הבנק העולמי הגדיר את השיבוש במצרי הורמוז "זעזוע הנפט הגדול בהיסטוריה" . מחירי הנפט הגיבו במהירות: נפט מסוג ברנט הגיע ל־97.79 דולר לחבית ב־1 ביוני, וחצה את רף 100 הדולר כמה פעמים מאז מרץ. לפי ה־EIA, השיא באפריל הגיע ל־138 דולר לחבית ב־7 באפריל .
הקשר לצרכן פשוט יחסית: נפט יקר מייקר את הדלק לספינות, את ההובלה היבשתית, את הקירור ואת ייצור הדשנים. כאשר מדינה נשענת על יבוא מזון או על דלק מיובא, העלויות האלה עוברות בהדרגה אל מדד המחירים — ומשם אל החשבון בקופה.
זהו מנגנון מוכר של אינפלציית עלויות: היצע האנרגיה נפגע, עלויות הייצור והשינוע עולות, והחברות מעבירות חלק מההתייקרות לצרכנים.
ביפן מורגש הזעזוע בעיקר במדפי המזון. מכון המחקר Teikoku Databank דיווח כי 1,078 מוצרי מזון ומשקאות צפויים להתייקר ביוני 2026 — לעומת 84 מוצרים בלבד במאי, זינוק של פי 13 . המכון קשר במפורש את גל ההתייקרויות למשבר במזרח התיכון .
הקטגוריה שנפגעה ביותר היא מוצרי התיבול, עם 450 מוצרים שצפויים להתייקר. אחריהם נמצאים 304 מוצרי מזון מעובד . עבור הצרכן היפני, המשמעות היא שגם מוצרים יומיומיים כמו רטבים, תבלינים ומזון מוכן עלולים להתייקר עוד לפני שהשפעת הנפט מתפזרת לחלוטין בכל שרשרת האספקה.
הפגיעוּת של יפן אינה חדשה. המדינה מייבאת כ־62% מהמזון שלה במונחי קלוריות, ושיעור העצמאות התזונתית שלה עומד על כ־38% בלבד . לכן, כאשר מחירי השינוע והאנרגיה בעולם מזנקים, אין לייצור המקומי מספיק יכולת לספוג את הזעזוע.
אינפלציית המזון ביפן עמדה באפריל על 3.5% בהשוואה לשנה קודמת . במקביל, מקדם אנגל — שיעור ההוצאה של משקי הבית על מזון מתוך כלל ההוצאה — הגיע ב־2025 ל־28.6%, הרמה הגבוהה ביותר זה 44 שנים . הנתון אינו אומר שכל מוצר התייקר באותו שיעור, אך הוא מצביע על כך שמזון תופס נתח הולך וגדל מתקציב משקי הבית.
חשוב גם לסייג: לפי נתוני Teikoku Databank וניתוח של Daiwa, קצב ההתייקרויות הכולל ביפן היה מתון יותר לעומת 2025, ובחלק מהמקרים עלויות העבודה היו גורם מרכזי יותר מהאנרגיה ומהיחלשות הין . עם זאת, הזינוק החד במספר המוצרים המתייקרים ביוני מצביע על גל חיצוני חדש שמתווסף ללחצים הקיימים.
בפיליפינים עובר הזעזוע בעיקר דרך מחירי הדלק, התחבורה וההובלה. האינפלציה השנתית ירדה במאי 2026 ל־6.8%, לעומת שיא של 7.2% באפריל — אך עדיין הייתה מעל יעד הבנק המרכזי, Bangko Sentral ng Pilipinas (BSP), העומד על 2%–4%, זה החודש השלישי ברציפות .
הירידה נבעה מהתמתנות בעלויות התחבורה והמזון. אינפלציית הסולר ירדה ל־58.5%, לעומת 122.7% באפריל, ואינפלציית הבנזין התמתנה מעט ל־51.6% לפי נתוני Metrobank Wealth Insights . לשם השוואה, הנתונים הרשמיים הצביעו על התמתנות כללית בסעיף התחבורה — כלומר, הלחץ נחלש מעט, אך עדיין נותר חריג בעוצמתו .
הרשות הפליפינית לסטטיסטיקה (PSA) קשרה את רמת האינפלציה הגבוהה למחירי הדלק שעלו בעקבות המלחמה במזרח התיכון . מאחר שהפיליפינים תלויים במידה רבה ביבוא דלק מזוקק, כל שינוי חד במחיר הברנט עלול להתגלגל במהירות לתעריפי ההובלה, למחירי החשמל, למזון ולעלות הנסיעה.
הנתון של 6.8% היה נמוך משמעותית מהתחזית החציונית של 7.7% בסקר שנערך בקרב כלכלנים עבור Philippine Star . אלא שההפתעה החיובית לא הספיקה כדי להסיר את הלחץ מהבנק המרכזי.
