שבעת האירועים המרכזיים ביחסי ארה"ב-סין: מהפסגה הדרמטית בבייג'ינג ועד לשינוי האסטרטגי בסחר

מכון ברוקינגס (Brookings) קבע כי הפסגה הייתה "דלה בתוכן", וציין שאפילו הארכת הפסקת האש במכסים – הציפייה המרכזית – לא זכתה להתחייבות מפורשת [2, 3]. מכון קרנגי (Carnegie) תיאר את התגובה האמריקאית ככזו שראתה בפסגה "כלום ושום דבר", בעוד סין הציגה אותה כ"איפוס היסטורי" . עמימות זו, כך נראה, היא התוצאה המוחשית היחידה.

3. "אל תטעו בטיפול בטייוואן": האזהרה הדרמטית של שי

רגע השיא הדרמטי של הפסגה הגיע דווקא בפתחה. הנשיא שי הזהיר את טראמפ כי טיפול כושל בסוגיית טייוואן עלול לדחוף את שתי המדינות לידי "עימות" [5, 32]. סוגיית האי, שסין רואה בו חלק בלתי נפרד משטחה, כיכבה ברטוריקה הסינית לאורך כל הביקור, אך נעדרה לחלוטין מההודעה הרשמית של הצד האמריקאי .

בשיחה עם כתבים על סיפון האייר פורס ואן, טראמפ הודה כי טרם קיבל החלטה לגבי עסקת נשק גדולה לטייוואן, והוסיף כי "אני אגיע להכרעה" [16, 24]. מכון המחקר צ'טהאם האוס (Chatham House) הזהיר כי הגישה הזהירה הזו מצד טראמפ, לצד ההסכמה ל"יציבות אסטרטגית", עלולה לשחוק את אמונן של בעלות הברית של ארה"ב באינדו-פסיפיק [7, 39].

4. שבבים במקום סנקציות: האישור המפתיע לרכישת NVIDIA

במהלך שקט אך דרמטי, מחלקת המסחר האמריקאית העניקה אישור לעשר חברות סיניות מובילות – ובהן עליבאבא, טנסנט, בייטדאנס (החברה האם של טיקטוק), JD.com, לנובו ופוקסקון – לרכוש שבבי NVIDIA מתקדמים מדגם H200 .

מדובר בהתרככות משמעותית של מדיניות בקרת הייצוא, שהייתה אחד ממוקדי החיכוך החריפים ביותר. האישור ניתן על אף שהנושא כלל לא עלה באופן רשמי בפסגה להשגת הסכם כולל . זוהי דוגמה מובהקת לאופן שבו אינטרסים כלכליים אדירים יכולים לעצב את המדיניות, אפילו בעיצומה של יריבות אסטרטגית.

5. וואנג יי באו"ם: הדיפלומטיה של הביקורת המרומזת

ימים ספורים לאחר הפסגה, יצא שר החוץ הסיני, וואנג יי, למסע דיפלומטי לארה"ב וקנדה. במרכז הביקור עמדה הופעתו באו"ם בניו יורק, שם ניהל ישיבה של מועצת הביטחון ונפגש עם המזכ"ל אנטוניו גוטרש [5, 12, 13].

בנאומו, וואנג שיגר עקיצות דקות אך חדות כלפי מדיניות החוץ של ממשל טראמפ. מבלי להזכיר את ארה"ב בשמה, הוא הזהיר כי "שלום העולם וביטחונו נתונים בסכנה גדולה", והדגיש כי "כל פעולה צבאית חד-צדדית העוקפת את המנדט של המועצה אינה מקובלת" – רמיזה ברורה למלחמה האמריקאית באיראן [1, 10, 34]. המסר היה ברור: בייג'ינג מציבה את עצמה כשומרת הסף של הרב-צדדיות הבינלאומית.

6. סוף עידן "הימור הסחר הגדול" מול סין?

אתר החדשות Axios דיווח כי גורם בכיר בממשל טראמפ, האחראי על המשא ומתן המסחרי, רמז במועצה ליחסי חוץ כי ההנחה בדבר ניתוק (Decoupling) מוחלט של יחסי הסחר בין ארה"ב לסין "הסתיימה במידה רבה" [6, 20].

ההצהרה הזו מסמנת תפנית אסטרטגית משמעותית. היא מעידה על נטישה הדרגתית של מסגרת המכסים האגרסיבית שאפיינה את השנה הראשונה לכהונת טראמפ, ועל תזוזה לעבר גישה עסקית ופרגמטית יותר. נראה שההבנה בוושינגטון היא שכלכלת סין אינה הולכת להשתנות מהיסוד, ועדיף לנהל איתה יחסי מסחר בצורה מחושבת .

7. טייוואן ב-APEC: מחווה שקטה, מתח בלתי פתור

בהתפתחות מפתיעה, סין לא חסמה את השתתפותה של שרה טייוואנית בכירה, השרה בלי תיק יאנג ג'ן-ני, במפגשי הפורום הכלכלי של אסיה-פסיפיק (APEC) שהתקיימו על אדמת סין .

זהו חריג חריף למדיניותה העקבית של בייג'ינג, המתנגדת להשתתפות פקידים טייוואנים רשמיים בפורומים בינלאומיים. המחווה התפרשה כצעד שקט לבניית אמון בעקבות הפסגה, מעין איתות חיובי. ואולם, היא אינה מלמדת על שינוי במחלוקות היסוד: המתיחות סביב מכירות הנשק האמריקאיות לטייוואן וההיערכות הצבאית הסינית סביב האי נותרו בעינן, וממשיכות להיות חבית חומר נפץ ביחסי המעצמות [7, 39].