מוסטפא סולימאן חוזר בו מתחזיות האוטומציה ומבקר בחריפות את היריבה על שפת התודעה

הוא נתן דוגמאות קונקרטיות לעבודה הדיגיטלית העתידית: "שליחת אימייל, ניהול שיחה עם עמיתים, בניית מצגות פאוורפוינט" . לדעתו, גל האוטומציה הזה יהפוך את עובדי הידע למהירים ויעילים יותר, ולא למיותרים .

"אין זה אומר בהכרח שהתפקיד עצמו נעלם. זה רק אומר שניתן לבצע את העבודה מהר יותר וביעילות רבה יותר, עבודה שהיום היא לעתים קרובות די שגרתית, די ידנית, עתירת עבודה וגוזלת זמן רב."

בכך, מציב עצמו סולימאן היטב במחנה התומך באוטומציה פרגמטית ברמת המשימה, ומנטרל תחזיות יום הדין הדרמטיות יותר בנוגע לעובדי הצווארון הלבן .

יריית פתיחה לעבר אנת'רופיק

סולימאן ניצל את אותה הופעה בפודקאסט כדי להעביר ביקורת ברורה על מעבדת הבינה המלאכותית המתחרה, אנת'רופיק. על פי תיאור הפרק, הוא הסתייג מכך שהחברה "מדברת על קלוד (Claude) כאילו הוא בעל תודעה" . ההערה הנוקבת אינה עוסקת ביכולת הגולמית או בבטיחות המודלים של אנת'רופיק, אלא בשפה ובמסגור שבהם הם מוצגים לעולם .

הביקורת משרטטת קו חד בין שתי פילוסופיות: האחת מתייחסת לבינה מלאכותית כאל כלי תוכנה תכליתי, והאחרת, לדעתו של סולימאן, מסתכנת בהאנשת מערכות באופן המרמז על מודעות או אישיות אנושית .

קווי השבר הכפולים שנחשפו

דבריו של סולימאן בפודקאסט חושפים שני ויכוחים הקשורים זה בזה, המפלגים כיום את תעשיית הבינה המלאכותית:

• ריאליזם של אוטומציה מול נבואות זעם תעסוקתיות: על ידי הבהרת תחזית ה"משימות" שלו, סולימאן מרחיק עצמו מהנרטיב הפשטני שבינה מלאכותית עומדת להשמיד בקרוב תעסוקת צווארון לבן. עמדתו מכירה בשיפורי פרודוקטיביות מסיביים בטווח הקרוב, מבלי לקבל את התחזיות הקיצוניות ביותר בשוק העבודה .
• מסגור תכליתי מול האנשה: עקיצתו כלפי אנת'רופיק על הצגת קלוד אינה הערה חד-פעמית. היא משקפת מתח גובר בנוגע לאופן שבו מעבדות בינה מלאכותית בוחרות לתאר את יצירותיהן. למסגר מודל כבעל תודעה או כאדם יש משקל תרבותי, אתי ורגולטורי עצום. סולימאן מתווה קו ברור בחול, ותומך בשפה המתייחסת לבינה מלאכותית כתוכנה מתקדמת, ולא כאל תודעה מתהווה .

יחד, התערבויות אלו מציירות תמונה של מנהל בינה מלאכותית במיקרוסופט, שרואה אופק של אינטליגנציית-על, אך נחוש לשמור את השיח מקורקע בעשיית כלים מעשית, ולא בפילוסופיה ספקולטיבית .