מצמוץ כפול, כמה שניות של ריכוז — וממשק מוח־מחשב שמחזיר למטופלים את היכולת לבחור

האינטראקציה מבוססת על תפריט:

1. המשתמש ממצמץ פעמיים כדי לעבור בין האפשרויות במחשב נייד או בטאבלט מחובר.
2. המשתמש מתרכז במשך כמה שניות כדי לבחור באפשרות הרצויה.
3. המערכת הופכת את הבחירה לפעולה — למשל השמעת משפט שהוגדר מראש, שליחת הודעה או הפעלה של מכשיר מחובר.

העיצוב הזה חשוב משום שהוא אינו תלוי לחלוטין בתנועות ידיים מדויקות, בדיבור או בשליטה ממושכת במבט. בנוסף, הפעולות הראשוניות מוגבלות יחסית, ולכן קל יותר לבנות ולוודא תקשורת חיונית מאשר לנסות לפענח מחשבות פתוחות ובלתי מוגבלות.

מה אפשר לעשות באמצעות המערכת?

הדוגמאות שפורסמו מתמקדות בצרכים יומיומיים ובשירותים דיגיטליים מוכרים. התפריט יכול להיות מותאם אישית ולכלול, בין היתר:

• בקשה לאוכל או לעזרה;
• בחירת משפטים כמו ״אני אוהב אותך״;
• צפייה בטלוויזיה;
• הדלקה וכיבוי של אורות; וכן
• קבלת החלטות פשוטות בסביבה הביתית.

המערכת תוארה גם ככזו שיכולה לעבוד עם אפליקציות ומכשירים חיצוניים דרך מחשב נייד או טאבלט. הדוגמאות כוללות שליחת הודעות WhatsApp קצרות שנכתבו מראש, צפייה בסרטוני YouTube ושליטה בפונקציות של בית חכם.

עם זאת, מדובר בפעולות נתמכות או מודגמות — לא בהבטחה שכל משתמש יוכל להפעיל כל פונקציה ב־WhatsApp, ב־YouTube או במערכת בית חכם. הדיווחים מתארים תפריטים מותאמים ופעולות נבחרות, ולא גישה בלתי מוגבלת לכל אפליקציה.

מדוע הניסוי בבית החולים Tan Tock Seng חשוב?

בית החולים Tan Tock Seng בסינגפור (TTSH) הודיע על ניסוי קליני בן 18 חודשים, שיחל ביוני 2026 ויכלול כ־30 מטופלים. בין המשתתפים המתוכננים: שורדי שבץ עם קשיי תקשורת ותנועה, אנשים עם מחלת הנוירון המוטורי ואנשים עם שיתוק מוחין.

השאלה המעשית של הניסוי היא האם המכשיר מסוגל לספק תקשורת מהירה ואמינה מספיק לשימוש בסביבה רפואית אמיתית — עבור אנשים שאינם יכולים להסתמך בקלות על דיבור, כתב יד, הקלדה, הצבעה או קשר עין יציב.

TTSH צפוי לבדוק גם אם הטכנולוגיה יכולה להשתלב בעבודת קלינאי תקשורת במסגרות של טיפול אקוטי, שיקום ובית. זהו מבחן משמעותי יותר מהדגמות ראשוניות: מכשיר מסייע שימושי צריך לפעול בעקביות עבור אנשים עם מצבים רפואיים, יכולות ומערכי תמיכה שונים.

כמה עולה המכשיר?

המחיר שנמסר עבור יחידה לבית חולים הוא כ־2,500 דולר סינגפורי. לשם השוואה, מערכות תקשורת המבוססות על מעקב אחר המבט עולות לפי הדיווחים כ־10,000–25,000 דולר סינגפורי. עם זאת, מידת ההתאמה משתנה, וחלק מהמשתמשים עשויים להתקשות לשמור על מיקוד חזותי או על יציבות הראש הנדרשים במערכות כאלה.

ממשקי מוח־מחשב תוך־קורטיקליים פועלים בדרך שונה לחלוטין. הם משתמשים באלקטרודות המושתלות בניתוח בתוך המוח כדי לקלוט אותות עצביים ברזולוציה גבוהה, ולעיתים לאפשר שליטה במחשב או בטלפון. המחיר הוא צורך בניתוח, סיכונים רפואיים נלווים וצורך בתמיכה טכנית משמעותית.

