אל ניניו 2026–27: זעזוע המזון שמאיים על אסיה

התחזקותו של אל ניניו ב-2026 מתגבשת כסיכון אזורי למזון ולאינפלציה — לא כהוכחה לכך שמחסור עולמי במזון הוא בלתי נמנע. מוקדי הלחץ המיידיים נמצאים בחקלאות המוזנת מגשם ובגידולים מתכלים בדרום ובדרום־מזרח אסיה. שמן הדקלים הוא סיפור מעט שונה: הבצורת עלולה לפגוע ביבולי המטעים בפיגור של חודשים, ולכן ההשפעה הגדולה יותר עשויה להגיע ב-2027 וב-2028.

אינדונזיה: אורז, פלפלים ובצלצלי שאלוט במוקד

בנק אינדונזיה הזהיר כי אל ניניו מתחזק עלול לשבש את אספקת המזון ולהוסיף לחץ אינפלציוני. בין המוצרים שנמצאים במעקב נמצאים אורז, פלפלים חריפים ובצלצלי שאלוט. לכל אחד מהם רגישות שונה: האורז תלוי במידה רבה בזמינות מים, ואילו פלפלים ובצלצלים עשויים להגיב במהירות לגלי חום ולשיבושים במשקעים.

השירות המטאורולוגי של אינדונזיה צופה עונה יבשה יותר וארוכה מהרגיל בכמה אזורים, כאשר תנאי אל ניניו עשויים להימשך עד תחילת 2027. נוסף על כך, מופע חיובי של דיפול האוקיינוס ההודי — תבנית אקלימית המשפיעה על המשקעים באזור — עלול להחריף את הגירעון בגשמים בחלקים מהמדינה.

התחזית אינה מבטיחה כשל יבולים נרחב. הרשויות מקדמות הקדמת זריעה, תיקון מערכות השקיה, הפעלת משאבות מים ושימוש בזנים המבשילים מהר יותר. אינדונזיה אף מסרה כי בשלב זה אינה צופה צורך לייבא אורז ב-2026. עם זאת, הצלחת הצעדים תלויה בגישה המקומית למים ובעיתוי הגשמים בפועל.

הודו ודרום אסיה: הכול תלוי במונסון

בהודו, ערוץ ההשפעה המרכזי עובר דרך המונסון. גשמים מתחת לממוצע וטמפרטורות גבוהות יותר עלולים לפגוע בגידולי עונת הקהריף — ובהם אורז ותירס — באמצעות דחיית הזריעה, ירידה ביבולים והחלשת הכנסות החקלאים. התחזית העונתית של הארגון המטאורולוגי העולמי הצביעה על הסתברות מוגברת לגשמים נמוכים מהממוצע בתת־היבשת ההודית, בעוד שתחזיות אזוריות נוספות מצביעות על טמפרטורות גבוהות מהממוצע בחלקים נרחבים מדרום ומדרום־מזרח אסיה.

הודו נכנסת לתקופת הסיכון הזו כאשר מחירי המזון כבר גבוהים. נתונים רשמיים ליולי 2026 הצביעו על אינפלציית מזון של 5.52%, לעומת אינפלציה כללית של 4.84% באזורים כפריים ו-3.96% באזורים עירוניים. יבול חלש עלול לפגוע בכוח הקנייה של משקי הבית ולהקשות על הבנק המרכזי של הודו לאזן בין תמיכה בצמיחה לבין הסיכון להתפשטות האינפלציה.

כך בצורת הופכת לזעזוע כלכלי

שרשרת ההשפעה פשוטה יחסית:

1. פחות גשם וטמפרטורות גבוהות מצמצמים או דוחים את הייצור החקלאי.
2. ההיצע המקומי מצטמצם, במיוחד בירקות ובמוצרים מתכלים.
3. מחירי המזון עולים ומפחיתים את ההכנסה הריאלית של משקי הבית.
4. הצרכנים מצמצמים הוצאות שאינן חיוניות, והממשלות נדרשות להרחיב תמיכות או לשחרר מלאים.
5. החקלאים וחברות המזון מתמודדים עם עלויות גבוהות יותר של השקיה, דלק, דשנים והובלה.

לכן אל ניניו עלול ליצור גם זעזוע היצע וגם זעזוע עלויות. מחסור בדשנים ודלק יקר מקשים על החקלאים לפצות על מזג אוויר גרוע, ואילו מגבלות סחר או היחלשות המטבע עלולות להחריף את המחירים המקומיים גם כאשר המלאים העולמיים עדיין מספקים. דיווחים כבר קשרו בין החששות לאספקת היבולים לבין שיבושים בדשנים ובדלק.

התוצאה הסבירה יותר היא האטה בצמיחה בכלכלות הפגיעות — לא מיתון עולמי אוטומטי. הפגיעה הקשה ביותר צפויה בכפר, במדינות התלויות בייבוא מזון ובקרב צרכנים שמוציאים חלק גדול מהכנסתם על מוצרי יסוד.

