הדיווחים מוכיחים שהחות'ים פרסמו את הטענות — אך לא שהמכליות אכן נפגעו או ניזוקו. במקורות הזמינים אין אישור עצמאי מהימן לאף אחת משתי התקריות, והמספר ״שמונה או תשע״ משקף את הספירה שמסר הארגון עצמו.
אותה הסתייגות נדרשת גם ביחס לטענה מאוחרת יותר על תקיפה של ספינת נחיתה צבאית סעודית וארבע ספינות ליווי מול מוח'א. רויטרס דיווחה על טענת החות'ים, אך ציינה כי לא התקבל אישור מיידי מצד סעודיה.
עם זאת, האיום כבר משפיע על פעילות מסחרית. לפי רויטרס, טעינות נפט גולמי סעודיות שנעשו לאחרונה בינבוע בוצעו ללא אותות מעקב של מערכת AIS — מערכת שידור המאפשרת לעקוב אחר מיקום כלי שיט. ככל הנראה, המהלך נועד להקשות על זיהוי המכליות בים, אך הוא גם מקשה להעריך כמה נפט סעודי באמת זורם דרך ים סוף.
המשבר סביב הורמוז שינה את מפת יצוא הנפט הסעודית. לפי רויטרס, לפני המלחמה עברו במצר כ-18 מיליון חביות נפט ומוצרי נפט ביום בממוצע. הזרימה ירדה ל-4.8 מיליון חביות ביום ביולי, ובאוגוסט עמדה בממוצע על כ-2 מיליון חביות ביום עד מועד הדיווח, לפי נתוני חברת Kpler.
הירידה הזו הגדילה את חשיבות תשתיות הים האדום, ובראשן נמל ינבוע. אך ינבוע אינה תחליף חסין לסיכונים למסופי היצוא במפרץ: כל מטען שיוצא ממנה דרומה חייב לעבור בבאב אל-מנדב — המעבר הימי הצר בכניסה הדרומית לים סוף.
סעודיה מנסה לצמצם את החשיפה גם באמצעות הזרמת כמויות גדולות יותר של נפט בצינור החוצה את מצרים אל חופי הים התיכון. המסלול הזה עוקף את המים שבשליטת החות'ים, אך הוא ארוך ויקר יותר עבור לקוחות באסיה, שהם בין השווקים המסורתיים של סעודיה.
לכן, אין בסיס לקביעה שיצוא הנפט הסעודי דרך באב אל-מנדב פשוט ״זינק״ והפך לחלופה בטוחה. ייתכן שחלק מהפעילות הוסט לים האדום, אך הפעלת מכליות ללא אותות AIS מקשה לאמת את היקף הזרימה. במקביל, השימוש הגובר בצינור דרך מצרים מעיד שריאד מנסה שלא לרכז את כל היצוא במסדרון ימי חשוף אחד.
ההיגיון הכופה של המהלך ברור: אם סעודיה מתקשה להשתמש בהורמוז, איום על ינבוע, על הגישות לים האדום ועל באב אל-מנדב יכול לשלול ממנה את החלופה הימית המרכזית. באזהרה שפורסמה ביולי נאמר כי חברות שספינותיהן ישתמשו בנמלים סעודיים עלולות להפוך למטרות.
כדי לגרום נזק כלכלי אין צורך בסגירה פיזית מוחלטת של המעבר. די באיום אמין כדי שבעלי אוניות יעכבו הפלגות, יכבו מערכות מעקב, יבקשו ליווי ימי או יבחרו במסלול העוקף את כף התקווה הטובה. החלטות כאלה מאריכות את ההפלגה, מגדילות את צריכת הדלק ומייקרות את הביטוח וההובלה.
דיווחים מוקדמים קשרו את האיום על באב אל-מנדב לעלייה חדה במחירי הנפט: מחיר חבית ברנט עלה ביותר מ-13% בתוך ימים וחצה את רף 100 הדולרים, לפי תיאורו של ה״גרדיאן״.
המעבר חשוב גם מעבר לשוק הנפט. באב אל-מנדב מקשר בין ים סוף למפרץ עדן, ומשמש נתיב לספינות הממשיכות אל תעלת סואץ. שיבוש באזור עלול לפגוע במכולות, במטעני אנרגיה ובאספקה מסחרית בין אסיה, אירופה והמזרח התיכון.
ההסלמה אינה מסתכמת באיומים על ספנות. החות'ים תקפו בטילים ובכטב״מים את מוח'א, עיר נמל בים האדום הנמצאת בשליטת כוחות המזוהים עם הממשלה התימנית. דיווחים תיארו נפגעים מקרב אזרחים וחיילים, נזק לתשתיות הנמל וגלים חוזרים של תקיפות.
למיקום יש חשיבות אסטרטגית: מוח'א נמצאת סמוך לבאב אל-מנדב. לחץ צבאי באזור יכול לשרת שתי מטרות בו-זמנית — להחליש כוחות המתנגדים לחות'ים ולשפר את היכולת לאיים על כלי שיט בקרבת המעבר.
