התקנה, שתוכננה כתגובה ישירה לעודף כושר הייצור הגלובלי הכרוני – למעלה מ-600 מיליון טונות בשנה, בעיקר מסין – ולסיכון של הטיית סחר בעקבות מדיניות המכסים האמריקנית, מסמנת את מדיניות ההגנה האגרסיבית ביותר על יצרני הפלדה האירופים זה שנים .

שינויי המכסות והמכסים המרכזיים

הארכיטקטורה הכלכלית של המשטר החדש מבוססת על צמצום ניכר של היקף היבוא המותר.

• קיצוץ מכסה: השינוי המרכזי הוא קיצוץ חד במכסה השנתית הפטורה ממכס. יבוא של עד 18.3 מיליון טונות בשנה ייכנס ללא מכס. מדובר בקיצוץ של 47% לעומת כ-33 מיליון טונות שהותרו תחת המכסות של שנת 2024 .
• מכס עונשין: כל פלדה שתיובא מעבר למכסה הספציפית למדינה או למוצר תיתקל במכס חורג כפול של 50% – עלייה ניכרת משיעור המגן הקודם של 25% . לשון החוק מפורשת ומגדירה שמכס זה נועד "להקטין את הסיכון להטיית סחר" .
• ניהול רבעוני: המכסה השנתית מחולקת למנות רבעוניות עם מנגנון העברה (carry-over), המנוהלות תחת שיטת מכסות התעריף (TRQ) של האיחוד . צעד זה מונע מגל יבוא בודד לחסל את מלוא ההקצאה השנתית בתחילתה של תקופה.

כללים חדשים: 'Melt and Pour' ומכסות גמישות

התקנה אינה מסתפקת בשינוי מספרים; היא משנה את האופן שבו מקור הפלדה מוגדר בחוק ומעניקה לרגולטורים מרחב תמרון מתמשך.

• כלל 'Melt and Pour': לראשונה, מקורה של פלדה לא ייקבע לפי המקום שבו עברה עיבוד אחרון, אלא לפי המדינה שבה היא הותכה ויצוקה לראשונה. דרישה זו, שתיכנס לתוקף ב-1 באוקטובר 2026, נועדה לבלום העברות סחורה (transshipment) ועקיפה באמצעות עיבוד מינימלי במדינות צד שלישי . יבואנים יידרשו לתעד ולספק ראיות למקור זה.
• הרחבת היקף המוצרים: התקנה מרחיבה את מספר קטגוריות מוצרי הפלדה המכוסות מ-28 ל-30, ומוסיפה קודי מכס (HS) נוספים . לנציבות יש גם מנדט לבחון הרחבות נוספות עד סוף 2026 ועד אמצע 2027, למוצרים במורד הזרם (downstream) המכילים כמות ניכרת של פלדה .
• רצועת שיקול דעת של הנציבות: מכסת התעריף השנתית הכוללת עומדת על 18,345,922 טונות, אך הנציבות מוסמכת לבחון ולתקן היקפים אלו בתגובה לתנאי השוק. ביכולתה לשנות את סך המכסה בטווח שבין רצפה של כ-14.4 מיליון טונות לתקרה של 22.2 מיליון טונות .

חריגים והוצאת הפטור ללוחות פלדה רוסיים (Slabs)

בעוד שהכללים חלים באופן נרחב, ישנן שתי הסתייגויות חשובות.

נורבגיה, איסלנד וליכטנשטיין פטורות לחלוטין מהגבלות המכסה והמכס, מה שמשקף את האינטגרציה העמוקה שלהן עם השוק האחיד של האיחוד האירופי כחברות באזור הכלכלי האירופי (EEA) . מדינות אלו עדיין כפופות לדרישות העקיבות של 'melt and pour' .

אלמנט רגיש יותר פוליטית הוא היחס לפלדה רוסית. התקנה מתווה לוח זמנים להוצאה הדרגתית של הפטור הקיים ללוחות פלדה רוסיים (slabs) עד שנת 2028, ומבטלת את שאריות הקצאת המכסות שנשמרו מהתאמות סנקציות קודמות .

