גורמים רשמיים ודיווחים המצטטים מקורבים למעגל הפנימי שלו מתארים פציעות חמורות, ובהן כוויות ופציעות ברגל שחייבו ניתוחים מרובים. יש דיווחים שהוא עשוי להזדקק לפרוטזה ברגל ומתקשה בדיבור עקב פציעות בפנים, אם כי לא כל הפרטים אומתו באופן בלתי־תלוי.

מחשש שתקשורת אלקטרונית או ביקורים של גורמים רשמיים עלולים לחשוף את מיקומו לשירותי ביון זרים, הגישה אליו מוגבלת מאוד.

התוצאה היא מצב המכונה לעתים על־ידי אנליסטים "מנהיגות בלתי־נראית" – מנהיג עליון שעומד בראש המדינה אך ממעט להופיע ומתקשר רק בערוצים עקיפים.

ממשל באמצעות מכתבים בכתב־יד

כדי להימנע ממעקב אלקטרוני, מוג'תבא ח'אמנאי מסתמך לפי דיווחים על מערכת תקשורת נמוכת־טכנולוגיה הכוללת הנחיות בכתב־יד המועברות על־ידי שליחים מהימנים.

על־פי מספר דיווחים המצטטים גורמים רשמיים המכירים את המערכת, המסרים נכתבים בכתב־יד, נאטמים במעטפות ומועברים בשרשרת של מתווכים – לעתים בנסיעות ארוכות ברכב או אופנוע – כדי להגיע לגורמים רשמיים או למפקדים צבאיים. התשובות חוזרות באותו מסלול.

גישה זו נועדה למנוע יירוט או איתור גאוגרפי על־ידי מערכות מעקב מתקדמות שעשויות לעקוב אחר שיחות טלפון, הודעות מוצפנות או אותות דיגיטליים.

אף שהשיטה מאובטחת, היא מאטה את התקשורת ומגבילה את היכולת של המנהיג העליון לנהל ישירות את ענייני היום־יום.

עלייתו של חוג מצומצם של אנשי ביטחון

בשל הבידוד והתקשורת המוגבלת של מוג'תבא ח'אמנאי, דיווחים רבים מתארים מעבר למנהיגות קולקטיבית בקרב בכירי הצבא והפוליטיקה.

במקום סמכות אחת דומיננטית, ההחלטות המרכזיות בנוגע לאסטרטגיה צבאית, דיפלומטיה וביטחון פנים מעוצבות יותר ויותר על־ידי קבוצה קטנה של בעלי תפקידים רבי־עוצמה הקשורים קשר הדוק למשמרות המהפכה האסלאמית (IRGC).

בין הדמויות המוזכרות תדיר בדיווחים ובניתוחים:

• אחמד וחידי – איש ביטחון בכיר המשמש לפי דיווחים כצינור בין המנהיג העליון המוסתר לבין גורמים רשמיים אחרים.
• מוחמד־באקר קאליבאף – מנהיג פוליטי בולט המעורב בתיאום המסרים הציבוריים והפוליטיים של המשטר.
• ע'ולאם־חוסיין מוחסני־אג'עי – ראש הרשות השופטת ודמות משפיעה נוספת ברשת ההנהגה.

קבוצה זו מתוארת לעתים כ"חבורת אחים" הדוקה של אליטות ממנגנון הביטחון המסייעות לתרגם את הנחיות המנהיג העליון להחלטות מבצעיות.

מדוע סמכותו של מוג'תבא חלשה מזו של אביו

אנליסטים טוענים כי מעמדו של מוג'תבא ח'אמנאי שונה מהותית מכוחו של אביו.

עלי ח'אמנאי בילה יותר משלושה עשורים בביסוס סמכותו על פני המוסדות הדתיים של איראן, ההנהגה הצבאית והפלגים הפוליטיים. כהונה ארוכה זו העניקה לו את היכולת לבור סכסוכים בין קבוצות יריבות בתוך המשטר.