כלכלנים במגזר הפרטי עדיין ציפו שה־BSP יעלה את הריבית ב־25 נקודות בסיס, לרמה של 4.75%, בישיבה שנקבעה ל־18 ביוני . נגיד הבנק, רמולונה, כבר אותת כי מועצת המדיניות שוקלת הידוק נוסף לאחר הזינוק באינפלציה באפריל. תחזית ה־BSP צופה אינפלציה ממוצעת של 6.3% ב־2026, כשהאינפלציה תישאר מעל היעד גם במהלך 2027 .
הבנקים המרכזיים ניצבים בפני דילמה לא פשוטה: העלאת ריבית עשויה למתן את הביקוש ולבלום התבססות של האינפלציה, אך במקביל היא מייקרת אשראי ועלולה להכביד על צרכנים ועסקים שכבר מתמודדים עם חשבונות גבוהים יותר.
בפיליפינים, הציפייה המרכזית נכון ל־5 ביוני הייתה להעלאה של 25 נקודות בסיס — לא 50 נקודות בסיס . האפשרות להעלאה חדה יותר הופיעה בפרשנויות שוק, אך לא הייתה הקונצנזוס.
ביפן, לא נמצא אישור רשמי להעלאת ריבית של הבנק המרכזי בישיבת יוני. לחץ אינפלציוני מתמשך עשוי להשפיע על מסלול המדיניות של הבנק, אך בשלב זה מדובר בהערכה ולא בהחלטה מאושרת.
משבר מיצרי הורמוז פועל כמכת עלות חיצונית שמגיעה לשתי הכלכלות במסלולים שונים. ביפן היא מתגלגלת בעיקר דרך חומרי גלם, יבוא מזון ושינוע — עד למוצרי התיבול שעל המדף. בפיליפינים היא מורגשת תחילה במחירי הדלק, ומשם בתחבורה, בחשמל ובהובלת המזון.
גם לאחר שהאינפלציה בפיליפינים ירדה מעט והקצב הכולל של ההתייקרויות ביפן התמתן ביחס לשנה שעברה, שתי המדינות נותרו חשופות לתרחיש שבו שיבושי השיט והנפט היקר יימשכו. עבור משקי הבית, משמעות הדבר היא שהמשבר הגיאופוליטי רחוק אלפי קילומטרים — אבל מורגש היטב בכל קנייה ובכל תדלוק.
הבנק העולמי הגדיר את השיבוש במצרי הורמוז "זעזוע הנפט הגדול בהיסטוריה" . מחירי הנפט הגיבו במהירות: נפט מסוג ברנט הגיע ל־97.79 דולר לחבית ב־1 ביוני, וחצה את רף 100 הדולר כמה פעמים מאז מרץ. לפי ה־EIA, השיא באפריל הגיע ל־138 דולר לחבית ב־7 באפריל .
הקשר לצרכן פשוט יחסית: נפט יקר מייקר את הדלק לספינות, את ההובלה היבשתית, את הקירור ואת ייצור הדשנים. כאשר מדינה נשענת על יבוא מזון או על דלק מיובא, העלויות האלה עוברות בהדרגה אל מדד המחירים — ומשם אל החשבון בקופה.
זהו מנגנון מוכר של אינפלציית עלויות: היצע האנרגיה נפגע, עלויות הייצור והשינוע עולות, והחברות מעבירות חלק מההתייקרות לצרכנים.
ביפן מורגש הזעזוע בעיקר במדפי המזון. מכון המחקר Teikoku Databank דיווח כי 1,078 מוצרי מזון ומשקאות צפויים להתייקר ביוני 2026 — לעומת 84 מוצרים בלבד במאי, זינוק של פי 13 . המכון קשר במפורש את גל ההתייקרויות למשבר במזרח התיכון .
הקטגוריה שנפגעה ביותר היא מוצרי התיבול, עם 450 מוצרים שצפויים להתייקר. אחריהם נמצאים 304 מוצרי מזון מעובד . עבור הצרכן היפני, המשמעות היא שגם מוצרים יומיומיים כמו רטבים, תבלינים ומזון מוכן עלולים להתייקר עוד לפני שהשפעת הנפט מתפזרת לחלוטין בכל שרשרת האספקה.
הפגיעוּת של יפן אינה חדשה. המדינה מייבאת כ־62% מהמזון שלה במונחי קלוריות, ושיעור העצמאות התזונתית שלה עומד על כ־38% בלבד . לכן, כאשר מחירי השינוע והאנרגיה בעולם מזנקים, אין לייצור המקומי מספיק יכולת לספוג את הזעזוע.