גורמים תימניים ודיווחים אזוריים הזהירו כי החות'ים עשויים לנסות להתקדם דרומה לאורך החוף המערבי, לבסס עמדות בקרבת איים אסטרטגיים ולחזק את אחיזתם בגישות לבאב אל-מנדב. אך אזהרות אלה אינן הוכחה לכך שמבצע השתלטות מוצלח עומד להתחיל. אין במידע הזמין אישור עצמאי לטענה שכ-2,000 לוחמים נפרסים באזור, ואין הוכחה שהחות'ים מסוגלים לכבוש ולהחזיק בחוף הדרומי או באיים מול התנגדות מקומית וכוח ימי זר.
המסקנה הזהירה יותר היא שהתקיפות מצביעות על ניסיון להגביר את הלחץ לאורך החוף ולהפוך את האיום על באב אל-מנדב לאמין. התרחבות טריטוריאלית תלויה ביכולת החות'ים להזיז כוחות, להחזיק בהם לאורך זמן, להתגבר על מערכי ההגנה של יריביהם ולעמוד בתגובה סעודית או בינלאומית.
מערכה חופית מתמשכת עלולה לטשטש עוד יותר את הגבול בין מלחמת האזרחים בתימן לבין העימות האזורי שבו מעורבים איראן, סעודיה וארצות הברית. כוחות המזוהים עם הממשלה, יחידות מקומיות בחוף המערבי ותומכים זרים עלולים להיגרר מחדש ללחימה סביב נמלים, כבישי חוף ואתרי מכ״ם ומעקב ימי.
הסיכון ההומניטרי מיידי. בדיווחים על התקיפות במוח'א נמסר על הרוגים ופצועים מקרב האוכלוסייה האזרחית, בעוד Security Council Report דיווח על נזק נרחב לנמל. שיבוש נוסף עלול להגביל את היבוא ולהחמיר את המחיר ואת הזמינות של מזון, דלק ומוצרים חיוניים.
פתיחת חזית חדשה גם תקשה על הדיפלומטיה. החות'ים הציגו את האמברגו כתגובה למה שהם מכנים הגבלות סעודיות על נמלים ושדות תעופה בתימן — טענה שדווחה ב-BBC וברויטרס. כל משא ומתן יצטרך לעסוק לכן גם בביטחון הימי וגם במחלוקת הבסיסית על גישה, לחץ צבאי ושליטה במשאבי תימן. הסלמה בים מקטינה את מרחב הפשרה, ובמקביל מעניקה לכל צד תמריץ לדרוש ויתורים לפני הפסקת התקיפות.
לריאד אין פתרון נטול סיכון:
תגובה צבאית רחבה עשויה להגן טוב יותר על הספנות, אך גם לעודד מתקפות נוספות של טילים וכטב״מים נגד תשתיות סעודיות. מנגד, הסתמכות בעיקר על נתיבי עקיפה תפחית אולי את החשיפה המיידית, אך תשאיר בידי החות'ים יכולת להטיל עלויות על הסחר העולמי באמצעות הטרדות ואי-ודאות.
הסכנה המרכזית היא פגיעוּתם במקביל של הורמוז ובאב אל-מנדב. לפני המלחמה עברו במצר הורמוז כחמישית מאספקת הנפט והגז הטבעי הנוזלי היומית בעולם, לפי רויטרס. באב אל-מנדב הוא מסלול חלופי משמעותי; לפי CNN, כ-6.2 מיליון חביות נפט עברו בו.
אם שני המעברים יישארו לא בטוחים, התוצאות עלולות לכלול:
התרחיש המסוכן ביותר אינו בהכרח השתלטות רשמית של החות'ים על באב אל-מנדב. די ביכולת מתמשכת לאיים על ים סוף ועל המפרץ בו-זמנית כדי לשנות את החלטות חברות הספנות ולהשפיע על מחירי האנרגיה. מצב כזה יאלץ את סעודיה, ארצות הברית ומדינות נוספות לבחור בין השלמה עם השיבוש, ליווי כלי שיט או תקיפת תשתיות השיגור והתמיכה בתימן.
זו גם הסיבה שטענות החות'ים על תקיפת המכליות חשובות, אפילו כשהן נותרות ללא אימות. ההשפעה האסטרטגית של מצור יכולה להתחיל עוד לפני שכל פגיעה נטענת מאומתת באופן עצמאי: עצם אי-הוודאות מייקר את המעבר בצוואר בקבוק ימי. אך דווקא משום כך חיוני להבחין בין תקיפות שאושרו לבין טענות החות'ים — כדי להבין אם מדובר במערכה מתמשכת לשיבוש התעבורה הימית, או בעיקר באיום כפייתי הנתמך בתקיפות נקודתיות.