תגובת התעשייה: הקלה, אבל לא תרופה

את תגובתם של יצרני הפלדה האירופים ניתן לתאר כ"הקלה זהירה". פדרציית הפלדה הגרמנית (WV Stahl), המייצגת את אחת האומות היצרניות הגדולות ביבשת, בירכה על האימוץ כאות חזק נגד עודף כושר הייצור הגלובלי, שלוחץ על המפעלים המקומיים כבר שנים .

"ההחלטה שהתקבלה היום שולחת מסר חזק לייצור הפלדה בגרמניה ובאירופה," אמר גונאר גרובלר, נשיא פדרציית הפלדה הגרמנית .

ואולם, ברכה זו לוותה באזהרות ברורות. מנהיגים בתעשייה ואיגודים מקצועיים טענו בעקביות שהגנה סחרית לבדה אינה מספיקה. היצרנים הגרמנים הביעו דאגה שהכללים עדיין עלולים שלא לסגור לחלוטין את הדלת בפני סיכוני העברות סחורה דרך מדינות צד שלישי, וקראו לאכיפה חזקה יותר . יורגן קרנר, מנהיג איגוד העובדים IG Metall, הצהיר שלמרות שהגבלות היבוא הן התגובה הנכונה לייבוא הזול מאסיה ועשויות לסייע בשמירה על מקומות עבודה, על הממשלות מוטלת גם החובה לספק מחירי אנרגיה נמוכים יותר, תמריצי השקעה חזקים יותר מצד הביקוש, ותמריצים כלכליים כדי להבטיח את שרידות הסקטור .

המטרה העליונה של יצרני הפלדה האירופים, כפי שניסחה זאת התאחדות הפלדה האירופית (EUROFER), היא לדחוף את ניצולת כושר הייצור בחזרה ל-80-85%, ניגוד חריף לשיעורי הניצולת הנוכחיים של המפעלים, העומדים על כ-65% .

למה עכשיו: עודף כושר ייצור גלובלי ולחץ סחר אמריקני

התקנה היא הניסיון של האיחוד לפתור בעיה מבנית שאמצעי מגן זמני לא יכול היה להכיל יותר. אמצעי המגן על הפלדה הקיימים, שהיו בתוקף מאז 2018 תחת חוקי ארגון הסחר העולמי (WTO), פקעו ב-30 ביוני 2026, ולא ניתן היה להאריך אותם חוקית . הבעיה היסודית – עודף כושר ייצור גלובלי אדיר ללא סימני ירידה – נותרה בעינה .

מאיץ קריטי היה הסיכון להטיית סחר מצד ארצות הברית. כאשר ארה"ב ממשיכה להחזיק בצעדי מכס רחבים על יבוא פלדה תחת סעיף 232 לחוק הסחר, האיחוד פעל באופן יזום כדי למנוע מעודפי פלדה, שיועדו במקור לשוק האמריקאי, להציף את אירופה ולהפוך את הגוש לשטח הפקר לקיבולת העודפת הגלובלית .

ציר הזמן החקיקתי

• 7 באוקטובר 2025 — הנציבות האירופית מפרסמת את הצעת החוק שלה .
• 26 בינואר 2026 — ועדת הסחר הבינלאומי (INTA) של הפרלמנט האירופי מאמצת את עמדתה .
• 13 באפריל 2026 — הושג הסכם טרילוג פוליטי בין הפרלמנט, המועצה והנציבות .
• 19 במאי 2026 — הפרלמנט האירופי מאשר במליאה (606 קולות בעד, 16 נגד) .
• 8 ביוני 2026 — מועצת האיחוד האירופי מאמצת את התקנה באופן רשמי .
• 1 ביולי 2026 — התקנה נכנסת לתוקף בכל הגוש .

