היעד החדש — כ־6 מיליארד דולר — שיקף את מידת הזהירות של הבנקים ואת הצורך שלהם להעניק שווי ביטחונות שמרני יותר . בתחילה נמסר כי הדיונים נמשכים, אך עד 10 ביוני דיווחו בלומברג וכלי תקשורת נוספים שהשיחות בין סופטבנק לבין מלווים פוטנציאליים נעצרו לחלוטין .

סופטבנק בוחנת כעת אפשרויות אחרות לגיוס הון, אף שהאפשרות להחיות את הלוואת המרווח בעתיד עדיין לא נשללה .

הבעיה המרכזית: ביטחונות בשווי 850 מיליארד דולר — אבל בלי מחיר שוק

הלוואות מרווח נשענות בדרך כלל על נכסים נזילים, שניתן לתמחר בקלות יחסית ולמכור במקרה שהלווה אינו עומד בתשלומים. מניות OpenAI אינן כאלה: החברה עדיין פרטית, ולכן אין לה מחיר מניה ציבורי ושקוף שמתעדכן בכל רגע.

במקום זאת, הבנקים נאלצים להסתמך על סבבי גיוס אחרונים או על עסקאות בשוק המשני כדי להעריך את שווי המניות. התוצאה היא שהביטחונות תלויים במידה רבה בשיקול הדעת של המלווה .

כמה גורמים הפכו את התמחור למורכב במיוחד:

• שווי שנע בין כמה נקודות ייחוס: OpenAI הוערכה בכ־852 מיליארד דולר בסבב גיוס במרץ 2026. בהמשך נסחרו מניות בעסקאות בשוק המשני לפי שווי שהתקרב ל־880 מיליארד דולר, בעוד דיווחים מוקדמים יותר העלו אפשרות לשווי עתידי של טריליון דולר . עבור בנק שאמור להעניק הלוואה של מיליארדים, הפער בין המספרים אינו עניין שולי.
• היעדר נתונים כספיים ציבוריים מלאים: המלווים התבקשו להעמיד סכום עצום כנגד חברה שפרטי ההכנסות, שיעורי הרווחיות ומבנה העלויות שלה עדיין לא היו זמינים לציבור .
• מבנה מימון חריג: הלוואות מסוג זה נפוצות יותר כאשר הביטחונות הם מניות של חברות נסחרות. במקרה של חברה פרטית כמו OpenAI, שווי הנכס אינו נקבע מדי יום בבורסה, אלא מוערך על ידי הבנק .

מבחינת המלווים, השאלה לא הייתה רק מה גובה ההלוואה או מה הריבית. הם נדרשו להחליט אם מניות OpenAI יכולות לשמש ביטחון אמין במקרה שהשווי הפרטי של החברה יירד או שהנזילות תיעלם.

ה־IPO החסוי לא פתר את הבעיה — בינתיים הוא החריף אותה

ב־8 ביוני 2026 הגישה OpenAI לרשות ניירות הערך האמריקאית (SEC) טיוטת תשקיף חסויה לקראת הנפקה ראשונה לציבור, IPO . לפי הדיווחים, ההנפקה עשויה לצאת לדרך כבר בספטמבר 2026, בטווח שווי של כ־730 עד 850 מיליארד דולר, ובהובלת Goldman Sachs ו־Morgan Stanley .

על פניו, IPO אמור לספק בדיוק את מה שחסר למלווים: מחיר שוק שקוף. אך כל עוד התשקיף נשאר חסוי, הנתונים החשובים עדיין אינם זמינים לציבור. ההגשה אינה חושפת מיד דוחות כספיים מבוקרים או מידע מלא על ההכנסות וההוצאות של OpenAI .

כך נוצר מצב ביניים לא נוח עבור הבנקים: הם יודעים שאולי יגיע בעתיד מחיר ציבורי שיבהיר את שווי החברה, אך אין בידיהם היום את הנתונים הדרושים כדי לחתום בביטחון על הלוואה של מיליארדי דולרים. רק פרסום התשקיף, ולאחר מכן תמחור ההנפקה בפועל, יוכלו לספק נקודת ייחוס חזקה יותר .

גם OpenAI עצמה הוסיפה הסתייגות. בפוסט בבלוג החברה נכתב כי היא "עדיין לא החליטה על העיתוי; ייתכן שזה ייקח זמן, משום שיש דברים שאנחנו רוצים לעשות שסביר שקל יותר לבצע כחברה פרטית" . כלומר, עצם הגשת המסמכים אינה התחייבות לכך שההנפקה תתרחש בקרוב.

חוליה אחת בשרשרת מימון AI ממונפת

הלוואת המרווח התקועה אינה מקור המימון היחיד של סופטבנק — ואפילו לא המרכזי — במסגרת האסטרטגיה שלה בתחום הבינה המלאכותית. היא חלק ממבנה חוב רחב שמוביל מנכ״ל החברה, מסאיושי סון.

