השוק מגיב למעשה לשני סיכונים במקביל: פחות מולקולות זמינות בהווה, ואי־ודאות לגבי המהירות שבה תוכל אספקת הגז מהמפרץ להתחדש. גם הודעה על פתיחת המצר לא תחזיר בהכרח את האספקה מיד; מפעילי מכליות הזהירו כי ייתכן שיידרשו שבועות עד שהתנועה תתייצב.
אירופה נכנסה לעונת מילוי המאגרים עם מלאים נמוכים במיוחד. בתחילת אוגוסט היו מאגרי הגז באיחוד האירופי מלאים בכ־57% — רמה שתוארה ברויטרס כנמוכה ביותר שנרשמה בנקודת זמן זו בשנה, והרבה מתחת לממוצע של חמש השנים האחרונות. דיווחים אחרים הצביעו על רמה של כ־60.8% באמצע אוגוסט — עדיין פחות מ־73.6% בתקופה המקבילה אשתקד.
הפער הזה חשוב משום שהמאגרים משמשים כחיץ בין יבוא שוטף לבין הביקוש בחורף. אם הם לא יתמלאו במידה מספקת לפני תחילת עונת החימום, אירופה תיאלץ לרכוש יותר גז במהלך החורף עצמו — בדיוק כאשר התחרות והמחירים עלולים להיות גבוהים יותר.
מנכ״ל אקוינור, ספקית גז מרכזית באירופה, אמר כי האזור צפוי שלא לעמוד ביעד של מילוי המאגרים ל־80% לפני החורף. מצבה של גרמניה חשוף אף יותר: מתקני האחסון שלה היו מלאים ב־48% בלבד ב־9 באוגוסט, לעומת 64% שנה קודם לכן ומתחת לממוצע באיחוד האירופי. יוניפר אמרה כי המחירים יצטרכו לרדת כדי שהמתקנים בגרמניה יגיעו אפילו ליעד של 70% עד נובמבר.
גם התמריצים הכלכליים פועלים נגד מילוי מהיר. החשש מזמינות נמוכה בטווח הקצר דחף שוב ושוב את מחירי הקיץ מעל מחירי החוזים לחורף. מצב כזה מצמצם את הכדאיות להזריק גז למאגרים כעת ולהמתין לחודשים הקרים.
הערכות מוקדמות הצביעו על כך שאירופה תזדקק לכ־180 משלוחי LNG נוספים בהשוואה לשנה הקודמת כדי לשקם את המאגרים. שיבוש הורמוז הקשה עוד יותר על המשימה, משום שהוא צמצם את מאגר המטענים הזמינים והחריף את התחרות מצד הקונים באסיה.
ה־LNG מארצות הברית ממחיש את השינוי. חלקה של אירופה ביצוא ה־LNG האמריקאי ירד לקצת פחות מ־42% ביוני — כלומר, פחות ממחצית מהמטענים האמריקאיים הגיעו לאירופה, לראשונה זה כמעט שנתיים. מחירים גבוהים יותר באסיה ויבוא שיא של מצרים סייעו להסיט משלוחים ליעדים אחרים.
אין פירוש הדבר שה־LNG האמריקאי הפסיק להגיע לאירופה. המשמעות היא שהאספקה נקבעת יותר ויותר לפי המחיר היחסי: מטענים ינועו לאסיה או לקונים אחרים כאשר השווקים האלה מציעים תשואה גבוהה יותר. התלות הגוברת של אירופה ב־LNG הנסחר בשוק העולמי, לאחר צמצום ההסתמכות על גז רוסי בצינורות, הופכת אותה רגישה במיוחד לתחרות הזו.
לאירופה יש כמה שכבות הגנה. נורבגיה נותרה ספקית חשובה של גז בצינורות, הביקוש ירד מהשיאים שנרשמו בעבר, והתרחבות ייצור החשמל מרוח ומשמש מפחיתה את השימוש בגז בתחנות כוח. לפי ניתוח של רויטרס, ייצור החשמל המשולב מטורבינות רוח וממתקנים סולאריים באירופה צפוי לעבור את ייצור החשמל בגז במשך התקופה הארוכה ביותר שנרשמה ב־2026.
הגורמים האלה הופכים משבר הקצבה מיידי לפחות סביר, אך אינם מחזירים את הגז שלא הוזרם למאגרים. הם גם אינם מגינים לחלוטין על משקי בית ועל התעשייה מפני שוק שבו קונים מתחרים על פחות מטעני LNG.
לכן המסקנה הזהירה ביותר מהנתונים אינה תחזית למחסור בלתי נמנע בכל אירופה. ייתכן שלאירופה תהיה אספקה מספקת בתנאים נוחים, אך היא נכנסת לחורף עם פחות מקום לטעויות. שיבוש ממושך ב־LNG, תקלה גדולה נוספת או תקופה של קור קיצוני עלולים להפוך לחץ שוק שניתן לניהול למצוקת מחירים חריפה.
שוק הגז אינו פועל בנפרד ממזג האוויר. חום קיצוני מגדיל את הביקוש לחשמל לצורכי קירור, בעוד שבצורת עלולה לפגוע בייצור הידרואלקטרי, בהובלה בנהרות ובתחנות תרמיות או גרעיניות הזקוקות למים לקירור.
מערכת האנרגיה ברומניה סיפקה דוגמה לכך לאחרונה. מפלס שיא נמוך של הדנובה הוביל את מפעילת הכור הגרעיני היחיד שפעל במדינה לנתק אותו מהרשת, ורומניה הכריזה על מצב חירום אנרגטי וביקשה ממשקי בית ומעסקים להפחית את הצריכה.
אירועים כאלה עלולים להגדיל את התלות בייצור חשמל באמצעות גז בדיוק כאשר ה־LNG נדיר ויקר. קיץ חם עלול לפיכך להקשות על ההכנות לחורף באמצעות ביקוש חשמל גבוה יותר, ואילו בצורת עלולה להשבית מקורות ייצור חלופיים.
התחזית תושפע בעיקר מארבעה משתנים:
השורה התחתונה היא שסגירת הורמוז עדיין לא מוכיחה שאירופה תישאר ללא גז. היא כן הפכה את ביטחון האספקה בחורף ליקר יותר ולתלוי יותר בתנאים favorable: אספקה יציבה ממקורות שאינם עוברים במצר, מזג אוויר מתון, ביקוש מרוסן והיעדר תקלות נוספות. הבעיה המיידית של אירופה היא השילוב בין מחירים גבוהים, מילוי מאגרים שהתעכב וגמישות מוגבלת אם השיבוש הבא יתרחש לפני שהנוכחי ייפתר.