מלחמת איראן יצרה משבר בזיקוק הדלקים — לא רק זעזוע במחירי הנפט

המלחמה באיראן חשפה צוואר בקבוק בין הפקת נפט גולמי לבין הדלקים שבהם משתמשים בפועל. מאז תחילת הלחימה ב־28 בפברואר, תקיפות על תשתיות אנרגיה והסגירה בפועל של מצר הורמוז שיבשו לא רק את יצוא הנפט, אלא גם את מערכות הזיקוק, ההובלה והמלאים שמספקות סולר, בנזין, דלק סילוני וגז פחמימני מעובה (LPG).

לכן ירידה במחיר הנפט הגולמי אינה בהכרח מבשרת על דלק זול יותר בתחנות או על הוזלה של עלויות ההובלה. המגבלה המרכזית עברה מהנפט הגולמי עצמו ליכולת להפוך אותו למוצרי דלק ולהעביר אותם לשווקים שבהם הם נדרשים.

נפט גולמי הוא רק נקודת ההתחלה

חבית נפט גולמי אינה מתאימה ישירות לרוב המכוניות, המשאיות, המטוסים ומערכות החימום. היא צריכה להגיע לבית זיקוק, לעבור עיבוד למוצרים בעלי מפרטים שונים, ומשם להישלח לשוק היעד.

המלחמה פגעה בכל אחד מהשלבים האלה:

• בתי זיקוק איבדו גישה לחומר גלם או נפגעו. לפי סוכנות האנרגיה הבינלאומית (IEA), בתי זיקוק במזרח התיכון ובאסיה שסבלו ממחסור בחומרי הזנה הפחיתו את קצב העיבוד בכ־6 מיליון חביות ביום באפריל.
• נתיב היצוא העיקרי אינו אמין. זרימות הנפט והמוצרים דרך מצר הורמוז ירדו מכ־20 מיליון חביות ביום לפני המלחמה לממוצע של 2.7 מיליון חביות ביום במרץ, באפריל ובמאי.
• נתיבים חלופיים אינם יכולים להחליף מיד את הסחר הרגיל. יצוא המפרץ התאושש ביוני, אך כלל יצוא הנפט מהמפרץ — כולל כמויות שעברו בנתיבי עקיפה — הסתכם ב־16.1 מיליון חביות ביום, הרבה מתחת לממוצע של 24 מיליון חביות ביום לפני המלחמה.
• המלאים סופגים את המחסור. כאשר מאגרי הדלק מתרוקנים, קונים נאלצים להתחרות על מטענים חדשים דווקא בזמן שכושר הייצור והשינוע מוגבל.

התוצאה היא מחסור במוצרי דלק שניתן לספק בפועל — לא בהכרח מחסור בנפט שקיים מתחת לפני הקרקע.

איך ברנט יכול לרדת בזמן שהסולר והבנזין נשארים יקרים?

נפט גולמי ומוצרי דלק הם שווקים קשורים, אך הם אינם ניתנים להחלפה. מחיר ברנט משקף את הערך השולי של נפט גולמי. מחירי הסולר והבנזין מושפעים גם מתפוקת בתי הזיקוק, מהרכב המוצרים שהם מייצרים, מרמת המלאים האזורית, מדרישות איכות, מעלויות ההובלה והביטוח ומזמינות מכליות.

כך נוצר דפוס שנראה מנוגד לאינטואיציה: הנפט הגולמי עשוי להת дешев while מוצרי הדלק נשארים יקרים. הערכת יולי של ה־IEA תיארה שווקי מוצרי דלק הדוקים, אף שגידול באספקת הנפט הגולמי דחף את מחירי הנפט כלפי מטה. תפוקת בתי הזיקוק העולמית עלתה ביוני, אך עדיין הייתה נמוכה ב־6 מיליון חביות ביום לעומת שנה קודם לכן; בתי הזיקוק במזרח התיכון המיועדים ליצוא טרם חזרו לפעילות, בתי זיקוק ברוסיה צמצמו תפוקה בעקבות תקיפות, ובתי זיקוק באסיה פעלו בקצב מופחת.

במילים פשוטות: נפט גולמי זול יותר אינו פותר מחסור בכושר זיקוק. אם תפוקת בתי הזיקוק יורדת מהר יותר מהביקוש, המרווחים על מוצרי הדלק עולים גם כאשר מדד הנפט הגולמי יורד.