הלוואת הגישור של 40 מיליארד דולר

ב־27 במרץ 2026 חתמה סופטבנק על הלוואת גישור לא מובטחת בהיקף של 40 מיליארד דולר — ההלוואה הגדולה ביותר בתולדות החברה לפי הדיווחים . ההלוואה היא ל־12 חודשים וצפויה להבשיל במרץ 2027. היא נועדה בעיקר לממן השקעת המשך של 30 מיליארד דולר ב־OpenAI באמצעות Vision Fund 2, וכן צרכים נוספים של החברה .

בין הבנקים שהובילו את העסקה היו JPMorgan Chase, Goldman Sachs, Mizuho Bank, Sumitomo Mitsui Banking Corporation ו־MUFG Bank. בהמשך הורחב הסינדיקט ולפחות שמונה בנקים הצטרפו כחתמי משנה .

היכן נכנסה הלוואת המרווח לתמונה?

הלוואת הגישור היא חוב תאגידי שאינו מובטח בביטחונות ספציפיים. לעומתה, הלוואת המרווח שהוצעה הייתה אמורה להיות מגובה ישירות במניות OpenAI שבידי סופטבנק .

ההבדל הזה מסביר את הפער ביחס המלווים: בנקים מוכנים להעמיד לסופטבנק סכומי עתק על בסיס האשראי והמאזן שלה, אך נוקטים זהירות רבה יותר כאשר הביטחון הוא מניות של חברה פרטית, ללא מחיר ציבורי יציב ועם אי־ודאות משמעותית סביב שוויה.

לפי הדיווחים, החשיפה המצטברת של סופטבנק ל־OpenAI עומדת כעת על כ־64.6 מיליארד דולר, ומעניקה לה כ־13% מהחברה . היכולת להמשיך לממן חשיפה כזו באמצעות מבני חוב יצירתיים הפכה לשאלה מרכזית עבור משקיעי סופטבנק ועבור הבנקים שמממנים את המהלכים שלה.

במילים אחרות, עצירת הלוואת המרווח אינה בהכרח הצבעת אי־אמון מוחלטת ב־OpenAI. היא משקפת בעיקר את הפער בין שווי פרטי מרשים על הנייר לבין נכס שניתן לתמחר, לשעבד ולממש בוודאות במקרה הצורך.

היעד החדש — כ־6 מיליארד דולר — שיקף את מידת הזהירות של הבנקים ואת הצורך שלהם להעניק שווי ביטחונות שמרני יותר . בתחילה נמסר כי הדיונים נמשכים, אך עד 10 ביוני דיווחו בלומברג וכלי תקשורת נוספים שהשיחות בין סופטבנק לבין מלווים פוטנציאליים נעצרו לחלוטין .

סופטבנק בוחנת כעת אפשרויות אחרות לגיוס הון, אף שהאפשרות להחיות את הלוואת המרווח בעתיד עדיין לא נשללה .

הבעיה המרכזית: ביטחונות בשווי 850 מיליארד דולר — אבל בלי מחיר שוק

הלוואות מרווח נשענות בדרך כלל על נכסים נזילים, שניתן לתמחר בקלות יחסית ולמכור במקרה שהלווה אינו עומד בתשלומים. מניות OpenAI אינן כאלה: החברה עדיין פרטית, ולכן אין לה מחיר מניה ציבורי ושקוף שמתעדכן בכל רגע.

במקום זאת, הבנקים נאלצים להסתמך על סבבי גיוס אחרונים או על עסקאות בשוק המשני כדי להעריך את שווי המניות. התוצאה היא שהביטחונות תלויים במידה רבה בשיקול הדעת של המלווה .

כמה גורמים הפכו את התמחור למורכב במיוחד:

• שווי שנע בין כמה נקודות ייחוס: OpenAI הוערכה בכ־852 מיליארד דולר בסבב גיוס במרץ 2026. בהמשך נסחרו מניות בעסקאות בשוק המשני לפי שווי שהתקרב ל־880 מיליארד דולר, בעוד דיווחים מוקדמים יותר העלו אפשרות לשווי עתידי של טריליון דולר . עבור בנק שאמור להעניק הלוואה של מיליארדים, הפער בין המספרים אינו עניין שולי.
• היעדר נתונים כספיים ציבוריים מלאים: המלווים התבקשו להעמיד סכום עצום כנגד חברה שפרטי ההכנסות, שיעורי הרווחיות ומבנה העלויות שלה עדיין לא היו זמינים לציבור .
• מבנה מימון חריג: הלוואות מסוג זה נפוצות יותר כאשר הביטחונות הם מניות של חברות נסחרות. במקרה של חברה פרטית כמו OpenAI, שווי הנכס אינו נקבע מדי יום בבורסה, אלא מוערך על ידי הבנק .

