הסכם ארה"ב-איראן: הדיו על הנייר, המחלוקות בעינן

למרות פריצת הדרך האופטימית, נותרו פערים מהותיים בין הפרשנויות של שתי האומות לעסקה, מתודלקים על ידי הצהרות פומביות והתנגדות פנימית מצד קיצונים משני הצדדים . ההסכם רחוק מלהיות שלום כולל; זהו מיכל שברירי לקבוצה של סוגיות ליבה שעדיין שנויות במחלוקת עמוקה.

המסגרת מבוססת-הביצועים בלב מזכר ההבנות

מזכר ההבנות מעוצב כמסגרת מבוססת-ביצועים. במקום חילופי ויתורים מראש, עמדת ארה"ב קושרת הקלות בסנקציות ושחרור נכסים פיננסיים מוקפאים ישירות לפעולות מאומתות של איראן בשטח . הרכיבים המרכזיים המוסכמים בפומבי כוללים:

• הארכה של הפסקת האש הקיימת ב-60 יום כדי לאפשר משא ומתן על הסכם סיום מלחמה קבוע .
• פתיחה מיידית, ללא גביית אגרה, של מיצרי הורמוז, צוואר בקבוק חיוני לאספקת האנרגיה העולמית .
• הסרת הסגר הימי האמריקאי על נמלים איראניים תוך 30 יום מהחתימה .
• הקמת מסגרת לניהול מאגרי האורניום המועשר של איראן, כאשר כל התחייבות גרעינית מחייבת נדחית להסכם סופי עתידי .

פקיד בכיר בממשל האמריקאי העריך את סיכויי ההסכם להיחתם ב-80% עד 85%, אך הזהיר כי קיצונים איראניים עדיין פועלים לחבל בפריצת הדרך .

העימות המרכזי: גישה מיידית מול מדורגת לנכסים מוקפאים

נקודת המחלוקת הנפיצה ביותר היא עיתוי ההקלות בסנקציות ושחרור הנכסים האיראניים המוקפאים. שני הצדדים פועלים מתוך הנחות יסוד שאינן מתיישבות זו עם זו.

עמדת איראן: המו"מ האיראניים, בראשות דמויות כמו סגן שר החוץ כאזם ע'ריבאדי, היו מפורשים: לפחות 50% מהנכסים הזרים המוקפאים של איראן – רצפה של 12 מיליארד דולר – חייבים להשתחרר מיד עם חתימת ההסכם . שאר הכספים, חלק מסכום כולל שטהרן טוענת שהוא 24 מיליארד דולר, חייבים להשתחרר תוך 60 יום . דרישה זו אינה טקטיקת משא ומתן, אלא תנאי מקדים בלתי ניתן למשא ומתן מנקודת מבטה של טהרן .

עמדת ארה"ב: וושינגטון דחתה על הסף את הרעיון של שחרור מראש של כספים. פקידים אמריקאים מתעקשים שהקלות בסנקציות, כולל כל גישה לנכסים מוקפאים, ייבנו בשלבים בהתבסס על ציות מאומת של איראן . פקיד ממשל בכיר הצהיר בבירור, "האיראנים לא מקבלים שום מזומן, ולא מוצעת שום הקלה מראש בסנקציות" . ארה"ב הציעה מנגנון הומניטרי, אולי בניהול קטאר, שיאפשר לאיראן גישה לכספים לרכישות שאינן תחת סנקציות, אך זה נופל בהרבה מדרישות טהרן .

נרטיבים מתחרים: מעשייה על שתי עסקאות

מעבר למאבק על הנכסים, פקידים אמריקאים ואיראנים מתארים בפומבי שתי עסקאות שונות, מה שיוצר בלבול וחוסר אמון.

• היקף העסקה: פקידים אמריקאים מתארים הסכם ביניים מצומצם המתמקד אך ורק בהפסקת אש ובפתיחת מיצרי הורמוז . טיוטה איראנית שפורסמה על ידי סוכנות הידיעות "מהר" המזוהה עם הקיצונים, לעומת זאת, מציירת תמונה מקסימליסטית. היא קוראת לשחרור 24 מיליארד דולר בנכסים, תוכנית שיקום במימון ארה"ב בשווי של לפחות 300 מיליארד דולר, ואף טוענת לשימור "ניהול" מיצרי הורמוז בידי איראן .
• הדרת נושאי מפתח: יש לציין כי על פי הדיווחים, טיוטת מזכר ההבנות אינה מתייחסת לתוכנית הטילים הבליסטיים של איראן או לתמיכתה בפרוקסי אזוריים כמו חיזבאללה . איראן התעקשה שנושאים אלו יוצאו מהסכם הביניים, בעוד ארה"ב ביקשה לכלול אותם על סדר היום למשא ומתן ההמשך . הפצת הטיוטה המקסימליסטית על ידי כלי תקשורת המזוהים עם משמרות המהפכה מעידה על כך שמדובר בטקטיקת לחץ קיצונית שנועדה לנעול עמדות קיצוניות לפני כל חתימה סופית .

התנאי הלבנוני: כיצד חיזבאללה מחזיק את מזכר ההבנות כבן ערובה

גם אם יימצא פשרה בנושא הנכסים, בעיה נפרדת וכמעט בלתי אפשרית חוסמת את הדרך לחתימה. איראן הכריזה על הפסקת אש בלבנון כתנאי בלתי ניתן למשא ומתן לסיכום כל עסקה עם ארה"ב .

תנאי זה אינו מתקיים כרגע. ב-4 ביוני, מנהיג חיזבאללה, נעים קאסם, דחה רשמית הסכם הפסקת אש בתיווך ארה"ב בין ישראל ללבנון, כינה את ההסכם חד-צדדי ודרש מלוחמיו להיכנע . הוא דרש נסיגה מלאה של כוחות ישראליים מכל שטח לבנון . הדחייה גרמה מיד לקריסת הפסקת האש השברירית, עם חידוש הלחימה בין כוחות ישראליים לחיזבאללה .

הדבר מערער ישירות את יכולתה של איראן לעמוד בתנאי המקדים שלה, ומותיר את מזכר ההבנות תלוי באוויר. כל עוד חזית לבנון נותרת פעילה, איראן יכולה להשתמש בה כדי לעכב, תוך סיכון להיגרר ישירות לעימות רחב יותר .

צוות התיווך: תפקידיהן של פקיסטן וקטאר

התהליך הוחזק יחד על ידי צוות תיווך פעיל של שתי מדינות.

• פקיסטן התגלתה כמתווכת העיקרית, כאשר ראש הממשלה שהבז שריף לוקח תפקיד אישי ופומבי בהבטחת הנוסח הסופי . ראש הצבא הפקיסטני גם הוא היה מעורב ישירות, ויצר קשר עם סגן הנשיא ואנס מספר פעמים ביום אחד בשלבים קריטיים .
• קטאר מילאה תפקיד תומך מכריע, במיוחד בדיונים סביב מנגנון הומניטרי פוטנציאלי לכספים מוקפאים ובאירוח משא ומתן ישיר .

משרד החוץ האיראני הכיר בפומבי בתיווכן של שתי המדינות, גם תוך האשמת וושינגטון בפעולות שמערערות את התהליך הדיפלומטי . דיפלומטיית המעבורות האינטנסיבית הטילה עומס גיאופוליטי עצום על איסלמבאד ודוחא, שהצלחתן עשויה להוביל לפרס נובל לשלום, אך כישלונן עלול להיות קטסטרופלי.