הנקודה החשובה היא שה־0.3% אינם מרחב נוסף מעבר ל־1.5% שהוקצו לגמישות הביטחונית. מדובר באותו מרחב תקציבי. אם מדינה תשתמש ב־0.3% מהתמ״ג עבור אנרגיה, יישאר לה פחות מקום להגדלת הוצאות הביטחון באותה שנה.

על מה אפשר להוציא את הכסף?

הנציבות קשרה את ההחרגה להשקעות מבניות, ולא לסבסוד צרכני רחב או להקלות מס כלליות. ההוצאות הזכאיות כוללות :

• שדרוג רשתות החשמל;
• תשתיות לאנרגיה מתחדשת;
• הגדלת יכולות אגירת אנרגיה בסוללות;
• חיבורי חשמל בין מדינות ואזורים;
• פרויקטים לחשמול התעשייה;
• צעדים נוספים שמחזקים את עמידות מערכת האנרגיה.

הצעדים אמורים להיות "מהירים, ממוקדים וזמניים", ואסור להם להגדיל את הביקוש הכולל לאנרגיה . לכן, קיצוץ כללי במסי בלו, הפחתות מע״מ או סובסידיות גורפות למשקי בית אינם נכללים בהחרגה.

ההגבלה הזו אינה מקרית. עד מאי 2026 התחייבו ממשלות אירופיות ליותר מ־11 מיליארד אירו בצעדים שנועדו לבלום את הפגיעה במחירי האנרגיה, אך יותר מ־72% מהסכום — 8.3 מיליארד אירו — הופנו לצעדים לא ממוקדים, כגון הפחתות כלליות במסי בלו או במע״מ .

איטליה רצתה הרבה יותר

רומא הייתה הכוח המרכזי מאחורי ההקלה, אך התוצאה רחוקה מהדרישה המקורית שלה. באמצע מאי 2026 שלחה ראש ממשלת איטליה, ג׳ורג׳ה מלוני, מכתב לנשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין. מלוני טענה כי יש להתייחס לביטחון האנרגטי באותה דחיפות שבה מתייחסים לביטחון הצבאי, וכי יש לאפשר שימוש במלוא הגמישות של 1.5% מהתמ״ג גם לצורכי אנרגיה — ללא תקרת־משנה נפרדת .

הלחץ האיטלקי אף גלש מעבר להתכתבות דיפלומטית. לפי הדיווחים, מלוני איימה לעכב את תמיכתה של איטליה במכשיר המימון הביטחוני SAFE אם דרישתה לא תיענה . שר החוץ האיטלקי אנטוניו טג׳אני קידם את העמדה הזו בפומבי כבר בסוף אפריל, כשאמר: "כפי שהאיחוד האירופי עשה בתחום הביטחון, אפשר לעשות את אותו הדבר בתחום האנרגיה" .

מדינות נוספות, בעיקר כאלה החשופות במיוחד למחירי אנרגיה, תמכו בגמישות רחבה יותר. אולם איטליה הייתה המדינה שהובילה את המערכה . גורמים איטלקיים הציגו את התוצאה כ"ניצחון משמעותי" , בעוד שהנציבות שמרה על ההבחנה בין ביטחון לאנרגיה באמצעות תקרת־המשנה הנפרדת.

המשבר שהוביל למהלך

ההחלטה התקבלה על רקע זעזוע אנרגטי חד שהחל ב־28 בפברואר 2026, בעקבות התקיפה האמריקאית־ישראלית על איראן. בהמשך נסגר מצר הורמוז — נתיב ימי שדרכו עוברים בשגרה כ־20% מסחר הנפט העולמי — והדבר פגע באופן דרמטי באספקת הנפט העולמית .

עד לפרסום חבילת האביב כבר נרשמו כמה השלכות כלכליות משמעותיות:

• מחירי הנפט זינקו בכ־70% לעומת רמתם לפני המלחמה ;
• מחירי הגז באירופה נותרו גבוהים בכ־45% לעומת הרמה שלפני המלחמה ;
• האינפלציה בגוש האירו צפויה להגיע ל־3.0% ב־2026, לעומת תחזית קודמת של 1.9% ;
• הנציבות הורידה את תחזית הצמיחה של גוש האירו ב־2026 ל־0.9%, לעומת 1.2% בתחזית הסתיו ;
• ממשלות אירופה כבר התחייבו ליותר מ־11 מיליארד אירו בצעדים תקציביים שנועדו לרכך את הפגיעה .

הנזק המצטבר עשוי להיות גדול בהרבה. מכון ז׳אק דלור מעריך כי המצור על מצר הורמוז לבדו יצר עלויות נוספות של יותר מ־39 מיליארד אירו לכלכלות אירופה .

כללי המשחק נשארים בתוקף

ההחרגה אינה משעה את כללי היציבות והצמיחה של האיחוד. שתי תקרות היסוד — גירעון שנתי של עד 3% מהתמ״ג וחוב ציבורי של עד 60% מהתמ״ג — נותרות בתוקף, וכך גם המעקב התקציבי הרגיל .

