מקור הסערה הוא עדכון שקט אך דרמטי ל״תקנון ההתנהגות באצטדיון״ של פיפ״א. רק שלושה שבועות לפני האיסור הופיעה בו הוראה מפורשת שלפיה ניתן להכניס לאצטדיון בקבוק פלסטיק רב־פעמי, שקוף וריק, בנפח של עד ליטר .
אולם ב־2 ביוני קיבלו בעלי כרטיסים הודעה שלפיה בקבוקי מים רב־פעמיים აღარ יורשו להיכנס למתחמים . פיפ״א הגנה על השינוי בטענה שהוא נועד למנוע "סיכון ופציעות לשחקנים ולנוכחים" .
הביקורת הפוליטית הבולטת ביותר הגיעה מראש ממשלת בריטניה, סר קיר סטארמר. הוא כינה את האיסור "פשוט לא נכון" וטען במפורש כי הוא "נוגע לעשיית כסף" .
סטארמר קרא לפיפ״א "לחשוב על האוהדים", והדגיש כי רבים מהם כבר נאלצים להתמודד עם הוצאות משמעותיות על נסיעות ועל כרטיסים יקרים . בכך הוא הצטרף לטענה המרכזית של מבקרי המהלך: לא מדובר רק בנוהל בטיחות, אלא בהחלטה מסחרית שמטילה את העלות על הצופים.
מאחר שבקבוקים אישיים רב־פעמיים נאסרו, האפשרות המעשית עבור אוהדים רבים תהיה לרכוש משקאות בתוך האצטדיון. פיפ״א מקיימת שותפות ותיקה עם קוקה־קולה, והמבקרים טוענים כי המדיניות יוצרת למעשה קהל שבוי — אוהדים שאינם יכולים להביא מים מהבית ונאלצים לשלם את מחירי המזון והשתייה במתחם .
ארגון האוהדים האנגלי Free Lions כינה את האיסור "הניסיון האחרון לעשות כסף על חשבון האוהדים" . לצד הביקורת הכלכלית, ארגוני סביבה מזהירים כי האיסור צפוי להגדיל את השימוש בבקבוקי פלסטיק חד־פעמיים ואת כמות הפסולת .
עבור המבקרים, מדובר ביותר מאי־נוחות. מונדיאל 2026 נערך בקיץ בצפון אמריקה, ובכמה מ־16 האצטדיונים המארחים יש מעט צל או שאין צל כלל . משחקים באור שמש ישיר, בשילוב טמפרטורות גבוהות, עלולים להגדיל את הסיכון להתייבשות ולמחלות הקשורות לחום — הן בקרב אוהדים והן בקרב שחקנים.
פיפ״א מסרה כי תפעיל עמדות התזה ומתקני שתייה, אך מתנגדיה טוענים כי אלה אינם תחליף מספק לאפשרות להחזיק מים אישיים לאורך המשחק . המקורות הזמינים מאשרים חשש רחב בנוגע לחום ולרווחת הצופים, אך אינם מספקים אימות עצמאי לטענה שלפיה תשעה מתוך 104 משחקים צפויים להיות בסיכון קיצוני במיוחד .
ראשת עיריית טורונטו, אוליביה צ׳או, תקפה בחריפות את ההחלטה וכינתה אותה "תפיסת כסף טהורה". היא שאלה מדוע אוהדים צריכים להיאלץ לקנות מים, והציעה שפיפ״א תחלק בקבוקי מים בחינם בתוך האצטדיונים .
צ׳או אמרה כי תבחן מה יכולה העיר לעשות כדי להתנגד למדיניות. גורמים מקומיים ופעילי סביבה בטורונטו הצטרפו לקריאות לשנות את ההחלטה .
ראש עיריית ניו יורק, זוהרן ממדאני, מעורב בהיערכות העיר למונדיאל לצד מושלת מדינת ניו יורק, קתי הוקול. השניים קיימו תדרוכים בנושאי תחבורה וביטחון לקראת הגעתם הצפויה של יותר ממיליון מבקרים .
עם זאת, המקורות הזמינים אינם כוללים ציטוט ישיר של ממדאני בנוגע לאיסור על בקבוקי המים. פעילותו מול פיפ״א והיערכותו לקראת הטורניר מציבות אותו בין מנהיגי הערים המארחות שמתמודדים עם האתגרים הלוגיסטיים והפוליטיים של האירוע .
ארגוני אוהדים טוענים כי מעבר לשאלת המחיר והחום, פיפ״א פגעה באמון של בעלי הכרטיסים. לדבריהם, הארגון נתן תחילה אישור מפורש להכניס בקבוקים ריקים ושקופים — ואז ביטל אותו ב״תפנית של הרגע האחרון", ללא זמן מספק להיערכות מחדש .
כך נוצרה חזית ביקורת רחבה ונדירה: ראשי ממשלות, ראשי ערים, פעילי סביבה וקהילת אוהדים בינלאומית דורשים מפיפ״א להעמיד את רווחת האנשים לפני השיקולים המסחריים.
