גם שוק הגז הטבעי הנוזלי נפגע. יותר מ־80 מיליון טונות בשנה של אספקת LNG, כ־20% מההיצע העולמי, נותרו בלתי נגישות לשווקים .

אלא שהמספרים הרשמיים עשויים להציג רק חלק מהתמונה. ב־4 ביוני הזהיר סגן ראש ממשלת רוסיה, אלכסנדר נובאק, מפני מחסור סמוי של כ־12 מיליון חביות ביום שאינן מגיעות לשוק. לדבריו, אם הלחימה תימשך ומדינות המפרץ יתעכבו בהגדלת ההפקה ובהשקעות, מחסור פיזי חריף עלול להתפתח בתוך חודשים .

לפי סוכנות האנרגיה הבין־לאומית, עד אמצע מאי כבר הצטברו אובדני אספקה של יותר ממיליארד חביות .

מחירי הנפט: זינוק חד, ואז רגיעה שברירית

מחיר הנפט מסוג ברנט עלה במרץ לכ־126 דולר לחבית — הזינוק החודשי הגדול ביותר שנרשם אי פעם — לפני שירד לכ־95 דולר בתחילת יוני, על רקע תקוות שבריריות להתקדמות במגעים בין ארצות הברית לאיראן .

הירידה אינה מעידה בהכרח על פתרון למשבר. היא משקפת גם את האופן שבו השוק מתמחר סיכוי לפריצת דרך דיפלומטית שעדיין לא התממשה. לכן כל איתות על פתיחה אפשרית של המצר או על כישלון המגעים עשוי לגרום לתנודות חדות.

במקביל, JPMorgan הזהיר כי מלאי הנפט המסחרי במדינות המפותחות עלול להתקרב לרמות לחץ תפעוליות כבר בתחילת יוני. אם השיט במצר יישאר מוגבל, המלאים עלולים להגיע לרמות קריטיות עד סוף החודש .

תחזיות הביקוש מתפצלות

המשבר אילץ את גופי התחזית לעדכן את ההערכות ל־2026 ול־2027 — אך לא כולם הגיעו לאותה מסקנה.

OPEC הורידה בתחזית חודש מאי את קצב גידול הביקוש העולמי ל־2026 לכ־1.2 מיליון חביות ביום, לעומת 1.4 מיליון קודם לכן, תוך ציון מפורש של השפעת המלחמה וה disruption באספקה . לפי הניתוח ההשוואתי של IEF, כ־0.1 מיליון חביות ביום מהגידול צפויות להגיע ממדינות OECD וכ־1.1 מיליון חביות ביום ממדינות שאינן חברות ב־OECD .

ל־2027, לעומת זאת, OPEC העלתה את התחזית לכ־1.5 מיליון חביות ביום — תוספת של כ־0.2 מיליון לעומת ההערכה הקודמת — מתוך ציפייה להתאוששות מהירה יחסית בכלכלות שאינן חברות OECD לאחר חידוש הזרימות במצר .

מינהל המידע של משרד האנרגיה האמריקאי, EIA, מציג תרחיש זהיר יותר ל־2026: גידול של 0.2 מיליון חביות ביום בלבד. לפי הסוכנות, הירידה בביקוש תתרכז בעיקר באסיה, שתלויה יותר בנפט מהמזרח התיכון . ל־2027 צופה ה־EIA גידול של 1.5 מיליון חביות ביום, אך מזהיר שגם לאחר פתיחת המצר יידרשו עד סוף 2026 או תחילת 2027 כדי שרוב דפוסי הייצור והסחר שלפני המלחמה יחזרו .

תחזית ביקוש מפורטת של סוכנות האנרגיה הבין־לאומית עד 2027 לא נכללה בדיווחים הזמינים. בדיווחים עליה הוזכרו בעיקר הערכות להשבתת ייצור במפרץ בהיקף של יותר מ־14 מיליון חביות ביום .