אינפלציית המזון ביפן עמדה באפריל על 3.5% בהשוואה לשנה קודמת . במקביל, מקדם אנגל — שיעור ההוצאה של משקי הבית על מזון מתוך כלל ההוצאה — הגיע ב־2025 ל־28.6%, הרמה הגבוהה ביותר זה 44 שנים . הנתון אינו אומר שכל מוצר התייקר באותו שיעור, אך הוא מצביע על כך שמזון תופס נתח הולך וגדל מתקציב משקי הבית.
חשוב גם לסייג: לפי נתוני Teikoku Databank וניתוח של Daiwa, קצב ההתייקרויות הכולל ביפן היה מתון יותר לעומת 2025, ובחלק מהמקרים עלויות העבודה היו גורם מרכזי יותר מהאנרגיה ומהיחלשות הין . עם זאת, הזינוק החד במספר המוצרים המתייקרים ביוני מצביע על גל חיצוני חדש שמתווסף ללחצים הקיימים.
בפיליפינים עובר הזעזוע בעיקר דרך מחירי הדלק, התחבורה וההובלה. האינפלציה השנתית ירדה במאי 2026 ל־6.8%, לעומת שיא של 7.2% באפריל — אך עדיין הייתה מעל יעד הבנק המרכזי, Bangko Sentral ng Pilipinas (BSP), העומד על 2%–4%, זה החודש השלישי ברציפות .
הירידה נבעה מהתמתנות בעלויות התחבורה והמזון. אינפלציית הסולר ירדה ל־58.5%, לעומת 122.7% באפריל, ואינפלציית הבנזין התמתנה מעט ל־51.6% לפי נתוני Metrobank Wealth Insights . לשם השוואה, הנתונים הרשמיים הצביעו על התמתנות כללית בסעיף התחבורה — כלומר, הלחץ נחלש מעט, אך עדיין נותר חריג בעוצמתו .
הרשות הפליפינית לסטטיסטיקה (PSA) קשרה את רמת האינפלציה הגבוהה למחירי הדלק שעלו בעקבות המלחמה במזרח התיכון . מאחר שהפיליפינים תלויים במידה רבה ביבוא דלק מזוקק, כל שינוי חד במחיר הברנט עלול להתגלגל במהירות לתעריפי ההובלה, למחירי החשמל, למזון ולעלות הנסיעה.
הנתון של 6.8% היה נמוך משמעותית מהתחזית החציונית של 7.7% בסקר שנערך בקרב כלכלנים עבור Philippine Star . אלא שההפתעה החיובית לא הספיקה כדי להסיר את הלחץ מהבנק המרכזי.
כלכלנים במגזר הפרטי עדיין ציפו שה־BSP יעלה את הריבית ב־25 נקודות בסיס, לרמה של 4.75%, בישיבה שנקבעה ל־18 ביוני . נגיד הבנק, רמולונה, כבר אותת כי מועצת המדיניות שוקלת הידוק נוסף לאחר הזינוק באינפלציה באפריל. תחזית ה־BSP צופה אינפלציה ממוצעת של 6.3% ב־2026, כשהאינפלציה תישאר מעל היעד גם במהלך 2027 .
הבנקים המרכזיים ניצבים בפני דילמה לא פשוטה: העלאת ריבית עשויה למתן את הביקוש ולבלום התבססות של האינפלציה, אך במקביל היא מייקרת אשראי ועלולה להכביד על צרכנים ועסקים שכבר מתמודדים עם חשבונות גבוהים יותר.
בפיליפינים, הציפייה המרכזית נכון ל־5 ביוני הייתה להעלאה של 25 נקודות בסיס — לא 50 נקודות בסיס . האפשרות להעלאה חדה יותר הופיעה בפרשנויות שוק, אך לא הייתה הקונצנזוס.
ביפן, לא נמצא אישור רשמי להעלאת ריבית של הבנק המרכזי בישיבת יוני. לחץ אינפלציוני מתמשך עשוי להשפיע על מסלול המדיניות של הבנק, אך בשלב זה מדובר בהערכה ולא בהחלטה מאושרת.
משבר מיצרי הורמוז פועל כמכת עלות חיצונית שמגיעה לשתי הכלכלות במסלולים שונים. ביפן היא מתגלגלת בעיקר דרך חומרי גלם, יבוא מזון ושינוע — עד למוצרי התיבול שעל המדף. בפיליפינים היא מורגשת תחילה במחירי הדלק, ומשם בתחבורה, בחשמל ובהובלת המזון.
גם לאחר שהאינפלציה בפיליפינים ירדה מעט והקצב הכולל של ההתייקרויות ביפן התמתן ביחס לשנה שעברה, שתי המדינות נותרו חשופות לתרחיש שבו שיבושי השיט והנפט היקר יימשכו. עבור משקי הבית, משמעות הדבר היא שהמשבר הגיאופוליטי רחוק אלפי קילומטרים — אבל מורגש היטב בכל קנייה ובכל תדלוק.