מצר הורמוז משבש גם את חומרי הגלם וגם את הדלק המוגמר

לרוב מתייחסים למצר הורמוז כאל צוואר בקבוק של נפט גולמי בלבד, אך חשיבותו רחבה יותר. עוברים בו נפט גולמי, מוצרי דלק ו־LPG. ירידה ממושכת בתנועה במצר יוצרת אפוא שתי בעיות הקשורות זו בזו: בתי הזיקוק מתקשים לקבל חומר גלם, והשווקים המייבאים מתקשים לקבל דלק מוגמר.

ה־IEA מסר כי הזרימות במצר, שעמדו לפני המלחמה על כ־20 מיליון חביות ביום, ירדו לממוצע של 2.7 מיליון חביות ביום בשלושת החודשים הראשונים של השיבוש. בהמשך דיווחה רויטרס כי איראן הודיעה שהמצר יישאר סגור כל עוד נמשכים המגעים, וכי התנועה בו ירדה לשש ספינות, לעומת ממוצע של כ־11 ספינות בעשרת הימים שקדמו לכך.

מעברים מוגבלים עשויים לאפשר למטענים בודדים להגיע ליעדם, אך הם אינם משקמים שרשרת אספקה אמינה. חברות ספנות, מבטחים, סוחרים וקונים זקוקים לגישה צפויה — לא רק למעבר מזדמן. פרמיות הסיכון הגבוהות יותר וההפלגות הארוכות יותר מייקרות גם כל מטען שכן מצליח לצאת לדרך.

רוסיה הופכת זעזוע אזורי לבעיה עולמית של סולר

משבר הזיקוק אינו מוגבל למפרץ. תקיפות אוקראיניות אילצו בתי זיקוק מרכזיים ברוסיה להפסיק או לצמצם את ייצור הדלק. לפי רויטרס, המפעלים שנפגעו אחראים לכ־30% מייצור הבנזין ברוסיה ולכ־25% מייצור הסולר שלה.

מוסקבה הגיבה בהגבלת היצוא ובפנייה ליבוא. רוסיה הטילה איסור על יצוא סולר לאחר שהתקיפות על בתי הזיקוק גרמו למחסור מקומי ולזינוק במחירים, ובכירים מסרו כי המדינה תתחיל לייבא דלק. בהמשך הובילו סוחרים כמעט 30 אלף טונות של מוצרי דלק מזוקקים מדרום קוריאה לרוסיה; לפי נתוני שילוח ומקורות שצוטטו ברויטרס, המשלוח כלל סולר ואולי גם דלק סילוני.

הלחץ הגיע גם לשווקים הבינלאומיים: יצוא מוצרי הנפט הרוסיים דרך הים ירד ביולי בכשליש לעומת החודש הקודם, לכ־3.9 מיליון טונות. רוסיה האריכה לאחר מכן את איסורי היצוא על בנזין וסולר עד 31 בינואר 2027.

הירידה בזמינות הרוסית חשובה משום שמדובר ביצואנית דלק גדולה שמספקת בדרך כלל מוצרים לאזורים ולסוחרים המסייעים לאזן את שוק הסולר. לכן השבתת בית זיקוק במדינה אחת יכולה להגביר את התחרות על מטענים חלופיים במדינות אחרות.

המלאים הם בולם הזעזועים של המערכת

מאגרים נועדו בדרך כלל להחליק פערים זמניים בין היצע לביקוש. הם יכולים לכסות השבתה של בית זיקוק, איחור של מכלית או הגבלת יצוא קצרה. אבל מלאים אינם יכולים לספוג שיבוש ממושך ורב־אזורי ללא הגבלה.

תחזית אוגוסט של ה־IEA צופה שהיצע הנפט העולמי יפחת ב־4.3 מיליון חביות ביום ב־2026, כאשר גידול ביבשת אמריקה יקזז רק חלק מהאבדות במזרח התיכון וברוסיה. הסוכנות צופה גם גירעון של 1.8 מיליון חביות ביום בשוק ברבעון השלישי.

מנכ״ל ארמקו, אמין נאסר, אמר כי אובדן האספקה המצטבר מאז תחילת המלחמה עבר את רף 2.6 מיליארד החביות, והזהיר כי המלאים העולמיים הולכים ואוזלים. בדיווח מוקדם יותר של ה־IEA תוארה גם ירידה ממוצעת של 3.8 מיליון חביות ביום במלאים העולמיים בתקופה שנבדקה.