התקנה, שתוכננה כתגובה ישירה לעודף כושר הייצור הגלובלי הכרוני – למעלה מ-600 מיליון טונות בשנה, בעיקר מסין – ולסיכון של הטיית סחר בעקבות מדיניות המכסים האמריקנית, מסמנת את מדיניות ההגנה האגרסיבית ביותר על יצרני הפלדה האירופים זה שנים .

שינויי המכסות והמכסים המרכזיים

הארכיטקטורה הכלכלית של המשטר החדש מבוססת על צמצום ניכר של היקף היבוא המותר.

• קיצוץ מכסה: השינוי המרכזי הוא קיצוץ חד במכסה השנתית הפטורה ממכס. יבוא של עד 18.3 מיליון טונות בשנה ייכנס ללא מכס. מדובר בקיצוץ של 47% לעומת כ-33 מיליון טונות שהותרו תחת המכסות של שנת 2024 .
• מכס עונשין: כל פלדה שתיובא מעבר למכסה הספציפית למדינה או למוצר תיתקל במכס חורג כפול של 50% – עלייה ניכרת משיעור המגן הקודם של 25% . לשון החוק מפורשת ומגדירה שמכס זה נועד "להקטין את הסיכון להטיית סחר" .
• ניהול רבעוני: המכסה השנתית מחולקת למנות רבעוניות עם מנגנון העברה (carry-over), המנוהלות תחת שיטת מכסות התעריף (TRQ) של האיחוד . צעד זה מונע מגל יבוא בודד לחסל את מלוא ההקצאה השנתית בתחילתה של תקופה.

כללים חדשים: 'Melt and Pour' ומכסות גמישות

התקנה אינה מסתפקת בשינוי מספרים; היא משנה את האופן שבו מקור הפלדה מוגדר בחוק ומעניקה לרגולטורים מרחב תמרון מתמשך.

• כלל 'Melt and Pour': לראשונה, מקורה של פלדה לא ייקבע לפי המקום שבו עברה עיבוד אחרון, אלא לפי המדינה שבה היא הותכה ויצוקה לראשונה. דרישה זו, שתיכנס לתוקף ב-1 באוקטובר 2026, נועדה לבלום העברות סחורה (transshipment) ועקיפה באמצעות עיבוד מינימלי במדינות צד שלישי . יבואנים יידרשו לתעד ולספק ראיות למקור זה.
• הרחבת היקף המוצרים: התקנה מרחיבה את מספר קטגוריות מוצרי הפלדה המכוסות מ-28 ל-30, ומוסיפה קודי מכס (HS) נוספים . לנציבות יש גם מנדט לבחון הרחבות נוספות עד סוף 2026 ועד אמצע 2027, למוצרים במורד הזרם (downstream) המכילים כמות ניכרת של פלדה .
• רצועת שיקול דעת של הנציבות: מכסת התעריף השנתית הכוללת עומדת על 18,345,922 טונות, אך הנציבות מוסמכת לבחון ולתקן היקפים אלו בתגובה לתנאי השוק. ביכולתה לשנות את סך המכסה בטווח שבין רצפה של כ-14.4 מיליון טונות לתקרה של 22.2 מיליון טונות .

חריגים והוצאת הפטור ללוחות פלדה רוסיים (Slabs)

בעוד שהכללים חלים באופן נרחב, ישנן שתי הסתייגויות חשובות.

נורבגיה, איסלנד וליכטנשטיין פטורות לחלוטין מהגבלות המכסה והמכס, מה שמשקף את האינטגרציה העמוקה שלהן עם השוק האחיד של האיחוד האירופי כחברות באזור הכלכלי האירופי (EEA) . מדינות אלו עדיין כפופות לדרישות העקיבות של 'melt and pour' .

אלמנט רגיש יותר פוליטית הוא היחס לפלדה רוסית. התקנה מתווה לוח זמנים להוצאה הדרגתית של הפטור הקיים ללוחות פלדה רוסיים (slabs) עד שנת 2028, ומבטלת את שאריות הקצאת המכסות שנשמרו מהתאמות סנקציות קודמות .