רוסיה וסעודיה: הציר שמרכז את הכוח

פגישתם של שר האנרגיה הסעודי, הנסיך עבד אל־עזיז בן סלמאן, וסגן ראש ממשלת רוסיה נובאק בשולי הפורום הכלכלי הבין־לאומי בסנט פטרבורג ב־4 ביוני נתפסה כמפגש הכנה לא רשמי בין שתי המעצמות של OPEC+ .

קריאתו הפומבית של השר הסעודי ל״ייצוב במגזר האנרגיה״ מגיעה בתקופה שבה המלחמות באיראן ובאוקראינה פוגעות בתפוקה של יצרניות מרכזיות ומגבירות את אי־הוודאות בשוק . יחד, רוסיה וסעודיה מפיקות יותר מ־20% מהנפט העולמי, ולכן התיאום ביניהן צפוי להיות מוקד הכובד של כל החלטה שתתקבל .

אזהרתו של נובאק על מחסור נסתר של 12 מיליון חביות ביום משקפת את עמדת מוסקבה שלפיה השוק הדוק בהרבה מכפי שמציגות מכסות הייצור הרשמיות. מבחינת רוסיה, הגדלה מוקדמת מדי של האספקה עלולה להתברר כהימור מסוכן אם מצר הורמוז יישאר סגור .

מה מונח על השולחן ב־7 ביוני?

הפגישה ה־41 של שרי OPEC ומדינות שאינן חברות בארגון היא המפגש השרי המלא הראשון מאז פרישת איחוד האמירויות ב־1 במאי. לפרישה יש השלכות מעשיות, לא רק סמליות: ה־EIA צופה שכושר הייצור הפנוי של OPEC יעמוד בממוצע על 2.5 מיליון חביות ביום ב־2027, לעומת תחזית קודמת של 3.8 מיליון, בין היתר משום שאיחוד האמירויות החזיקה חלק משמעותי מהיכולת הלא מנוצלת .

לפי גורמים שתודרכו על סדר היום, השרים צפויים לאשר הגדלה נוספת של 188 אלף חביות ביום בחודש יולי — המשך הדרגתי של ביטול הקיצוצים ההתנדבותיים שהחלו באפריל 2023 . אך ההחלטה האמיתית תהיה אם להמשיך בקצב הנוכחי, להאיץ אותו או לעצור אותו.

מחיר ברנט, שנע סביב 95–101 דולר לחבית, נמצא מתחת לטווח של 90–100 דולר שרוב תקציבי מדינות המפרץ מכוונים אליו . מכאן נוצר מתח כפול: הגדלת התפוקה עלולה להפיל את המחיר אם תושג פריצת דרך דיפלומטית, אך שמירה על הקיצוצים עלולה לאפשר ליצרניות שאינן חברות OPEC+ לתפוס נתח שוק.

פרישת איחוד האמירויות מוסיפה לכך שאלה ארגונית: כיצד לחלק מחדש את המכסות בתוך ברית קטנה יותר, דווקא בשעה שהשוק מתמודד עם שיבוש האספקה הגדול ביותר בתולדותיו.

ההכרעה אינה רק על מכסות — אלא על זמן

ל־OPEC+ יש שלושה כלים מרכזיים: התאמת התפוקה, שימוש בכושר ייצור פנוי ושמירה על אחדות הברית. המשבר הנוכחי מפעיל לחץ על שלושתם בבת אחת.

אם השיט יתחדש במהירות, תוספת חביות עלולה להוביל לעודף היצע ולירידה חדה במחירים. אם המצר יישאר חסום, עצירת ביטול הקיצוצים עלולה שלא להספיק כדי למנוע הידלדלות נוספת של המלאים.

לכן פגישת 7 ביוני הופכת מדיון מדיניות לתרגיל בניהול משבר: על הארגון להחליט כיצד להקצות מאגר הולך ומצטמצם של חביות אמיתיות בשוק שבו גם הזמן, ולא רק המחיר, הופך למשאב נדיר.

