למה אפריקה נטשה את דרום אפריקה במונדיאל 2026?

התגובה הדיפלומטית הייתה מהירה וחריפה. ניגריה זימנה את הנציב העליון בפועל של דרום אפריקה לשיחת נזיפה בחודש מאי, והודיעה על תוכניות להקל על חזרת אזרחיה מדרום אפריקה, תוך ציון מותם של לפחות שני ניגרים באירועי האלימות . גאנה הסלימה את העניין עוד יותר, והגישה עתירה רשמית לאיחוד האפריקני (AU) לטפל בהתקפות השנאה במפגש התיאום החצי-שנתי של הארגון, שנערך במצרים ביוני 2026 . מספר מדינות אפריקאיות, ביניהן קניה, מלאווי, לסוטו וזימבבואה, הזהירו את אזרחיהן השוהים בדרום אפריקה להישאר בבתיהם .

"ללבוש חולצה של מקסיקו": החרם המקוון

על רקע זה, משחק הפתיחה של המונדיאל הציע הזדמנות אסטרטגית ייחודית למחאה. בימים שלפני המשחק ב-11 ביוני, התפשטה ברשתות X (לשעבר טוויטר), פייסבוק ויוטיוב קריאה מבוזרת שקראה לאפריקאים לתמוך במקסיקו במקום בדרום אפריקה . המסרים היו עקביים להפליא וטעונים רגשית.

פוסטים שהופצו על ידי משתמשים מניגריה, גאנה, קניה, מלאווי וזימבבואה ציטטו במפורש "סרטונים של דרום אפריקאים שמגרשים אפריקאים אחרים מדרום אפריקה" כסיבה לנטישת נבחרתם . הקמפיין הוצג לא כאלימות אוהדים, אלא כ"מחאה מקוונת ועדינה נגד גל האלימות שנאת הזרים האחרון" . פוסט אחד ב-X ניסח זאת בבוטות: "בהתחלה כל אפריקה תומכת בכל נבחרת אפריקאית, אבל אחרי שהם ראו סרטונים של דרום אפריקאים מגרשים אפריקאים אחרים, הם עברו לתמוך במקסיקו" .

אתר הפרשנות "אפריקנה ווייס" תפס את המשקל הסמלי של המהלך: "בסולידריות הפאן-אפריקאית יש סדק. הוא רועש, הוא פומבי, והוא לובש חולצה של מקסיקו" .

גם התגובה מתוך דרום אפריקה עצמה לא איחרה לבוא, והייתה לוחמנית לא פחות. הפעילה האנטי-הגירה ג'סינטה זינהלה מנגובזה זומה דחתה בפומבי את החרם, ואמרה למבקרים בבוטות: "האזרחים שלכם עדיין יעזבו את המדינה שלנו" . חלק מהגולשים הדרום אפריקאים טענו שהחרם הוא ניצחון כך או כך: "כל עוד הם תומכים במקסיקו מהבית שלהם, זה ניצחון עבורנו עוד לפני שריקת הפתיחה" .

המשחק: מקסיקו 2–0 דרום אפריקה

כשהמשחק סוף סוף יצא לדרך באצטדיון האצטקה מול 80,800 צופים, הכדורגל עצמו כמעט ונבלע בכל מה שקרה סביבו .

מקסיקו, שאירחה את הטורניר יחד עם ארצות הברית וקנדה, השיגה ניצחון היסטורי 2-0 – ניצחונה הראשון אי פעם במשחק פתיחה של מונדיאל, לאחר שבעה ניסיונות כושלים . החלוץ חוליאן קוויניונס כבש את השער הראשון, והחלוץ הוותיק ראול חימנס חתם את התוצאה בנגיחה במחצית השנייה .

אבל המשחק לא היה חלק בשום צורה. הוא קבע שיא לא רצוי למונדיאל, כמשחק הפתיחה הראשון שכלל שלושה כרטיסים אדומים: דרום אפריקה נותרה בתשעה שחקנים, ומקסיקו בעשרה, במה שכלי תקשורת שונים תיארו כ"התנגשות סוערת" . עשן הפירוטכניקה של טקס הפתיחה, ציין כתב אחד, פינה את מקומו ל"ענן של אדמומיות" .

בנוסף לכאוס מחוץ לאצטדיון, כ-18,000 מפגינים – מורים שובתים, קרובי משפחה של אזרחים מקסיקנים נעדרים, ופעילי סטודנטים – התעמתו עם כוחות המשטרה בשל טענות פוליטיות מקומיות לחלוטין, נפרדות לחלוטין ממחאת שנאת הזרים . הנשיאה קלאודיה שיינבאום הכריזה שהמצב "תחת שליטה", אבל התמונות של שוטרים יורים גז מדמיע בזמן שהמשחק התנהל יצרו רקע סוריאליסטי ליום הפתיחה של הטורניר .

הנשורת הפוליטית שמעבר לכדורגל

החרם המקוון לא הסתיים עם שריקת הסיום. ממשלת ניגריה מימשה את האיום והחלה בהטסת אזרחים חזרה הביתה, בהתקדמות מעבר למחאה דיפלומטית לכדי פעולה קונקרטית בשל חששות בטיחות . העתירה של גאנה לאיחוד האפריקני העלתה בהצלחה את משבר שנאת הזרים לסדר היום הרשמי של הגוף היבשתי, כשהיא מחפשת התערבות ברמה הדיפלומטית הגבוהה ביותר .

ארגון Human Rights Watch הגביר את קריאותיו לפעולה ממשלתית משמעותית, והדגיש כי האלימות של תנועת 'מארש & מארש' דורשת תגובה משטרתית ומדינית דחופה . הנציבות האפריקאית לזכויות אדם ועמים כבר הביעה באפריל דאגה עמוקה מ"אלימות שנאת זרים ומעשי הפחדה נגד אזרחי מדינות אפריקאיות אחרות", כשהיא מזהירה מפני ההשלכות הרחבות יותר על זכויות האדם .

עבור משקיפים רבים, חרם המונדיאל גיבש שבר שנבנה זה זמן רב. דרום אפריקה, ככלכלה הגדולה ביותר ביבשת, משמשת מזה שנים מוקד משיכה למהגרים אפריקאים המחפשים הזדמנויות – ובמשך שנים היא גם מוקד להתלקחויות חוזרות ונשנות של אלימות שנאת זרים, שארגוני זכויות אדם והאו"ם גינו שוב ושוב . טורניר 2026 לא יצר את המתחים האלה. הוא פשוט הציב אותם על הבמה הגדולה בעולם, בשידור למאות מיליוני צופים, והוכיח שכאשר הסולידריות היבשתית עומדת למבחן, אפריקאים רבים מוכנים לנטוש אותה לטובת גמול סמלי אך חד-משמעי.

האם החרם שינה דעות במסדרונות השלטון בפרטוריה? לא בטוח. מה שהוא כן הוכיח הוא שבעידן הסרטונים הוויראליים והרשתות החברתיות חוצות הגבולות, כדורגל לעולם אינו רק כדורגל – ושכאשר הדיפלומטיה נכשלת, לעיתים ההצהרה החזקה ביותר נשמעת מהיציע.