לכן, היתרון המוצע של Neural Drive אינו בכך שהיא מספקת רזולוציית אותות הדומה לזו של מערכת מושתלת. היתרון הוא האפשרות להציע, באמצעות אלקטרודות חיצוניות, מסלול פחות פולשני וזול יותר למשימות תקשורת מוגבלות אך חשובות. הניסוי ב־TTSH יסייע לקבוע עד כמה הפשרה הזו עובדת בפועל.

מי הקים את Neural Drive — ומה הניע את המיזם?

Neural Drive הוקמה בתחילת 2025 על ידי Khambhati Mohammed Huzefa, Kaushik Manian, Nyan Lin ו־Raymond Loong Ng. המייסדים הכירו דרך האקתונים, והביאו יחד ניסיון של סטודנטים ובוגרים מקהילת הטכנולוגיה וההנדסה של סינגפור.

Huzefa סיפר שהניסיון שלו כחובש בשירות ההגנה האזרחית של סינגפור השפיע על כיוון החברה. הוא נתקל במטופלי שבץ שהיו בהכרה, אך לא יכלו לומר למשפחותיהם או לצוותים הרפואיים אם הם סובלים מכאב או זקוקים למשהו.

הרקע הזה מסביר את הדגש של המוצר על מסרים קצרים וברורים. המטרה אינה בעיקר להציג הדגמה עתידנית של מחשוב הנשלט במחשבה, אלא לצמצם את חוסר הוודאות סביב הצרכים הבסיסיים של אדם שאינו מסוגל לדבר.

מה הראו הניסויים הביתיים הראשונים — ומה עדיין לא הוכח?

הצוות דיווח על ניסויים ביתיים שנמשכו כשבועיים וכללו כ־60 משתמשים, במטרה לאסוף משוב. באחד המקרים שדווחו השתתף שורד שבץ בן 67, שמשפחתו נאלצה קודם לכן להסתמך על קולות עמומים ועל ניחושים משום שלא הצליח להפיק מילים ברורות. המכשיר נועד לאפשר לו להביע בחירות פשוטות וישירות.

הדיווחים האלה מצביעים על ערך מעשי אפשרי למשתמשים ולמטפלים, אך מדובר בתצפיות מוקדמות ובמשוב משתמשים — לא בראיות קליניות שפורסמו ליעילות הטיפולית. המחקר הרשמי ב־TTSH יהיה המבחן החשוב יותר לשימושיות, לאמינות ולערך הקליני.

מה עדיין לא אושר?

הדיווחים שסופקו תומכים בעיצוב הלא־פולשני של המכשיר, במחיר המדווח לבתי חולים ובניסוי המתוכנן ב־TTSH. הם אינם מוכיחים שהמכשיר כבר קיבל אישור מבית חולים או אישור רגולטורי, ואינם מאשרים לוח זמנים למכירה ישירה לצרכנים.

גם התחייבות קונקרטית לתרום 1,000 יחידות אינה מבוססת בראיות שסופקו. מחיר מסובסד אפשרי של 500 דולר סינגפורי למשפחות מקומיות עד סוף 2026 או בתחילת 2027 דווח כציפייה, אך יש להתייחס אליו כאל אפשרות שטרם הפכה לתוכנית מכירה מאושרת.

ההבטחה הגדולה יותר: עצמאות יומיומית

עבור אדם שאינו מסוגל לדבר או לנוע באופן אמין, היכולת לבקש עזרה, לבחור אוכל, לשלוח הודעה או להדליק אור אינה רק עניין של נוחות. היא יכולה ליצור ערוץ ישיר להעדפותיו — העדפות שאחרת עלולות לעבור דרך הפרשנות של מטפל או בן משפחה.

זהו המקרה החזק ביותר של Neural Drive: ממשק פשוט יחסית, שמבקש להחזיר לאדם מידה של עצמאות בחיי היום־יום בלי ניתוח מוח. השאלה אם הוא יעמוד בהבטחה הזו בעקביות, ולאילו מטופלים, תוכרע לפי תוצאות הבדיקות הקליניות — ולא על סמך ההדגמות המוקדמות בלבד.