הסטארטאפים האמריקאיים בתחום הסוללות פונים לביטחון — אבל זה לא יחליף את שוק הרכב החשמלי

כשהמכוניות החשמליות מאטות, הביטחון מציע נתיב חלופי

חברות הזנק אמריקאיות בתחום הסוללות מחפשות דרך נוספת לשרוד בתקופה שבה שוק הרכב החשמלי נעשה פחות צפוי: מערכות ביטחוניות. צבאות זקוקים לסוללות אמינות ולגישה בטוחה לחומרי גלם, ולכן נפתחות הזדמנויות לטכנולוגיות כמו אנודות מתקדמות, עיבוד ליתיום, מיחזור וחומרי סוללה אחרים — טכנולוגיות שעלולות להתקשות להגיע לבשלות מסחרית ללא תמיכה.

אבל הביטחון הוא גשר, לא תחליף לרכב החשמלי. לפי הסוכנות הלוגיסטית של משרד ההגנה האמריקאי (DLA), היא רוכשת סוללות בכ־200 מיליון דולר בשנה. לעומת זאת, תעשיית הרכב נותרה השוק הפוטנציאלי הגדול בהרבה. 31

מדוע תחום הביטחון חשוב לחברות הסוללות?

סוללות אינן משמשות רק במכוניות חשמליות. הן מפעילות מגוון רחב של מערכות צבאיות, ובהן רחפנים, מכשירי קשר, כלי טיס ומערכות נוספות שזקוקות לאספקת חשמל אמינה בתנאים קשים. האסטרטגיה הלאומית של משרד האנרגיה האמריקאי לתחום הסוללות מגדירה גישה בטוחה לחומרי גלם ועיבוד מקומי כיעדים חשובים הן ליישומים מסחריים והן ליישומי ביטחון. 18

מבחינת הסטארטאפים, זו הזדמנות משמעותית. לקוח ביטחוני עשוי להעדיף ביצועים, אמינות, בטיחות וביטחון אספקה — גם כאשר הטכנולוגיה עדיין אינה האפשרות הזולה ביותר עבור כלי רכב המיוצרים בהיקפים גדולים. חוזים ביטחוניים, ניסויים ופרויקטים הנתמכים בידי הממשלה יכולים לסייע לחברות להוכיח את הטכנולוגיה שלהן, להמשיך להפעיל קווי ייצור ניסיוניים ולבנות בסיס תעשייתי, בזמן שלקוחות מתעשיית הרכב דוחים או מצמצמים התחייבויות בטווח הקצר.

ההזדמנות אינה מסתכמת במכירת סוללות מוגמרות. ייתכן שהפרויקטים החשובים ביותר מבחינה אסטרטגית עוסקים דווקא בחומרי הגלם ובתשתיות הייצור שעליהם נשענים כל שוקי הסוללות.

על מה מופנים 500 מיליון הדולר של משרד האנרגיה?

משרד האנרגיה האמריקאי העניק 500 מיליון דולר לשבעה פרויקטים, שנועדו להרחיב את העיבוד המקומי של מינרלים קריטיים, את ייצור חומרי הסוללה, את יכולות הייצור ואת המיחזור. 712

כמה מהמענקים ממחישים את ההתמקדות בצווארי הבקבוק של שרשרת האספקה:

• Coreshell: מענק של 50 מיליון דולר להרחבת ייצור חומר האנודה שלה, המבוסס על סיליקון מתכתי. 7
• Lilac Solutions: מענק של 100 מיליון דולר להקמת מתקן מתוכנן להפקה ישירה ולזיקוק של ליתיום באזור ימת המלח הגדולה ביוטה. לפי הדיווחים על המענק, המתקן צפוי להיפתח עד 2028 ולכוון לייצור של 5,000 טונות מטריים של ליתיום קרבונט בשנה. 4
• Nth Cycle: מענק של 100 מיליון דולר לעיבוד “מסה שחורה” — חומר שמתקבל מריסוק סוללות משומשות — ולהשבת חומרי סוללה, בהם תרכובות ליתיום וניקל. 12

אלה אינם רק מענקים לרכישת סוללות עבור הצבא. הם תומכים ביכולות במעלה ובאמצע שרשרת האספקה: הפקה וזיקוק של ליתיום, ייצור חומרי אנודה מתקדמים והשבת חומרי גלם יקרי ערך מסוללות משומשות. היכולות הללו יכולות לשרת גם תוכניות ביטחוניות וגם ייצור סוללות לשוק האזרחי.