בנוסף, מדינה שתרצה להשתמש בגמישות תצטרך להפנות את הכסף לפרויקטים שהנציבות מכירה בהם כהשקעות בחוסן אנרגטי. ההקלה אינה רישיון להפעיל כל צעד חירום פוליטי, ובמיוחד לא סבסוד כללי שאינו ממוקד באוכלוסיות או בענפים שנפגעו.

למה רבים חושבים ש־0.3% לא יספיקו?

הביקורת המרכזית היא שהיקף ההחרגה אינו תואם את ממדי המשבר. דרישתה של איטליה לקבל גישה מלאה ל־1.5% נדחתה, והתקרה של 0.3% בשנה היא חלק קטן מהמרחב שממשלות רבות ביקשו לעצמן .

קרן המטבע הבינלאומית הזהירה בנפרד כי ממשלות אירופיות רבות בוחרות בהפחתות מס לא ממוקדות, במקום בהשקעות בחוסן או בסיוע ממוקד. צעדים כלליים עשויים להקל בטווח הקצר, אך הם גם מחלישים את תמריץ החיסכון באנרגיה ומכבידים על התקציבים .

מכאן נובע הפער המרכזי: האיחוד מציע גמישות בעיקר עבור תשתיות והשקעות ארוכות טווח, בעוד שהתגובה הפוליטית המיידית עד כה התבססה במידה רבה על סבסוד רחב והפחתות מס.

השאלות שעדיין פתוחות

כמה סוגיות יכריעו אם ההחרגה תתברר ככלי משמעותי או כפתרון סמלי בלבד:

• אם המלחמה באיראן תימשך או תסלים, האם הנציבות תעלה את תקרת ה־0.3% — ובאיזו מהירות?
• האם מדינות בעלות חוב גבוה, שכבר פועלות קרוב לתקרת הגירעון של 3%, יוכלו להשתמש גם במרחב המצומצם הזה בלי להסתכן בבחינה מחודשת של קיימות החוב?
• האם השקעות מבניות יוכלו לספק מענה מהיר למשבר, כאשר הצרכנים והתעשייה זקוקים להקלה כבר עכשיו?
• והאם המדינות יצליחו להפנות כספים לתשתיות, אגירה וחשמול, במקום להמשיך להישען בעיקר על צעדים לא ממוקדים?

התשובות תלויות במידה רבה בשאלה אם הזעזוע האנרגטי יתברר כאירוע זמני — או כלחץ מבני ומתמשך על הכספים הציבוריים באירופה.

הנקודה החשובה היא שה־0.3% אינם מרחב נוסף מעבר ל־1.5% שהוקצו לגמישות הביטחונית. מדובר באותו מרחב תקציבי. אם מדינה תשתמש ב־0.3% מהתמ״ג עבור אנרגיה, יישאר לה פחות מקום להגדלת הוצאות הביטחון באותה שנה.

על מה אפשר להוציא את הכסף?

הנציבות קשרה את ההחרגה להשקעות מבניות, ולא לסבסוד צרכני רחב או להקלות מס כלליות. ההוצאות הזכאיות כוללות :

• שדרוג רשתות החשמל;
• תשתיות לאנרגיה מתחדשת;
• הגדלת יכולות אגירת אנרגיה בסוללות;
• חיבורי חשמל בין מדינות ואזורים;
• פרויקטים לחשמול התעשייה;
• צעדים נוספים שמחזקים את עמידות מערכת האנרגיה.

הצעדים אמורים להיות "מהירים, ממוקדים וזמניים", ואסור להם להגדיל את הביקוש הכולל לאנרגיה . לכן, קיצוץ כללי במסי בלו, הפחתות מע״מ או סובסידיות גורפות למשקי בית אינם נכללים בהחרגה.

ההגבלה הזו אינה מקרית. עד מאי 2026 התחייבו ממשלות אירופיות ליותר מ־11 מיליארד אירו בצעדים שנועדו לבלום את הפגיעה במחירי האנרגיה, אך יותר מ־72% מהסכום — 8.3 מיליארד אירו — הופנו לצעדים לא ממוקדים, כגון הפחתות כלליות במסי בלו או במע״מ .

איטליה רצתה הרבה יותר

רומא הייתה הכוח המרכזי מאחורי ההקלה, אך התוצאה רחוקה מהדרישה המקורית שלה. באמצע מאי 2026 שלחה ראש ממשלת איטליה, ג׳ורג׳ה מלוני, מכתב לנשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין. מלוני טענה כי יש להתייחס לביטחון האנרגטי באותה דחיפות שבה מתייחסים לביטחון הצבאי, וכי יש לאפשר שימוש במלוא הגמישות של 1.5% מהתמ״ג גם לצורכי אנרגיה — ללא תקרת־משנה נפרדת .