תגובת התעשייה: הקלה, אבל לא תרופה

את תגובתם של יצרני הפלדה האירופים ניתן לתאר כ"הקלה זהירה". פדרציית הפלדה הגרמנית (WV Stahl), המייצגת את אחת האומות היצרניות הגדולות ביבשת, בירכה על האימוץ כאות חזק נגד עודף כושר הייצור הגלובלי, שלוחץ על המפעלים המקומיים כבר שנים .

"ההחלטה שהתקבלה היום שולחת מסר חזק לייצור הפלדה בגרמניה ובאירופה," אמר גונאר גרובלר, נשיא פדרציית הפלדה הגרמנית .

ואולם, ברכה זו לוותה באזהרות ברורות. מנהיגים בתעשייה ואיגודים מקצועיים טענו בעקביות שהגנה סחרית לבדה אינה מספיקה. היצרנים הגרמנים הביעו דאגה שהכללים עדיין עלולים שלא לסגור לחלוטין את הדלת בפני סיכוני העברות סחורה דרך מדינות צד שלישי, וקראו לאכיפה חזקה יותר . יורגן קרנר, מנהיג איגוד העובדים IG Metall, הצהיר שלמרות שהגבלות היבוא הן התגובה הנכונה לייבוא הזול מאסיה ועשויות לסייע בשמירה על מקומות עבודה, על הממשלות מוטלת גם החובה לספק מחירי אנרגיה נמוכים יותר, תמריצי השקעה חזקים יותר מצד הביקוש, ותמריצים כלכליים כדי להבטיח את שרידות הסקטור .

המטרה העליונה של יצרני הפלדה האירופים, כפי שניסחה זאת התאחדות הפלדה האירופית (EUROFER), היא לדחוף את ניצולת כושר הייצור בחזרה ל-80-85%, ניגוד חריף לשיעורי הניצולת הנוכחיים של המפעלים, העומדים על כ-65% .

למה עכשיו: עודף כושר ייצור גלובלי ולחץ סחר אמריקני

התקנה היא הניסיון של האיחוד לפתור בעיה מבנית שאמצעי מגן זמני לא יכול היה להכיל יותר. אמצעי המגן על הפלדה הקיימים, שהיו בתוקף מאז 2018 תחת חוקי ארגון הסחר העולמי (WTO), פקעו ב-30 ביוני 2026, ולא ניתן היה להאריך אותם חוקית . הבעיה היסודית – עודף כושר ייצור גלובלי אדיר ללא סימני ירידה – נותרה בעינה .

מאיץ קריטי היה הסיכון להטיית סחר מצד ארצות הברית. כאשר ארה"ב ממשיכה להחזיק בצעדי מכס רחבים על יבוא פלדה תחת סעיף 232 לחוק הסחר, האיחוד פעל באופן יזום כדי למנוע מעודפי פלדה, שיועדו במקור לשוק האמריקאי, להציף את אירופה ולהפוך את הגוש לשטח הפקר לקיבולת העודפת הגלובלית .

ציר הזמן החקיקתי

• 7 באוקטובר 2025 — הנציבות האירופית מפרסמת את הצעת החוק שלה .
• 26 בינואר 2026 — ועדת הסחר הבינלאומי (INTA) של הפרלמנט האירופי מאמצת את עמדתה .
• 13 באפריל 2026 — הושג הסכם טרילוג פוליטי בין הפרלמנט, המועצה והנציבות .
• 19 במאי 2026 — הפרלמנט האירופי מאשר במליאה (606 קולות בעד, 16 נגד) .
• 8 ביוני 2026 — מועצת האיחוד האירופי מאמצת את התקנה באופן רשמי .
• 1 ביולי 2026 — התקנה נכנסת לתוקף בכל הגוש .