"הכל, מבני אדם ועד טופיינים, נופלים על אותו קו: ביחס לגודל המוח, היחס של האונה הקדמית הוא קבוע," אמר המחבר הראשי ריצ'רד פ. קיי (Richard F. Kay), פרופסור אמריטוס לאנתרופולוגיה אבולוציונית באוניברסיטת דיוק .

במילים אחרות, אם תגדילו את המוח של טופיין לגודל של מוח אנושי, היחס של האונה הקדמית שלו יהיה זהה לשלנו – האונה הקדמית גדלה פשוט כי כל המוח גדל, לא כי היא הייתה תחת לחץ סלקטיבי מיוחד.

אזורי עיבוד הראייה התרחבו במהירות ובאופן לא פרופורציונלי

בעוד האונה הקדמית נשארה צמודה לגודל המוח הכולל, אזורים אחרים השתנו באופן דרמטי. האונות העורפית (אוקסיפיטלית), הקודקודית (פריאטלית) והרקתית (טמפורלית) – אזורים המוקדשים בעיקר לעיבוד מידע חזותי – התרחבו במהירות ובאופן לא פרופורציונלי אצל טרסיורים ואנתרופואידים .

התרחבויות אלו התרחשו לאורך אותם ענפים של עץ המשפחה של הפרימטים שבהם הנקב האופטי (הפתח הגרמי שדרכו עובר עצב הראייה) היה הגדול ביותר, מה שמעיד על כך שיותר מידע חזותי זרם למוח .

מכיוון שעצבים אינם מתאבנים, הצוות השתמש בגודל הנקב האופטי כמדד עקיף לכניסה חזותית. לטרסיורים ולאנתרופואידים היו הנקבים האופטיים הגדולים ביותר והניאוקורטקס הנשלט ביותר על ידי ראייה . ראוי לציין, שאזורי הראייה במוח גדלו אפילו מהר יותר מהעצב המזין אותם, כלומר עליות קטנות בכניסה החזותית הוגדלו להתרחבויות גדולות של רקמת מוח .

מוחות אנתרופואידים גדולים הם עתיקים ומושרשים בראייה

המוחות הגדולים האופייניים של קופים, קופי אדם ובני אדם הם תכונה עתיקה שמקורה לפני לפחות 33 מיליון שנים . הם מושרשים בהתפתחות של ראייה חדה (high-acuity vision) – התאמות כמו רשתית בעלת גומה מרכזית (fovea) והגנה גרמית על העיניים – לא בבחירה של קורטקס פרונטלי מוגדל ל"חשיבה" כשלעצמו .

איך בוצע המחקר

מכיוון שרקמת מוח רכה אינה מתאבנת, הצוות השתמש בסריקות מיקרו-CT ברזולוציה גבוהה של גולגולות, רבות מהן ממוזיאון הטבע של מרכז הלמורים של דיוק (Duke Lemur Center Museum of Natural History), כדי ליצור אנדוקאסטים דיגיטליים תלת-ממדיים – מודלים של חלל הגולגולת הפנימי. לאחר מכן הם מדדו נפחים ושטחי פנים של אזורים ניאוקורטיקליים בקרב פרימטים חיים ומאובנים מתקופת האאוקן-מיוקן .

למה ראייה טובה יותר? שתי השערות מובילות

קיי ציין שתי אפשרויות מובילות להסבר מדוע עיבוד חזותי נבחר בצורה כה חזקה: מורכבות מוגברת של תקשורת חברתית (קריאת הבעות פנים, מחוות) וחיפוי מזון יעיל יותר . שתיהן יכלו להפעיל לחץ ברירה טבעית חזק על אזורי הראייה במוח.

בשורה התחתונה

הניאוקורטקס המוגדל של הפרימטים, כולל שלנו, נראה כהתאמה מונעת ראייה מיסודה, ולא תוצר של התרחבות קוגניטיבית של האונה הקדמית. האונה הקדמית גדלה פשוט כי כל המוח גדל, בעוד שאזורי הראייה היו אלה שבאמת השתנו באופן לא פרופורציונלי – דפוס שכבר ניתן לזיהוי במאובנים בני למעלה מ-33 מיליון שנים .