שמן הדקלים: הסיכון הגדול יותר מגיע מאוחר יותר

שוק שמן הדקלים חשוף לשני כוחות במקביל: ביקוש מקומי שמונע ממדיניות האנרגיה של אינדונזיה, וההשפעה המאוחרת של הבצורת על יבולי דקלי השמן.

חובת הביודיזל B50 באינדונזיה, שנכנסה לתוקף ביולי 2026, צפויה להגדיל את צריכת שמן הדקלים המקומית ב-11%, ל-25.3 מיליון טונות, ולהפחית את היצע הייצוא ל-23.1 מיליון טונות בשנת השיווק 2026/27. כאשר חלק גדול יותר מהיבול מופנה לדלק, נותר פחות שמן עבור קונים בשוק הבינלאומי — מה שעלול להפעיל לחץ כלפי מעלה על שוק השמנים הצמחיים.

השפעת מזג האוויר עשויה להופיע רק בהמשך. חברת SD Guthrie ממלזיה צופה שאל ניניו ישפיע על ייצור שמן הדקלים ב-2027 וב-2028, בעוד שייצור 2026 צפוי להישאר ברובו ללא שינוי. הסיבה היא פיגור של 12–16 חודשים בין תנאי הבצורת לבין התגובה של המטעים. הפיגור הזה חשוב לתכנון המזון: המחירים עשויים להגיב לציפיות עוד לפני שהירידה הפיזית ביבולים מתממשת במלואה.

השילוב בין ביקוש ה-B50 לבין הבצורת כבר מעורר חשש למאזן הדוק יותר בשוק שמן הדקלים ולירידה במלאים העולמיים. אחד הדיווחים ציטט תחזית שלפיה המלאים העולמיים עלולים לרדת לשפל של תשע שנים בעונת 2026/27. צרכנים במדינות התלויות בייבוא עשויים להרגיש זאת דרך מחירי שמן הבישול ומוצרים נוספים המבוססים על שמנים צמחיים.

למה בכל זאת לא צפוי בהכרח מחסור עולמי בדגנים

מלאים גדולים של דגנים ומאגרי חירום ממשלתיים יכולים לרכך את הפגיעה בזמינות הבינלאומית. בהודו דווח כי מלאי החיטה והאורז נמצא מעל רמות המינימום האסטרטגיות, ולכן הוא עשוי לספק חיץ נגד זינוק במחירים.

אבל מלאי אינו זהה למזון נגיש וזול. המאגרים מסייעים רק אם הממשלות משחררות אותם, אם ניתן להעביר יבוא לאזורים הסובלים ממחסור, אם ההובלה נמשכת ואם מדיניות הסחר אינה חוסמת את האספקה. הגבלות ייצוא, רכישות בהלה, היחלשות מטבע ופיזור לא שוויוני עלולים להפוך מלאים עולמיים מספקים למחסור מקומי.

לכן הסיכון הסביר ביותר הוא משבר טלאים: מחסור חמור או מזון יקר מדי באזורים מוכי בצורת ובמדינות עניות התלויות בייבוא, לצד אספקה מספקת במקומות אחרים.

הסיכון לביטחון התזונתי אינו אחיד

משקי בית עניים, חקלאים קטנים ללא השקיה, קהילות הנפגעות מסכסוכים ומדינות התלויות בייבוא מזון הם בעלי היכולת הנמוכה ביותר לספוג עליות מחירים. מערכות התרעה מוקדמת, סיוע כספי או תזונתי מבעוד מועד, גישה לזרעים ולדשנים, תמיכה בהשקיה ושמירה על מסחר פתוח יכולים לצמצם את הנזק.

ההערכה המצוטטת לעיתים, שלפיה 49 מיליון בני אדם נוספים עלולים להתמודד עם חוסר ביטחון תזונתי חמור עד סוף 2027, אינה נתמכת באופן עצמאי בראיות הזמינות כאן. לכן יש להתייחס אליה כאל תרחיש לא מאומת — לא כאל תחזית מבוססת.

השורה התחתונה ל-2026–2027

הראיות החזקות ביותר מצביעות על ארבע תוצאות הקשורות זו בזו:

• מחירים גבוהים ותנודתיים יותר של אורז, ירקות ושמנים צמחיים בשווקים החשופים.
• ירידה או דחייה בתפוקה החקלאית באזורים שבהם החקלאות תלויה בגשם והגישה למים מוגבלת.
• שוק שמן דקלים הדוק יותר, כאשר השפעת השיא על הייצור צפויה בעיקר ב-2027–2028.
• צמיחה חלשה יותר והכנסה ריאלית נמוכה יותר בכלכלות פגיעות, כאשר המזון תופס חלק גדול יותר מתקציב משקי הבית.

מחסור עולמי נרחב בדגנים נראה פחות סביר ממחסורים מקומיים ומשברי נגישות. הסיכון יגדל באופן משמעותי אם בצורת ממושכת תתרחש במקביל לשיבושים בדשנים ובסולר, למגבלות ייצוא או לעיכוב בסיוע הומניטרי.