מי קובע את הכללים? הקרב בין טראמפ לנתניהו על העתיד של המזרח התיכון

הברית בין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, שהייתה במשך שנים אבן יסוד במדיניות האמריקאית במזרח התיכון, הידרדרה לעימות פומבי סביב השאלה איך – והאם בכלל – להגיע להסכם עם איראן. הזרז המיידי היה החלטתו של טראמפ לקדם הסכם דיפלומטי שיאפשר את פתיחתו מחדש של מיצר הורמוז וירכך את משבר האנרגיה העולמי. בעיני נתניהו, המהלך משאיר את יכולותיה הגרעיניות והצבאיות של איראן מסוכנות ושלמות. בראיון טלפוני לעיתון Financial Times ב-7 ביוני, טראמפ הבהיר את עמדתו בבוטות: "אני קובע את הכללים. אני קובע את כל הכללים. הוא [נתניהו] לא קובע את הכללים" . בכתבה זו ננתח את עיקרי המחלוקת, מהפערים האסטרטגיים והלחצים הפוליטיים ועד להסלמה הצבאית שבוחנת את גבולות הברית.

האילוץ הדיפלומטי של טראמפ: אנרגיה, בחירות ומיצר הורמוז

בעבור טראמפ, העדיפות העליונה היא סגירת עסקה שתפתח מחדש את מיצר הורמוז, שמעברו עובר כ-20% מאספקת הנפט העולמית. איראן הטילה מצור אפקטיבי על המיצר מאז פתחו ארה"ב וישראל במערכה אווירית משותפת נגדה ב-28 בפברואר 2026 . סגירת הנתיב הימי השולט דחפה את מחירי האנרגיה מעלה . מחירי הנפט כבר צנחו בכ-20% מהשיאים של 2026 רק על בסיס אותות אופטימיים להפסקת אש – עובדה שממחישה בדיוק מדוע טראמפ נתון ללחץ פנימי עצום להשיג הסכם לפני בחירות האמצע לקונגרס .

לפי הדיווחים, ההסכם הזמני כולל הארכת הפסקת אש ב-60 ימים, פינוי מוקשים ופתיחת המיצר בתוך 30 ימים, ומתן אפשרות לאיראן למכור נפט תמורת הקלה מדורגת בסנקציות. אולם, באופן קריטי, איראן התעקשה שתוכנית הגרעין שלה לא תיכלל בשלב הנוכחי של השיחות – ויתור אמריקאי לכאורה שמטריד מאוד את ישראל . טראמפ כבול פוליטית גם בתוך ארה"ב: בית הנבחרים קיבל החלטה סמלית להגבלת סמכויותיו המלחמתיות באיראן (215-208) – מסר ברור ללשכתו למצוא נתיב מילוט דיפלומטי מעימות שהוא בעצמו היה שותף לפתיחתו .

האולטימטום הביטחוני של נתניהו: פירוק, לא דחייה

עמדתו של נתניהו היא תמונת ראי לזו של טראמפ. לשכתו מכירה בכך שישראל "אינה צד" למזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן, אבל הוא מתעקש שההסכם הסופי יכלול דרישות שמשמעותן פירוק מוחלט של תשתית הגרעין האיראנית: הוצאת כל החומר המועשר מאיראן, פירוק מלא של מתקני ההעשרה, הגבלות על ייצור טילים בליסטיים, והפסקת התמיכה האיראנית בארגוני שלוח כמו חיזבאללה .

נתניהו הביע בפומבי ספקנות שעסקה בלי התנאים האלה אפשרית, והישרדותו הפוליטית תלויה בתדמית של כוח. תקיפותיו הצבאיות המתמשכות מאותתות שהוא לא יכול להרשות לעצמו להיראות כמי שקבלן משנה של וושינגטון בענייני הביטחון הלאומי של ישראל . עמדה זו שמה אותו במסלול התנגשות ישיר עם נשיא אמריקאי שדורש את צייתנותו.

משחק הכוח הפומבי של טראמפ: "אני קובע את כל הכללים"

הקרע פרץ החוצה ב-7 ביוני, כשטראמפ אמר ל-Financial Times שנתניהו "לא קובע את הכללים" וש"לא תהיה לו ברירה" אלא לקבל כל עסקה שתיחתם . האמירה לא הייתה רק רהב – היא הייתה ניסיון להכפיף בן-ברית בפומבי. טראמפ דיווח כי דחק בנתניהו שלא להגיב לאחר שאיראן שיגרה טילים בליסטיים לעבר ישראל ב-7 ביוני, והזהיר שהסלמה נוספת עלולה לחבל בהסכם השלום .

אלא שלמחרת, ב-8 ביוני, ישראל שוב תקפה באיראן – תוך הפרה ישירה של בקשת טראמפ – והקרע הפך לבלתי ניתן להכחשה . טראמפ סיפר אחר-כך לאתר Axios שהזהיר את נתניהו: "אמרתי, 'ביבי, כדאי לך להיזהר, אחרת אתה תהיה לבדך בקרוב מאוד'" . הרטוריקה הזו מייצגת נפילה דרמטית לברית שבשיאה הובילה לפרישת ארה"ב מהסכם הגרעין עם איראן ב-2015, בעיקר על פי דרישתו של נתניהו .

פעולות מנוגדות: הסלמה צבאית מול איפוק דיפלומטי

הפער הכי גלוי הוא בשטח. ישראל תקפה שוב ושוב מטרות שארה"ב ביקשה להשאיר במנוחה, כולל מתקני נפט אזרחיים באיראן. ב-7 במרץ, ישראל הפציצה 30 מחסני דלק איראניים בפעולה שחרגה ממה שוושינגטון ציפתה לו. בכירים אמריקאים הודיעו אחר-כך לישראל שהממשל "לא מרוצה" ויעצו להימנע מתקיפות דומות ללא אישור מראש . מאוחר יותר, טראמפ הכחיש שהייתה לו התראה מוקדמת על התקיפה הישראלית בשדה הגז דרום פארס ובבית הזיקוק אסאלויה ב-18 במרץ – למרות שפורסם כי תואמה עם ארה"ב – וקבע שלא יהיו תקיפות נוספות .

במקביל, מעגל האלימות נותר עז. ב-7 ביוני, איראן ירתה טילים על ישראל בתגובה לתקיפה ישראלית בביירות. טראמפ דחק בנתניהו לעצור. ישראל תקפה שוב באיראן . במרץ, איראן תקפה כלי שיט במיצר הורמוז והעלתה אחד באש, וישראל הגיבה בפגיעה במחסני דלק ובתקיפות בביירות, כולל בפרוורים שכוסו בעבר בהפסקת אש . ארה"ב מוצאת את עצמה במצב שבו היא מנסה לסגור עסקה עם מדינה שישראל ממשיכה להפציץ, לעיתים בניגוד מפורש לעמדתה.

מבט לעתיד

הקרע בין טראמפ לנתניהו הוא התנגשות בין שתי אסטרטגיות שאינן יכולות לדור בכפיפה אחת. טראמפ רואה בעסקה הכרח פוליטי פנימי וגם צורך ליציבות הכלכלה העולמית. נתניהו רואה בכל הסכם שמשאיר בידי איראן יכולת גרעינית סמויה איום קיומי שמצדיק גם פעולה צבאית חד-צדדית. התוצאה היא ברית בחיכוך גלוי, כשההחלטה על מלחמה ושלום באזור תלויה בשאלה מי, בסופו של דבר, באמת קובע את הכללים.