"הכל, מבני אדם ועד טופיינים, נופלים על אותו קו: ביחס לגודל המוח, היחס של האונה הקדמית הוא קבוע," אמר המחבר הראשי ריצ'רד פ. קיי (Richard F. Kay), פרופסור אמריטוס לאנתרופולוגיה אבולוציונית באוניברסיטת דיוק .

במילים אחרות, אם תגדילו את המוח של טופיין לגודל של מוח אנושי, היחס של האונה הקדמית שלו יהיה זהה לשלנו – האונה הקדמית גדלה פשוט כי כל המוח גדל, לא כי היא הייתה תחת לחץ סלקטיבי מיוחד.

אזורי עיבוד הראייה התרחבו במהירות ובאופן לא פרופורציונלי

בעוד האונה הקדמית נשארה צמודה לגודל המוח הכולל, אזורים אחרים השתנו באופן דרמטי. האונות העורפית (אוקסיפיטלית), הקודקודית (פריאטלית) והרקתית (טמפורלית) – אזורים המוקדשים בעיקר לעיבוד מידע חזותי – התרחבו במהירות ובאופן לא פרופורציונלי אצל טרסיורים ואנתרופואידים .

התרחבויות אלו התרחשו לאורך אותם ענפים של עץ המשפחה של הפרימטים שבהם הנקב האופטי (הפתח הגרמי שדרכו עובר עצב הראייה) היה הגדול ביותר, מה שמעיד על כך שיותר מידע חזותי זרם למוח .

מכיוון שעצבים אינם מתאבנים, הצוות השתמש בגודל הנקב האופטי כמדד עקיף לכניסה חזותית. לטרסיורים ולאנתרופואידים היו הנקבים האופטיים הגדולים ביותר והניאוקורטקס הנשלט ביותר על ידי ראייה . ראוי לציין, שאזורי הראייה במוח גדלו אפילו מהר יותר מהעצב המזין אותם, כלומר עליות קטנות בכניסה החזותית הוגדלו להתרחבויות גדולות של רקמת מוח .

מוחות אנתרופואידים גדולים הם עתיקים ומושרשים בראייה

המוחות הגדולים האופייניים של קופים, קופי אדם ובני אדם הם תכונה עתיקה שמקורה לפני לפחות 33 מיליון שנים . הם מושרשים בהתפתחות של ראייה חדה (high-acuity vision) – התאמות כמו רשתית בעלת גומה מרכזית (fovea) והגנה גרמית על העיניים – לא בבחירה של קורטקס פרונטלי מוגדל ל"חשיבה" כשלעצמו .

איך בוצע המחקר

מכיוון שרקמת מוח רכה אינה מתאבנת, הצוות השתמש בסריקות מיקרו-CT ברזולוציה גבוהה של גולגולות, רבות מהן ממוזיאון הטבע של מרכז הלמורים של דיוק (Duke Lemur Center Museum of Natural History), כדי ליצור אנדוקאסטים דיגיטליים תלת-ממדיים – מודלים של חלל הגולגולת הפנימי. לאחר מכן הם מדדו נפחים ושטחי פנים של אזורים ניאוקורטיקליים בקרב פרימטים חיים ומאובנים מתקופת האאוקן-מיוקן .

למה ראייה טובה יותר? שתי השערות מובילות

קיי ציין שתי אפשרויות מובילות להסבר מדוע עיבוד חזותי נבחר בצורה כה חזקה: מורכבות מוגברת של תקשורת חברתית (קריאת הבעות פנים, מחוות) וחיפוי מזון יעיל יותר . שתיהן יכלו להפעיל לחץ ברירה טבעית חזק על אזורי הראייה במוח.

בשורה התחתונה

הניאוקורטקס המוגדל של הפרימטים, כולל שלנו, נראה כהתאמה מונעת ראייה מיסודה, ולא תוצר של התרחבות קוגניטיבית של האונה הקדמית. האונה הקדמית גדלה פשוט כי כל המוח גדל, בעוד שאזורי הראייה היו אלה שבאמת השתנו באופן לא פרופורציונלי – דפוס שכבר ניתן לזיהוי במאובנים בני למעלה מ-33 מיליון שנים .