מוג'תבא, לעומת זאת, מתמודד עם מספר מגבלות מבניות:

• לגיטימציה דתית פחותה ורקורד פוליטי קצר יותר.
• בידוד פיזי בשל פציעות ואמצעי ביטחון.
• תקשורת עקיפה, שמאטה את קבלת ההחלטות ומפחיתה את סמכותו האישית.

יש הערכות מודיעין שהוא עדיין ממלא "תפקיד מכריע" בעיצוב האסטרטגיה של איראן בסכסוך המתמשך ובמשא ומתן.

עם זאת, אותן הערכות מציינות כי ההנהגה האיראנית נראית כיום מפוצלת יותר, כאשר למשמרות המהפכה ולבכירים פוליטיים יש השפעה גדולה יותר מבעבר.

מערכת שעודה מוגדרת באי־ודאות

אפילו חודשים לאחר העברת ההנהגה, נותרה אי־ודאות משמעותית לגבי מידת השליטה הישירה שמוג'תבא ח'אמנאי מפעיל על מדיניות איראן.

הנראה בבירור מהדיווחים הזמינים הוא שהמדינה פועלת תחת מבנה כוח היברידי:

• מוג'תבא ח'אמנאי משמש כסמכות העליונה הרשמית של הרפובליקה האסלאמית.
• חוג מצומצם של אליטות ביטחוניות ופוליטיות מנהל רבות מההחלטות המעשיות.
• התקשורת בין השניים מסתמכת על ערוצים חשאיים וטכנולוגיה נמוכה בצורה חריגה.

התוצאה היא מערכת הנהגה שנראית מבוזרת הרבה יותר – ומיליטריסטית יותר – מזו שהתקיימה תחת עלי ח'אמנאי.

השאלה אם הסדר זה זמני או שהופך לנורמה החדשה של המערכת הפוליטית האיראנית נותרה פתוחה.

גורמים רשמיים ודיווחים המצטטים מקורבים למעגל הפנימי שלו מתארים פציעות חמורות, ובהן כוויות ופציעות ברגל שחייבו ניתוחים מרובים. יש דיווחים שהוא עשוי להזדקק לפרוטזה ברגל ומתקשה בדיבור עקב פציעות בפנים, אם כי לא כל הפרטים אומתו באופן בלתי־תלוי.

מחשש שתקשורת אלקטרונית או ביקורים של גורמים רשמיים עלולים לחשוף את מיקומו לשירותי ביון זרים, הגישה אליו מוגבלת מאוד.

התוצאה היא מצב המכונה לעתים על־ידי אנליסטים "מנהיגות בלתי־נראית" – מנהיג עליון שעומד בראש המדינה אך ממעט להופיע ומתקשר רק בערוצים עקיפים.

ממשל באמצעות מכתבים בכתב־יד

כדי להימנע ממעקב אלקטרוני, מוג'תבא ח'אמנאי מסתמך לפי דיווחים על מערכת תקשורת נמוכת־טכנולוגיה הכוללת הנחיות בכתב־יד המועברות על־ידי שליחים מהימנים.

על־פי מספר דיווחים המצטטים גורמים רשמיים המכירים את המערכת, המסרים נכתבים בכתב־יד, נאטמים במעטפות ומועברים בשרשרת של מתווכים – לעתים בנסיעות ארוכות ברכב או אופנוע – כדי להגיע לגורמים רשמיים או למפקדים צבאיים. התשובות חוזרות באותו מסלול.

גישה זו נועדה למנוע יירוט או איתור גאוגרפי על־ידי מערכות מעקב מתקדמות שעשויות לעקוב אחר שיחות טלפון, הודעות מוצפנות או אותות דיגיטליים.

אף שהשיטה מאובטחת, היא מאטה את התקשורת ומגבילה את היכולת של המנהיג העליון לנהל ישירות את ענייני היום־יום.