ההיגיון הביטחוני: עצמאות בשרשרת האספקה

ההיגיון שהממשל מציג נשען על חיזוק עמידותה של שרשרת האספקה: צמצום התלות במקורות זרים, חיזוק הביטחון הלאומי והרחבת הייצור המקומי של מינרלים קריטיים וחומרי סוללה. 74

ההיגיון הזה משקף פגיעוּת בסיסית: מדינה יכולה להרכיב מארזי סוללות בתוך גבולותיה ועדיין להיות תלויה בספקים מחו״ל עבור ליתיום מזוקק, חומרים מיוחדים, חומרי גלם ממוחזרים או רכיבים אחרים. לכן תוכנית משרד האנרגיה קושרת בין חומרי גלם ועיבוד מאובטחים לבין ייצור מקומי של אלקטרודות, תאים ומארזי סוללות. 18

מבחינת מתכנני הביטחון, השאלה אינה רק המחיר. תלות בעיבוד זר עלולה ליצור סיכונים לרציפות האספקה, ליכולת להגדיל במהירות את הייצור ולגישה לטכנולוגיות ייעודיות. בהתאם לכך, תמיכה בחברות סוללות מקומיות יכולה להיות מוצגת כאמצעי להגברת המוכנות התעשייתית — לא רק כמדיניות אנרגיה או אקלים.

מדוע הביטחון לא יכול להחליף את שוק הרכב החשמלי?

שוק הביטחון חשוב מבחינה אסטרטגית, אך קטן יחסית. ה־DLA מציינת כי היא רוכשת סוללות בכ־200 מיליון דולר מדי שנה. 31 הביקוש הזה יכול לתמוך במוצרים ייעודיים ולעזור לטכנולוגיות מבטיחות לשרוד, אך הוא אינו גדול מספיק כדי להניע לבדו את היקפי הייצור, את צפיפות הספקים ואת ירידות המחירים שמאפיינות כלי רכב המיוצרים לשוק ההמוני.

תעשיית הרכב חשובה משום שקנה המידה משנה את כלכלת הסוללות. מפעלים גדולים יכולים לפרוס את עלויות הציוד וההנדסה על פני מספר רב יותר של יחידות, בעוד שלקוחות בהיקפים גדולים יוצרים לחץ לשפר את שיעור התפוקה, העמידות והמחיר. תוכניות ביטחוניות עשויות לסייע לסטארטאפ להגיע לאבן הדרך הטכנולוגית הבאה; הביקוש מתעשיית הרכב הוא שיקבע בסבירות גבוהה יותר אם הטכנולוגיה תהפוך לפלטפורמת ייצור רחבה.

לכן אין לפרש את הפנייה לתחום הביטחון כהוכחה לכך שחברות הסוללות נטשו את כלי הרכב החשמליים. נכון יותר לראות בה אסטרטגיית גיוון: להשתמש בביקוש שמונע משיקולי ביטחון לאומי ובמימון ציבורי כדי לשמר יכולות, עד שהביקוש האזרחי יתחזק או יתבהר.

הסתירה במדיניות האמריקאית

סבב המענקים חושף גם מתח במדיניות הסוללות של ארצות הברית. לפי הדיווחים שסופקו, החוק המכונה One Big Beautiful Bill ביטל תמריצים לסוללות ולכלי רכב חשמליים, בעוד שהממשל ממשיך לממן פרויקטים מקומיים של מינרלים וסוללות מטעמי ביטחון לאומי. 134

אלה אינן בהכרח עמדות זהות. ממשלה יכולה להתנגד לסבסוד צרכני של כלי רכב חשמליים, ובמקביל לתמוך בייצור מקומי של חומרים הנחשבים אסטרטגיים. אבל הבסיס התעשייתי משותף. מכרות, בתי זיקוק, מתקני מיחזור, ספקי אנודות וקתודות, יצרני תאים, מהנדסים ויצרני ציוד ייעודי יכולים לשרת לקוחות אזרחיים וצבאיים כאחד.

המשמעות היא שהחלשת המערכת האקולוגית של הרכב החשמלי עלולה להקשות גם על בניית מערכת עמידה של סוללות ביטחוניות. מענקי משרד האנרגיה יכולים למתן חלק מהלחץ, אך אינם מבטלים את הצורך בהשקעה פרטית מתמשכת ובביקוש מסחרי יציב.

מה צפוי לקבוע את הצלחת המהלך?

את המענקים כדאי לראות כרשת ביטחון מדינתית, ולא כהיפוך מלא של עמדת הממשל כלפי כלי רכב חשמליים. השפעתם תלויה בשאלה אם החברות הזוכות יצליחו לבצע את הפרויקטים בזמן, להגיע לאיכות ולתפוקה מסחריות, למשוך הון פרטי ולמצוא לקוחות מעבר לתוכניות ממשלתיות.

השורה התחתונה פשוטה: תחום הביטחון מעניק לסטארטאפים אמריקאיים בתחום הסוללות חבל הצלה חשוב, משום ששיקולי ביטחון לאומי יכולים להצדיק תשלום עבור יכולת ייצור מקומית עוד לפני שהטכנולוגיה תחרותית לחלוטין במחיר. אך המבחן ארוך הטווח נותר קנה המידה האזרחי. אם הביקוש וההשקעות בתעשיית הרכב ייחלשו לזמן רב מדי, המימון הביטחוני עשוי לשמר תחומים אסטרטגיים מצומצמים — אך לא לבנות את תעשיית הסוללות הגדולה והזולה שארצות הברית זקוקה לה בסופו של דבר.