (איראן), 15 (הפשרה המצופה) ו-20 (הדרישה האמריקנית) – וסוגיה זו טרם הוכרעה .

תוכנית הטילים נותרה בחוץ. מנקודת המבט הישראלית, אולי הפער המשמעותי ביותר הוא ההשמטה המוחלטת של יכולות הטילים הבליסטיים של איראן. המתווה הגרעיני אינו מתייחס לטילים שיוכלו לשאת ראשי קרב .

אכיפה על ארגוני החסות. בעוד שהנוסח על "שלום אזורי" מזכיר את תמיכת איראן בחיזבאללה ובמיליציות אחרות, חסרים מנגנוני אכיפה קונקרטיים .

גישה לכספים מוקפאים. השאלה כמה כסף ומתי תוכל איראן למשוך את נכסיה בחו"ל נותרה סלע מחלוקת מרכזי .

מנגנוני פיקוח. הפרטים על משטרי הפיקוח והסנקציות החוזרות ("סנאפ בק") – כלומר הוראות להטלה מחדש של עונשים במקרה של הפרה – עדיין מגובשים .

הספקנות של איראן עצמה. טהרן טרם נתנה תוקף להשתתפותה המלאה בהסכם, כינתה את הצהרותיו הפומביות של הנשיא טראמפ "ספקולציות" והאשימה את ארה"ב בשינוי דרישותיה .

חילוקי דעות יסודיים. ב-13 ביוני הצהיר המשא ומתן האיראני הראשי, עבאס עראג'צ'י, כי חלק מדרישות הגרעין האמריקניות הן "בלתי קבילות", אולם נקודות המחלוקת הספציפיות נותרו עמומות .

תרגיל האיזון של נתניהו

ראש הממשלה נתניהו נוקט בגישה כפולה – מפגין אחדות ציבורית עם הנשיא טראמפ, ובמקביל מאותת באופן פרטי על אי-נוחות חריפה מהתנאים המתגבשים.

התאמה פומבית לוושינגטון. נתניהו הצהיר כי הוא וטראמפ "תמימי דעים" שאיראן לעולם לא תשיג נשק גרעיני, ושכל הסכם סופי חייב "לשים קץ לאיום הגרעיני לחלוטין" . הוא שיבח את "מחויבותו" של טראמפ לסיכול שאיפותיה הגרעיניות של איראן .

הפחתת חלקה של ישראל. במהלך רטורי מעניין, הדגישה לשכת ראש הממשלה שישראל "אינה צד" להסכם המתגבש, בניסיון להרחיק את ירושלים מכל הד פוליטי שלילי אם ההסכם ייפול מדרישותיה .

שמירת האופציה הצבאית. ראש הממשלה חוזר ומבהיר כי "לאיראן לא יהיה נשק גרעיני" בתקופת כהונתו, ומאפיין את העימות כמתמשך – "המלחמה לא הסתיימה" . הוא סירב במפורש לפסול פעולה צבאית חד-צדדית.

דאגה מאחורי הקלעים. מקורות יודעי דבר טוענים שנתניהו הפך "מודאג יותר ויותר" מכך שארה"ב עשויה לקבל הסכם שנופל משמעותית מהדרישות הניציות של ישראל . הממשל האמריקני עצמו הכיר בקיומה של "ספקנות מסוימת מצד ישראל" באשר לתנאי ההסכם שדווחו .

דרישת הליבה של נתניהו נותרה פירוק מוחלט של תשתית הגרעין האיראנית – לא רק הפסקת העשרה, כי אם חיסול פיזי של המכונות והמתקנים שמאפשרים אותה . השאלה האם ההסכם הסופי יעמוד ברף הזה, תקבע קרוב לוודאי את מידת האיפוק שישראל תפגין בפומבי.

ככל שמועד היעד, ה-14 ביוני, קרב, כך מתרחב הפער המסוכן בין הדרישות הביטחוניות הישראליות לבין המציאות הדיפלומטית של שולחן המשא ומתן בין ארה"ב לאיראן.