גם שוק הגז הטבעי הנוזלי נפגע. יותר מ־80 מיליון טונות בשנה של אספקת LNG, כ־20% מההיצע העולמי, נותרו בלתי נגישות לשווקים .

אלא שהמספרים הרשמיים עשויים להציג רק חלק מהתמונה. ב־4 ביוני הזהיר סגן ראש ממשלת רוסיה, אלכסנדר נובאק, מפני מחסור סמוי של כ־12 מיליון חביות ביום שאינן מגיעות לשוק. לדבריו, אם הלחימה תימשך ומדינות המפרץ יתעכבו בהגדלת ההפקה ובהשקעות, מחסור פיזי חריף עלול להתפתח בתוך חודשים .

לפי סוכנות האנרגיה הבין־לאומית, עד אמצע מאי כבר הצטברו אובדני אספקה של יותר ממיליארד חביות .

מחירי הנפט: זינוק חד, ואז רגיעה שברירית

מחיר הנפט מסוג ברנט עלה במרץ לכ־126 דולר לחבית — הזינוק החודשי הגדול ביותר שנרשם אי פעם — לפני שירד לכ־95 דולר בתחילת יוני, על רקע תקוות שבריריות להתקדמות במגעים בין ארצות הברית לאיראן .

הירידה אינה מעידה בהכרח על פתרון למשבר. היא משקפת גם את האופן שבו השוק מתמחר סיכוי לפריצת דרך דיפלומטית שעדיין לא התממשה. לכן כל איתות על פתיחה אפשרית של המצר או על כישלון המגעים עשוי לגרום לתנודות חדות.

במקביל, JPMorgan הזהיר כי מלאי הנפט המסחרי במדינות המפותחות עלול להתקרב לרמות לחץ תפעוליות כבר בתחילת יוני. אם השיט במצר יישאר מוגבל, המלאים עלולים להגיע לרמות קריטיות עד סוף החודש .

תחזיות הביקוש מתפצלות

המשבר אילץ את גופי התחזית לעדכן את ההערכות ל־2026 ול־2027 — אך לא כולם הגיעו לאותה מסקנה.

OPEC הורידה בתחזית חודש מאי את קצב גידול הביקוש העולמי ל־2026 לכ־1.2 מיליון חביות ביום, לעומת 1.4 מיליון קודם לכן, תוך ציון מפורש של השפעת המלחמה וה disruption באספקה . לפי הניתוח ההשוואתי של IEF, כ־0.1 מיליון חביות ביום מהגידול צפויות להגיע ממדינות OECD וכ־1.1 מיליון חביות ביום ממדינות שאינן חברות ב־OECD .

ל־2027, לעומת זאת, OPEC העלתה את התחזית לכ־1.5 מיליון חביות ביום — תוספת של כ־0.2 מיליון לעומת ההערכה הקודמת — מתוך ציפייה להתאוששות מהירה יחסית בכלכלות שאינן חברות OECD לאחר חידוש הזרימות במצר .

מינהל המידע של משרד האנרגיה האמריקאי, EIA, מציג תרחיש זהיר יותר ל־2026: גידול של 0.2 מיליון חביות ביום בלבד. לפי הסוכנות, הירידה בביקוש תתרכז בעיקר באסיה, שתלויה יותר בנפט מהמזרח התיכון . ל־2027 צופה ה־EIA גידול של 1.5 מיליון חביות ביום, אך מזהיר שגם לאחר פתיחת המצר יידרשו עד סוף 2026 או תחילת 2027 כדי שרוב דפוסי הייצור והסחר שלפני המלחמה יחזרו .

תחזית ביקוש מפורטת של סוכנות האנרגיה הבין־לאומית עד 2027 לא נכללה בדיווחים הזמינים. בדיווחים עליה הוזכרו בעיקר הערכות להשבתת ייצור במפרץ בהיקף של יותר מ־14 מיליון חביות ביום .