מבחינת המלווים, השאלה לא הייתה רק מה גובה ההלוואה או מה הריבית. הם נדרשו להחליט אם מניות OpenAI יכולות לשמש ביטחון אמין במקרה שהשווי הפרטי של החברה יירד או שהנזילות תיעלם.

ה־IPO החסוי לא פתר את הבעיה — בינתיים הוא החריף אותה

ב־8 ביוני 2026 הגישה OpenAI לרשות ניירות הערך האמריקאית (SEC) טיוטת תשקיף חסויה לקראת הנפקה ראשונה לציבור, IPO . לפי הדיווחים, ההנפקה עשויה לצאת לדרך כבר בספטמבר 2026, בטווח שווי של כ־730 עד 850 מיליארד דולר, ובהובלת Goldman Sachs ו־Morgan Stanley .

על פניו, IPO אמור לספק בדיוק את מה שחסר למלווים: מחיר שוק שקוף. אך כל עוד התשקיף נשאר חסוי, הנתונים החשובים עדיין אינם זמינים לציבור. ההגשה אינה חושפת מיד דוחות כספיים מבוקרים או מידע מלא על ההכנסות וההוצאות של OpenAI .

כך נוצר מצב ביניים לא נוח עבור הבנקים: הם יודעים שאולי יגיע בעתיד מחיר ציבורי שיבהיר את שווי החברה, אך אין בידיהם היום את הנתונים הדרושים כדי לחתום בביטחון על הלוואה של מיליארדי דולרים. רק פרסום התשקיף, ולאחר מכן תמחור ההנפקה בפועל, יוכלו לספק נקודת ייחוס חזקה יותר .

גם OpenAI עצמה הוסיפה הסתייגות. בפוסט בבלוג החברה נכתב כי היא "עדיין לא החליטה על העיתוי; ייתכן שזה ייקח זמן, משום שיש דברים שאנחנו רוצים לעשות שסביר שקל יותר לבצע כחברה פרטית" . כלומר, עצם הגשת המסמכים אינה התחייבות לכך שההנפקה תתרחש בקרוב.

חוליה אחת בשרשרת מימון AI ממונפת

הלוואת המרווח התקועה אינה מקור המימון היחיד של סופטבנק — ואפילו לא המרכזי — במסגרת האסטרטגיה שלה בתחום הבינה המלאכותית. היא חלק ממבנה חוב רחב שמוביל מנכ״ל החברה, מסאיושי סון.

הלוואת הגישור של 40 מיליארד דולר

ב־27 במרץ 2026 חתמה סופטבנק על הלוואת גישור לא מובטחת בהיקף של 40 מיליארד דולר — ההלוואה הגדולה ביותר בתולדות החברה לפי הדיווחים . ההלוואה היא ל־12 חודשים וצפויה להבשיל במרץ 2027. היא נועדה בעיקר לממן השקעת המשך של 30 מיליארד דולר ב־OpenAI באמצעות Vision Fund 2, וכן צרכים נוספים של החברה .

בין הבנקים שהובילו את העסקה היו JPMorgan Chase, Goldman Sachs, Mizuho Bank, Sumitomo Mitsui Banking Corporation ו־MUFG Bank. בהמשך הורחב הסינדיקט ולפחות שמונה בנקים הצטרפו כחתמי משנה .

היכן נכנסה הלוואת המרווח לתמונה?

הלוואת הגישור היא חוב תאגידי שאינו מובטח בביטחונות ספציפיים. לעומתה, הלוואת המרווח שהוצעה הייתה אמורה להיות מגובה ישירות במניות OpenAI שבידי סופטבנק .

ההבדל הזה מסביר את הפער ביחס המלווים: בנקים מוכנים להעמיד לסופטבנק סכומי עתק על בסיס האשראי והמאזן שלה, אך נוקטים זהירות רבה יותר כאשר הביטחון הוא מניות של חברה פרטית, ללא מחיר ציבורי יציב ועם אי־ודאות משמעותית סביב שוויה.

לפי הדיווחים, החשיפה המצטברת של סופטבנק ל־OpenAI עומדת כעת על כ־64.6 מיליארד דולר, ומעניקה לה כ־13% מהחברה . היכולת להמשיך לממן חשיפה כזו באמצעות מבני חוב יצירתיים הפכה לשאלה מרכזית עבור משקיעי סופטבנק ועבור הבנקים שמממנים את המהלכים שלה.

במילים אחרות, עצירת הלוואת המרווח אינה בהכרח הצבעת אי־אמון מוחלטת ב־OpenAI. היא משקפת בעיקר את הפער בין שווי פרטי מרשים על הנייר לבין נכס שניתן לתמחר, לשעבד ולממש בוודאות במקרה הצורך.