תשואות נמוכות יותר מפחיתות, בהינתן יתר התנאים, את התשואה שמקבלים משקיעים על החזקת נכסים הנקובים בדולר. כתוצאה מכך הדולר נחלש, במיוחד משום שהירידה התמקדה בקצה הארוך של העקום. מדד הדולר ירד ב־0.9% והגיע במהלך יום רביעי לרמתו הנמוכה ביותר מאז 14 במאי.
ערוץ המט״ח המרכזי היה שינוי ב־פערי הריבית הצפויים בין ארצות הברית לגוש האירו. ירידה בתשואות האמריקאיות הופכת נכסים דולריים לאטרקטיביים פחות יחסית, בעוד שהציפייה להעלאת ריבית של הבנק המרכזי האירופי מעניקה תמיכה לנכסים הנקובים באירו.
לפי אחד הדיווחים בשוק, המשקיעים תימחרו הסתברות של כ־90%–94% להעלאה של 25 נקודות בסיס בריבית הבנק המרכזי האירופי, לרמה של 2.50%, בישיבה הבאה שנקבעה ל־9 בספטמבר. מנגד, ההסתברות להעלאת ריבית של הפדרל ריזרב בספטמבר עמדה על כשליש בלבד: דיווח אחד הצביע על 34%, בעוד דיווחים אחרים הציבו אותה סביב 30%.
השילוב הזה יצר תנאים נוחים לאירו: פחות ביטחון בהעלאת ריבית קרובה של הפד, ביטחון גבוה בהעלאת ריבית של הבנק המרכזי האירופי וירידה חדה בתשואות האמריקאיות ארוכות הטווח. התוצאה הייתה צמצום פער הריביות הצפוי — ולחץ כלפי מטה על הדולר.
הפרוטוקולים של ישיבת ועדת השוק הפתוח של הפדרל ריזרב, שנערכה ב־28–29 ביולי, כללו מסר ניצי: חברי הוועדה ציינו כי הידוק נוסף עשוי להיות מתאים אם תהליך ירידת האינפלציה ייעצר. שלושה נשיאים אזוריים של הפד — בת' האמק, ניל קשקרי ולורי לוגן — התנגדו להחלטה והעדיפו העלאת ריבית של 25 נקודות בסיס.
אולם ההחלטה בפועל הייתה להשאיר את טווח הריבית הפדרלית ללא שינוי, ברמה של 3.50%–3.75%, בהצבעה של 9–3.
מבחינת סוחרי המט״ח, ההבדל היה חשוב. הפרוטוקולים הציגו סיכון מדיניות מותנה, התלוי בנתוני האינפלציה העתידיים; הודעת האוצר שינתה מיד את תנאי המסחר בשוק האג״ח. נוסף על כך, השווקים הגיעו לפרסום הפרוטוקולים עם הסתברות נמוכה יחסית להעלאת ריבית בספטמבר — לאחר שהציפיות ירדו מכ־60% כמה שבועות קודם לכן לכ־34%.
במילים אחרות, הפרוטוקולים היו ניציים, אך לא כללו פעולה חדשה של הפד או תמחור מחדש גדול מספיק כדי לקזז את הירידה המיידית בתשואות ואת מכירות הדולר.
התחזקות הין חיזקה את הרושם שהמהלך ביום רביעי היה מכירה רחבה של הדולר, ולא רק עלייה נקודתית באירו. הין נמנה עם המטבעות המרכזיים שנמצאו במעקב בזמן שתשואות האוצר ירדו, בעוד שמדד הדולר נחלש בחדות.
תפקידו של הין היה תומך אך משני. הדחף המרכזי הגיע מהודעת האוצר ומהשפעתה על התשואות ארוכות הטווח בארצות הברית. העלייה באירו קיבלה תנופה נוספת משום שהשווקים העריכו שהבנק המרכזי האירופי קרוב יותר מהפד להעלאת הריבית הבאה.
המהלך עדיין רגיש לנתונים חדשים. לא הודעת הרכישות לבדה תקבע את כיוון המטבע, אלא השאלה אם יתרון התשואה של הדולר ימשיך להצטמצם.
הסוחרים עקבו במיוחד אחר:
נתונים אמריקאיים חזקים מהצפוי או מסרים ניציים במיוחד מצד הפד עשויים להעלות מחדש את תשואות האוצר ולהעניק לדולר תמיכה. לעומת זאת, נתונים אמריקאיים חלשים או אישור מתמשך לציפייה להעלאת ריבית אירופית יחזקו את העסקה החיובית לאירו והשלילית לדולר.
האירו עלה משום שהגדלת רכישות האג״ח ארוכות הטווח של האוצר האמריקאי סייעה להוריד את התשואות בארצות הברית, בדיוק כאשר השווקים כבר תימחרו העלאת ריבית של הבנק המרכזי האירופי בסבירות גבוהה בהרבה מהעלאת ריבית של הפד. השילוב צמצם את פער הריביות הצפוי והחליש את הדולר.
הפרוטוקולים הניציים של הפד היו חשובים, אך המסר שלהם היה מותנה והתייחס לישיבה שכבר התקיימה. הודעת האוצר שינתה מיד את מבנה התשואות בשוק, ולכן תגובת האג״ח — ובעקבותיה ירידת הדולר — היא ההסבר המרכזי לזינוק של יותר מ־0.8% באירו.