מאוריסיו פוצ׳טינו, מאמן נבחרת ארצות הברית, הפך לאחד הקולות הבולטים במחאה. הוא לא טמן את ידו בצלחת: "אני לא אוהב את זה. אני אוהב את זה רק כשהתנאים קיצוניים, אבל כשהתנאים טובים, אין בזה צורך" . למרות התנגדותו, פוצ׳טינו הפך את הלימון ללימונדה והשתמש בהפסקה כפסק זמן בסגנון כדורסל: במשחק ידידות מול סנגל הוא שלף לפטופ והחל לנתח טקטיקה עם שחקניו. המהלך רק חידד את השאלה איך ההפסקות משנות את הזרימה הבסיסית של הכדורגל
.
קארלי לויד, זוכת גביע העולם פעמיים, צפתה במשחק הפתיחה ויצאה בפומבי נגד הפורמט החדש. לטענתה, ההפסקות העדיפו את הרווח המסחרי על פני שלמות המשחק ובטיחות השחקנים . היא לא הייתה לבד: אין ספור אוהדים הביעו תסכול מכך שחצאי המשחק המסורתיים, הרציפים, גולפו לכדי ארבעה רבעים
.
אופן השידור של ההפסקות הפך לזירת ההתגוששות האמיתית.
ההבדל בגישות חשף את הליבה של החשש: ההפסקות יצרו חלון מלאי פרסומות חדש, שפוקס מינפה אותו באגרסיביות בעוד טלמונדו בחרה בגישה עיתונאית .
למרות שסכומי הפרסום המדויקים לא אומתו עצמאית, ההקשר הכלכלי מדבר בעד עצמו. חבילת זכויות השידור באנגלית של פוקס למונדיאל 2026 שווה כ-1.5 מיליארד דולר. אנליסטים מעריכים שכל ספוט פרסומת בהפסקות הללו – ספוטים שלא היו קיימים בטורנירים קודמים – מוכר ב-7–9 מיליון דולר, בדומה למחירי פרסומות בסופרבול . המבקרים טוענים שהחוק נולד כדי לפתוח מלאי פרסומות יקר ערך, לא כדי להגן על שחקנים. במיוחד כשמשחק הפתיחה התנהל בטמפרטורה נוחה כל כך
.
Comments
0 comments