מקור הסערה הוא עדכון שקט אך דרמטי ל״תקנון ההתנהגות באצטדיון״ של פיפ״א. רק שלושה שבועות לפני האיסור הופיעה בו הוראה מפורשת שלפיה ניתן להכניס לאצטדיון בקבוק פלסטיק רב־פעמי, שקוף וריק, בנפח של עד ליטר .
אולם ב־2 ביוני קיבלו בעלי כרטיסים הודעה שלפיה בקבוקי מים רב־פעמיים აღარ יורשו להיכנס למתחמים . פיפ״א הגנה על השינוי בטענה שהוא נועד למנוע "סיכון ופציעות לשחקנים ולנוכחים" .
הביקורת הפוליטית הבולטת ביותר הגיעה מראש ממשלת בריטניה, סר קיר סטארמר. הוא כינה את האיסור "פשוט לא נכון" וטען במפורש כי הוא "נוגע לעשיית כסף" .
סטארמר קרא לפיפ״א "לחשוב על האוהדים", והדגיש כי רבים מהם כבר נאלצים להתמודד עם הוצאות משמעותיות על נסיעות ועל כרטיסים יקרים . בכך הוא הצטרף לטענה המרכזית של מבקרי המהלך: לא מדובר רק בנוהל בטיחות, אלא בהחלטה מסחרית שמטילה את העלות על הצופים.
מאחר שבקבוקים אישיים רב־פעמיים נאסרו, האפשרות המעשית עבור אוהדים רבים תהיה לרכוש משקאות בתוך האצטדיון. פיפ״א מקיימת שותפות ותיקה עם קוקה־קולה, והמבקרים טוענים כי המדיניות יוצרת למעשה קהל שבוי — אוהדים שאינם יכולים להביא מים מהבית ונאלצים לשלם את מחירי המזון והשתייה במתחם .
ארגון האוהדים האנגלי Free Lions כינה את האיסור "הניסיון האחרון לעשות כסף על חשבון האוהדים" . לצד הביקורת הכלכלית, ארגוני סביבה מזהירים כי האיסור צפוי להגדיל את השימוש בבקבוקי פלסטיק חד־פעמיים ואת כמות הפסולת .
עבור המבקרים, מדובר ביותר מאי־נוחות. מונדיאל 2026 נערך בקיץ בצפון אמריקה, ובכמה מ־16 האצטדיונים המארחים יש מעט צל או שאין צל כלל . משחקים באור שמש ישיר, בשילוב טמפרטורות גבוהות, עלולים להגדיל את הסיכון להתייבשות ולמחלות הקשורות לחום — הן בקרב אוהדים והן בקרב שחקנים.
פיפ״א מסרה כי תפעיל עמדות התזה ומתקני שתייה, אך מתנגדיה טוענים כי אלה אינם תחליף מספק לאפשרות להחזיק מים אישיים לאורך המשחק . המקורות הזמינים מאשרים חשש רחב בנוגע לחום ולרווחת הצופים, אך אינם מספקים אימות עצמאי לטענה שלפיה תשעה מתוך 104 משחקים צפויים להיות בסיכון קיצוני במיוחד .
ראשת עיריית טורונטו, אוליביה צ׳או, תקפה בחריפות את ההחלטה וכינתה אותה "תפיסת כסף טהורה". היא שאלה מדוע אוהדים צריכים להיאלץ לקנות מים, והציעה שפיפ״א תחלק בקבוקי מים בחינם בתוך האצטדיונים .
צ׳או אמרה כי תבחן מה יכולה העיר לעשות כדי להתנגד למדיניות. גורמים מקומיים ופעילי סביבה בטורונטו הצטרפו לקריאות לשנות את ההחלטה .
ראש עיריית ניו יורק, זוהרן ממדאני, מעורב בהיערכות העיר למונדיאל לצד מושלת מדינת ניו יורק, קתי הוקול. השניים קיימו תדרוכים בנושאי תחבורה וביטחון לקראת הגעתם הצפויה של יותר ממיליון מבקרים .
עם זאת, המקורות הזמינים אינם כוללים ציטוט ישיר של ממדאני בנוגע לאיסור על בקבוקי המים. פעילותו מול פיפ״א והיערכותו לקראת הטורניר מציבות אותו בין מנהיגי הערים המארחות שמתמודדים עם האתגרים הלוגיסטיים והפוליטיים של האירוע .
ארגוני אוהדים טוענים כי מעבר לשאלת המחיר והחום, פיפ״א פגעה באמון של בעלי הכרטיסים. לדבריהם, הארגון נתן תחילה אישור מפורש להכניס בקבוקים ריקים ושקופים — ואז ביטל אותו ב״תפנית של הרגע האחרון", ללא זמן מספק להיערכות מחדש .
כך נוצרה חזית ביקורת רחבה ונדירה: ראשי ממשלות, ראשי ערים, פעילי סביבה וקהילת אוהדים בינלאומית דורשים מפיפ״א להעמיד את רווחת האנשים לפני השיקולים המסחריים.