הסיפור מתחיל במערכת מדידת המהירות ברחבת הטיפולים (פיט ליין) של מסלול מונקו. חמישה נהגים, בהם לואיס המילטון, ג'ורג' ראסל, פרנקו קולאפינטו, פיאסטרי עצמו וכמובן גאסלי, קיבלו עונשים על נסיעה מעל המותר (60 קמ"ש) במהלך המירוץ .
אלא שאז התברר שהמערכת שמודדת את המהירות, מעין לולאת תזמון, כוילה באופן שגוי בכמה סנטימטרים בודדים . ארגון ה-FIA אישר בעצמו שקיימת אפשרות ממשית שמדידות המהירות לא היו מדויקות, מה שמטיל צל כבד על תקפות העונשים שניתנו
.
קבוצת אלפין, שזיהתה את הבעיה, מיהרה להשתמש ב"זכות לעיון חוזר" (Right of Review) – מנגנון נדיר בתקנון ה-FIA שמאפשר לבחון מחדש החלטות במקרה של ראיות חדשות ומשמעותיות . הראיה החדשה, כאמור, הייתה התגלית על אי-הדיוק במדידה. השופטים קיבלו את הטיעון, ביטלו את העונשים של גאסלי והחזירו לו את המקום השלישי
.
בזמן שסופת הממשל משתוללת מאחורי הקלעים, על המסלול במונמלו (Circuit de Barcelona-Catalunya), דווקא ג'ורג' ראסל היה זה שנתן את התשובה הכי טובה שאפשר – מהירות טהורה.
מקצה הדירוג (Qualifying) היה דרמטי במיוחד:
סיפור מהפך גאסלי רחוק מלהסתיים. ההודעה הרשמית של מקלארן ורד בול על כוונתן לערער מעלה את רף המתיחות .
הטענה המרכזית שלהן נוגעת לעצם התקדים: אם ניתן לשנות תוצאת מירוץ ימים לאחר שקיבלה תוקף רשמי, בגלל טעות טכנית במדידה, היכן עובר הגבול? ערעור מוצלח עלול להוביל לכך שגאסלי יאבד את הפודיום בשלישית, ולשינוי נוסף בטבלאות האליפות – הן של הנהגים והן של היצרנים
.
הפרשה הזו היא הרבה יותר מריב על מיקום אחד. היא מעמידה למבחן את אמינות מנגנון הביקורת של ה-FIA, את דיוק הציוד הטכני של הארגון, ואת היכולת לשמור על יציבות וודאות בספורט שבו כל אלפית השנייה קובעת .
מה שבטוח הוא, שכשהאורות יכבו במירוץ בברצלונה, המאבק האמיתי – על עתיד הרגולציה בפורמולה 1 – רק ילך ויתחמם.
Comments
0 comments