רוסיה וסעודיה: הציר שמרכז את הכוח

פגישתם של שר האנרגיה הסעודי, הנסיך עבד אל־עזיז בן סלמאן, וסגן ראש ממשלת רוסיה נובאק בשולי הפורום הכלכלי הבין־לאומי בסנט פטרבורג ב־4 ביוני נתפסה כמפגש הכנה לא רשמי בין שתי המעצמות של OPEC+ .

קריאתו הפומבית של השר הסעודי ל״ייצוב במגזר האנרגיה״ מגיעה בתקופה שבה המלחמות באיראן ובאוקראינה פוגעות בתפוקה של יצרניות מרכזיות ומגבירות את אי־הוודאות בשוק . יחד, רוסיה וסעודיה מפיקות יותר מ־20% מהנפט העולמי, ולכן התיאום ביניהן צפוי להיות מוקד הכובד של כל החלטה שתתקבל .

אזהרתו של נובאק על מחסור נסתר של 12 מיליון חביות ביום משקפת את עמדת מוסקבה שלפיה השוק הדוק בהרבה מכפי שמציגות מכסות הייצור הרשמיות. מבחינת רוסיה, הגדלה מוקדמת מדי של האספקה עלולה להתברר כהימור מסוכן אם מצר הורמוז יישאר סגור .

מה מונח על השולחן ב־7 ביוני?

הפגישה ה־41 של שרי OPEC ומדינות שאינן חברות בארגון היא המפגש השרי המלא הראשון מאז פרישת איחוד האמירויות ב־1 במאי. לפרישה יש השלכות מעשיות, לא רק סמליות: ה־EIA צופה שכושר הייצור הפנוי של OPEC יעמוד בממוצע על 2.5 מיליון חביות ביום ב־2027, לעומת תחזית קודמת של 3.8 מיליון, בין היתר משום שאיחוד האמירויות החזיקה חלק משמעותי מהיכולת הלא מנוצלת .

לפי גורמים שתודרכו על סדר היום, השרים צפויים לאשר הגדלה נוספת של 188 אלף חביות ביום בחודש יולי — המשך הדרגתי של ביטול הקיצוצים ההתנדבותיים שהחלו באפריל 2023 . אך ההחלטה האמיתית תהיה אם להמשיך בקצב הנוכחי, להאיץ אותו או לעצור אותו.

מחיר ברנט, שנע סביב 95–101 דולר לחבית, נמצא מתחת לטווח של 90–100 דולר שרוב תקציבי מדינות המפרץ מכוונים אליו . מכאן נוצר מתח כפול: הגדלת התפוקה עלולה להפיל את המחיר אם תושג פריצת דרך דיפלומטית, אך שמירה על הקיצוצים עלולה לאפשר ליצרניות שאינן חברות OPEC+ לתפוס נתח שוק.

פרישת איחוד האמירויות מוסיפה לכך שאלה ארגונית: כיצד לחלק מחדש את המכסות בתוך ברית קטנה יותר, דווקא בשעה שהשוק מתמודד עם שיבוש האספקה הגדול ביותר בתולדותיו.

ההכרעה אינה רק על מכסות — אלא על זמן

ל־OPEC+ יש שלושה כלים מרכזיים: התאמת התפוקה, שימוש בכושר ייצור פנוי ושמירה על אחדות הברית. המשבר הנוכחי מפעיל לחץ על שלושתם בבת אחת.

אם השיט יתחדש במהירות, תוספת חביות עלולה להוביל לעודף היצע ולירידה חדה במחירים. אם המצר יישאר חסום, עצירת ביטול הקיצוצים עלולה שלא להספיק כדי למנוע הידלדלות נוספת של המלאים.

לכן פגישת 7 ביוני הופכת מדיון מדיניות לתרגיל בניהול משבר: על הארגון להחליט כיצד להקצות מאגר הולך ומצטמצם של חביות אמיתיות בשוק שבו גם הזמן, ולא רק המחיר, הופך למשאב נדיר.