המספרים המדויקים משתנים בין מאגרי מידע, אזורים ותקופות מדידה. האות העקבי חשוב יותר: המלאים שימשו לריכוך הזעזוע, ולכן נותרה פחות הגנה מפני השבתה נוספת או סגירה ממושכת.

מכליות אינן יכולות להחליף כושר זיקוק

כאשר נתיבי הסחר הרגילים נעשים מסוכנים או בלתי זמינים, ספינות נאלצות להפליג במסלולים ארוכים יותר, להמתין לחלונות בטוחים יותר או לשלם פרמיות ביטוח והובלה גבוהות יותר. הדבר מייקר את הדלק בנקודת היעד ועלול להפחית את זמינות המכליות, גם אם מספר הספינות בצי העולמי לא השתנה.

רכישתן של חמש מכליות גז גדולות מאוד ושש מכליות נפט גולמי גדולות מאוד על ידי ADNOC Logistics & Services, תמורת כ־1.3 מיליארד דולר, ממחישה את הערך האסטרטגי של יכולת שינוע בשליטה ישירה בתקופה של שוק לא יציב. העסקה מגדילה את היכולת להעביר נפט וגז, אך אינה משקמת יחידות זיקוק שנפגעו ואינה יוצרת באופן מיידי אספקה חדשה של סולר ובנזין.

ההבדל הזה מסביר כיצד תגובה בתחום הספנות יכולה להקל על צוואר בקבוק אחד, ובכל זאת להשאיר את המחסור המרכזי במוצרי הדלק על כנו.

מדוע פתיחה מחדש של הורמוז לא תסיים את המשבר בן לילה?

פתיחה מחדש של המצר תהיה צעד חיוני. היא עשויה להוריד את פרמיות הסיכון, לשחרר מטענים שהתעכבו ולהחזיר גישה לזרימות של נפט גולמי ו־LPG. אך היא לא תוכל מיד:

1. לתקן בתי זיקוק שנפגעו;
2. להחליף ציוד עיבוד ייעודי;
3. להחזיר לפעולה יחידות זיקוק שהושבתו מטעמי בטיחות;
4. לבטל את מגבלות היצוא של רוסיה; או
5. למלא מחדש את המאגרים שהתרוקנו במהלך השיבוש.

מנכ״ל ארמקו הזהיר שגם אם המצר ייפתח, החזרה לשגרה תארך זמן. רויטרס דיווחה כי לדבריו, התאוששות מלאה של המערכת עשויה להימשך עד 18 חודשים. ה־IEA ממשיך אף הוא לצפות לירידה בהיצע כל עוד לא הושג הסכם שיאפשר את פתיחת הורמוז ואת המעבר החופשי דרך מצר באב אל־מנדב.

ההקלה תגיע אפוא בשלבים: תחילה באמצעות שיט בטוח יותר ושחרור זרימות שנתקעו; אחר כך באמצעות העלאת קצב העבודה של בתי הזיקוק; ולבסוף באמצעות בנייה מחדש של מלאי מוצרי הדלק.

השורה התחתונה

הגדרת השיבוש כ״משבר מחירי נפט״ בלבד מחמיצה את המנגנון שמשפיע על משקי בית ועל עסקים. המלחמה פגעה במערכת שהופכת נפט גולמי לדלקים שימושיים ומעבירה אותם בין מדינות.

הראיות המרכזיות מצביעות על ארבע מגבלות שמחזקות זו את זו:

• ירידה בתפוקת בתי הזיקוק;
• הגבלת התנועה דרך הורמוז ונתיבי שיט נוספים;
• ירידה ביצוא הדלק הרוסי בעקבות התקיפות על בתי הזיקוק; ו־
• מלאים מצטמצמים שכבר אינם יכולים לספוג זעזועים חוזרים.

השילוב הזה מאפשר למחיר ברנט לרדת בזמן שהסולר, הבנזין ומוצרי דלק אחרים נשארים יקרים. עד שבתי הזיקוק יתוקנו, השיט יחזור להיות אמין והמלאים ייבנו מחדש, שוק האנרגיה העולמי יישאר פגיע — גם אם הפקת הנפט הגולמי תתחיל להתאושש.