האיחוד האירופי מרחיב את הגמישות התקציבית להשקעות באנרגיה ירוקה על רקע משבר האנרגיה

• אנרגיה מתחדשת: השקעות בהקמת מתקנים לייצור אנרגיה סולארית, רוח ומקורות מתחדשים אחרים .
• התייעלות אנרגטית: שיפוץ מלאי הדיור הקיים והסבת מבנים לפרויקטים של דיור חסכוני באנרגיה , לצד השקעות בהתייעלות תעשייתית .
• שדרוג תשתיות: מודרניזציה של רשתות החשמל ופרויקטים לאגירת אנרגיה [3, 33].
• מכשירי מימון ציבוריים: הקמה או חיזוק של קרנות מימון מעגליות (revolving funds) ומתן ערבויות ציבוריות להפחתת סיכונים ושיפור הנגישות לאשראי לפרויקטים ירוקים .

המסר של הנציבות ברור: היא מעדיפה מימון של השקעות מבניות שישנו את פני משק האנרגיה, ולא תמיכה גורפת וקצרת טווח בצריכת דלקים פוסיליים .

תנאים, מגבלות והקשר להוצאות הביטחון

חשוב להבין כי לא מדובר ב"צ'ק פתוח" או במנגנון פיסקלי חדש לחלוטין.

1. שימוש בגמישות קיימת: המתווה מוצג כשימוש בגמישות הקיימת ממילא במסגרת הפיסקלית של האיחוד, ולא ככלי תקציבי חדש .
2. קשר ישיר לסעיף הביטחון: ההקלה אינה עומדת בפני עצמה. מדינה חברה תצטרך לבקש רשמית להרחיב את תחולת סעיף החילוץ הלאומי שלה (שכבר אושר לה עבור ביטחון) כך שיכסה גם השקעות אלו באנרגיה . נכון לאותה עת, המועצה האירופית אישרה את הפעלת הסעיף עבור 16 מדינות חברות .
3. מגבלה כמותית: ההקלה מוגבלת ל-0.3% תמ"ג בשנה, מתוך תקרה כוללת של 1.5% תמ"ג על פני ארבע שנים עבור כלל החריגה המותרת (ביטחון + אנרגיה) .
4. הקפדה על מסגרות: המדינות עדיין נדרשות לכבד את מסלולי ההוצאה נטו (net expenditure paths) שהומלצו להן, גם כאשר מופעלת הגמישות הזמנית .

המחלוקת סביב הפחתות המס על הדלק

במקביל להכרזה על ההקלות, פרסמה הנציבות ביקורת מרומזת אך מפורשת על צעדים לא ממוקדים של חלק מהמדינות. דוגמה בולטת היא גרמניה, שאימצה הפחתה לא ממוקדת במס האנרגיה על סולר ובנזין לחודשים מאי-יוני 2026 בעקבות הזינוק במחירי האנרגיה .

זהו לב לבה של המחלוקת הפיסקלית באירופה: האם על הממשלה לספק הקלה מיידית ורחבה במחירים לצרכנים, או להשקיע בפתרונות מבניים ארוכי טווח? עמדת הנציבות, כפי שמשתקפת במסמך COM(2026) 200, היא חד-משמעית לטובת האפשרות השנייה. על פי נתונים של מכון המחקר Bruegel, יותר מ-72% מסך הסיוע הממשלתי באירופה למשבר האנרגיה (כ-8.3 מיליארד אירו) הופנה עד כה לצעדים לא ממוקדים, בניגוד להמלצות הנציבות והבנק המרכזי האירופי .

המתווה החדש, לפיכך, הוא ניסיון לכוון את התמריצים הפיסקליים של המדינות החברות לכיוון של השקעה ירוקה, תוך שימוש באותם כלי גמישות פיסקלית שכבר הוכחו כלגיטימיים עבור יעד לאומי עליון אחר – הביטחון. המהלך התקבל, בין היתר, כהיענות חלקית לבקשות של מדינות כמו איטליה, שקראה שוב ושוב להתייחס לביטחון אנרגטי באותה דחיפות כמו לביטחון צבאי [26, 27].