מחקר חדש ב-Nature מגלה: כרייה תעשייתית באפריקה גורמת להרס יערות בקצב גבוה פי 34 מהמכרות עצמם

מחקר פורץ דרך שפורסם לאחרונה בכתב העת המדעי היוקרתי Nature חושף תמונה מטרידה במיוחד על המחיר הסביבתי האמיתי של הכרייה התעשייתית באפריקה. המחקר, בראשות אוניברסיטת שפילד, מצביע על מכפיל הרס עצום: על כל דונם (10,000 מ"ר) של שטח מכרה פעיל, נהרסים 340 דונם של יער – כתוצאה מהקמת תשתיות תומכות כמו כבישים, שיכונים ושטחים חקלאיים .

המשמעות היא שהרס היערות העקיף, המתרחש הרחק מבורות הכרייה עצמם, גדול בסדרי גודל מהנזק הישיר. אם מתייחסים רק לשטח החפירה, מפספסים את התמונה המלאה והמדאיגה הרבה יותר .

המספרים מאחורי המסקנות

כדי להבין את עוצמת התופעה, כדאי לבחון את הנתונים היבשים:

• מקדם ההרס: בין השנים 2001 ו-2020, כ-1,870 קילומטרים רבועים של יער אפריקני הפכו ישירות לשטחי מכרות. אובדן זה, בגודל של מדינה כמו מאוריציוס, מתגמד לעומת הרס היערות שנגרם על ידי רשת התשתיות שצמחה סביב המכרות – בקצב גבוה פי 34 .
• הקשר גלובלי: מחקר משלים שפורסם ב-Nature Communications בדצמבר 2025 מצא שהרס היערות הגלובלי הקשור לכרייה גדול פי שניים עד שלושה מההערכות הקודמות. מדובר באובדן של 19,765 קמ"ר של יער ופליטות של 0.75 פטאגרם (מיליארד טון) של CO₂ לאורך התקופה. למעלה ממחצית (50.29%) מהרס זה קשור לפעולות כרייה לא מתועדות, כמו כרייה לא חוקית או בקנה מידה קטן .
• המחצבים המזהמים ביותר: מבחינה היסטורית, כריית הזהב היא המניע הגדול ביותר של הרס יערות, ואחריה כריית הפחם. אולם, המחקר חושף תפנית מדאיגה: בשנתיים האחרונות, כרייה של מחצבים חיוניים למעבר האנרגטי – כמו נחושת וקובלט, החיוניים לייצור כלי רכב חשמליים, סוללות, פאנלים סולאריים וטורבינות רוח – גורמת להרס יערות בקצב שכבר עוקף את זה של הפחם . המכרות ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, העשירה במחצבים אלו, מהווים מוקד הרס מרכזי ומדאיג במיוחד באגן הקונגו .

הדילמה הקשה של האנרגיה הירוקה

כאן טמונה הסתירה הכואבת. העולם כולו מכוון למעבר מהיר לאנרגיה נקייה, מהלך הדורש כמויות אדירות של מחצבים "קריטיים". בלעדיהם, לא יהיו לנו סוללות למכוניות חשמליות או טורבינות לרוח. אלא שאותם מחצבים נכרים כיום באפריקה, ובמיוחד ביערות הגשם של אגן הקונגו – "הריאה הירוקה" השנייה בגודלה בעולם .

נוצר פרדוקס סביבתי עמוק: הטכנולוגיות שאמורות להפחית את פליטות הפחמן העולמיות ולהאט את משבר האקלים, אחראיות בעצמן להרס יערות משמעותי ולפליטת CO₂ אדירה בנקודת הכרייה. במילים אחרות, אנחנו הורסים מקלט אקולוגי חיוני כדי להציל את האקלים. ממצאי המחקר החדש שופכים אור עז על המתח הזה, ומדגישים כי הדרך לעתיד ירוק חייבת לעבור גם דרך רפורמה יסודית באופן שבו אנחנו כורים את המשאבים שמניעים אותו. הביקוש למחצבים אלו צפוי לגדול פי 40 עד שנת 2040, מה שהופך את הפתרון לדחוף מתמיד .