עלייתו של חוג מצומצם של אנשי ביטחון

בשל הבידוד והתקשורת המוגבלת של מוג'תבא ח'אמנאי, דיווחים רבים מתארים מעבר למנהיגות קולקטיבית בקרב בכירי הצבא והפוליטיקה.

במקום סמכות אחת דומיננטית, ההחלטות המרכזיות בנוגע לאסטרטגיה צבאית, דיפלומטיה וביטחון פנים מעוצבות יותר ויותר על־ידי קבוצה קטנה של בעלי תפקידים רבי־עוצמה הקשורים קשר הדוק למשמרות המהפכה האסלאמית (IRGC).

בין הדמויות המוזכרות תדיר בדיווחים ובניתוחים:

• אחמד וחידי – איש ביטחון בכיר המשמש לפי דיווחים כצינור בין המנהיג העליון המוסתר לבין גורמים רשמיים אחרים.
• מוחמד־באקר קאליבאף – מנהיג פוליטי בולט המעורב בתיאום המסרים הציבוריים והפוליטיים של המשטר.
• ע'ולאם־חוסיין מוחסני־אג'עי – ראש הרשות השופטת ודמות משפיעה נוספת ברשת ההנהגה.

קבוצה זו מתוארת לעתים כ"חבורת אחים" הדוקה של אליטות ממנגנון הביטחון המסייעות לתרגם את הנחיות המנהיג העליון להחלטות מבצעיות.

מדוע סמכותו של מוג'תבא חלשה מזו של אביו

אנליסטים טוענים כי מעמדו של מוג'תבא ח'אמנאי שונה מהותית מכוחו של אביו.

עלי ח'אמנאי בילה יותר משלושה עשורים בביסוס סמכותו על פני המוסדות הדתיים של איראן, ההנהגה הצבאית והפלגים הפוליטיים. כהונה ארוכה זו העניקה לו את היכולת לבור סכסוכים בין קבוצות יריבות בתוך המשטר.

מוג'תבא, לעומת זאת, מתמודד עם מספר מגבלות מבניות:

• לגיטימציה דתית פחותה ורקורד פוליטי קצר יותר.
• בידוד פיזי בשל פציעות ואמצעי ביטחון.
• תקשורת עקיפה, שמאטה את קבלת ההחלטות ומפחיתה את סמכותו האישית.

יש הערכות מודיעין שהוא עדיין ממלא "תפקיד מכריע" בעיצוב האסטרטגיה של איראן בסכסוך המתמשך ובמשא ומתן.

עם זאת, אותן הערכות מציינות כי ההנהגה האיראנית נראית כיום מפוצלת יותר, כאשר למשמרות המהפכה ולבכירים פוליטיים יש השפעה גדולה יותר מבעבר.

מערכת שעודה מוגדרת באי־ודאות

אפילו חודשים לאחר העברת ההנהגה, נותרה אי־ודאות משמעותית לגבי מידת השליטה הישירה שמוג'תבא ח'אמנאי מפעיל על מדיניות איראן.

הנראה בבירור מהדיווחים הזמינים הוא שהמדינה פועלת תחת מבנה כוח היברידי:

• מוג'תבא ח'אמנאי משמש כסמכות העליונה הרשמית של הרפובליקה האסלאמית.
• חוג מצומצם של אליטות ביטחוניות ופוליטיות מנהל רבות מההחלטות המעשיות.
• התקשורת בין השניים מסתמכת על ערוצים חשאיים וטכנולוגיה נמוכה בצורה חריגה.

התוצאה היא מערכת הנהגה שנראית מבוזרת הרבה יותר – ומיליטריסטית יותר – מזו שהתקיימה תחת עלי ח'אמנאי.

השאלה אם הסדר זה זמני או שהופך לנורמה החדשה של המערכת הפוליטית האיראנית נותרה פתוחה.