הלחץ האיטלקי אף גלש מעבר להתכתבות דיפלומטית. לפי הדיווחים, מלוני איימה לעכב את תמיכתה של איטליה במכשיר המימון הביטחוני SAFE אם דרישתה לא תיענה . שר החוץ האיטלקי אנטוניו טג׳אני קידם את העמדה הזו בפומבי כבר בסוף אפריל, כשאמר: "כפי שהאיחוד האירופי עשה בתחום הביטחון, אפשר לעשות את אותו הדבר בתחום האנרגיה" .

מדינות נוספות, בעיקר כאלה החשופות במיוחד למחירי אנרגיה, תמכו בגמישות רחבה יותר. אולם איטליה הייתה המדינה שהובילה את המערכה . גורמים איטלקיים הציגו את התוצאה כ"ניצחון משמעותי" , בעוד שהנציבות שמרה על ההבחנה בין ביטחון לאנרגיה באמצעות תקרת־המשנה הנפרדת.

המשבר שהוביל למהלך

ההחלטה התקבלה על רקע זעזוע אנרגטי חד שהחל ב־28 בפברואר 2026, בעקבות התקיפה האמריקאית־ישראלית על איראן. בהמשך נסגר מצר הורמוז — נתיב ימי שדרכו עוברים בשגרה כ־20% מסחר הנפט העולמי — והדבר פגע באופן דרמטי באספקת הנפט העולמית .

עד לפרסום חבילת האביב כבר נרשמו כמה השלכות כלכליות משמעותיות:

• מחירי הנפט זינקו בכ־70% לעומת רמתם לפני המלחמה ;
• מחירי הגז באירופה נותרו גבוהים בכ־45% לעומת הרמה שלפני המלחמה ;
• האינפלציה בגוש האירו צפויה להגיע ל־3.0% ב־2026, לעומת תחזית קודמת של 1.9% ;
• הנציבות הורידה את תחזית הצמיחה של גוש האירו ב־2026 ל־0.9%, לעומת 1.2% בתחזית הסתיו ;
• ממשלות אירופה כבר התחייבו ליותר מ־11 מיליארד אירו בצעדים תקציביים שנועדו לרכך את הפגיעה .

הנזק המצטבר עשוי להיות גדול בהרבה. מכון ז׳אק דלור מעריך כי המצור על מצר הורמוז לבדו יצר עלויות נוספות של יותר מ־39 מיליארד אירו לכלכלות אירופה .

כללי המשחק נשארים בתוקף

ההחרגה אינה משעה את כללי היציבות והצמיחה של האיחוד. שתי תקרות היסוד — גירעון שנתי של עד 3% מהתמ״ג וחוב ציבורי של עד 60% מהתמ״ג — נותרות בתוקף, וכך גם המעקב התקציבי הרגיל .

בנוסף, מדינה שתרצה להשתמש בגמישות תצטרך להפנות את הכסף לפרויקטים שהנציבות מכירה בהם כהשקעות בחוסן אנרגטי. ההקלה אינה רישיון להפעיל כל צעד חירום פוליטי, ובמיוחד לא סבסוד כללי שאינו ממוקד באוכלוסיות או בענפים שנפגעו.

למה רבים חושבים ש־0.3% לא יספיקו?

הביקורת המרכזית היא שהיקף ההחרגה אינו תואם את ממדי המשבר. דרישתה של איטליה לקבל גישה מלאה ל־1.5% נדחתה, והתקרה של 0.3% בשנה היא חלק קטן מהמרחב שממשלות רבות ביקשו לעצמן .

קרן המטבע הבינלאומית הזהירה בנפרד כי ממשלות אירופיות רבות בוחרות בהפחתות מס לא ממוקדות, במקום בהשקעות בחוסן או בסיוע ממוקד. צעדים כלליים עשויים להקל בטווח הקצר, אך הם גם מחלישים את תמריץ החיסכון באנרגיה ומכבידים על התקציבים .

מכאן נובע הפער המרכזי: האיחוד מציע גמישות בעיקר עבור תשתיות והשקעות ארוכות טווח, בעוד שהתגובה הפוליטית המיידית עד כה התבססה במידה רבה על סבסוד רחב והפחתות מס.

השאלות שעדיין פתוחות

כמה סוגיות יכריעו אם ההחרגה תתברר ככלי משמעותי או כפתרון סמלי בלבד:

• אם המלחמה באיראן תימשך או תסלים, האם הנציבות תעלה את תקרת ה־0.3% — ובאיזו מהירות?
• האם מדינות בעלות חוב גבוה, שכבר פועלות קרוב לתקרת הגירעון של 3%, יוכלו להשתמש גם במרחב המצומצם הזה בלי להסתכן בבחינה מחודשת של קיימות החוב?
• האם השקעות מבניות יוכלו לספק מענה מהיר למשבר, כאשר הצרכנים והתעשייה זקוקים להקלה כבר עכשיו?
• והאם המדינות יצליחו להפנות כספים לתשתיות, אגירה וחשמול, במקום להמשיך להישען בעיקר על צעדים לא ממוקדים?

התשובות תלויות במידה רבה בשאלה אם הזעזוע האנרגטי יתברר כאירוע זמני — או כלחץ מבני ומתמשך על הכספים הציבוריים באירופה.