לו־לין צ'אנג לא דמיינה שתתפרנס ממלאכת יד. בבית הספר היא נכשלה בשיעורי אמנות ומלאכה, והשתכנעה שאינה טובה בזה. דווקא בשנות ה־50 לחייה, בזמן מגפת הקורונה, היא מצאה בקשירת קשרי מקרמה דרך למקד את המחשבות ולהתמודד עם חרדה. מה שהתחיל כעיסוק מרגיע צמח למותג התיקים והאביזרים Bound Designs.
4
12
תיק אחד בכל פעם
מקרמה היא טכניקה ליצירת פריטים באמצעות קשירת חוטים. צ'אנג למדה אותה במהלך המגפה ובהמשך החלה ליצור תיקים ואביזרים בעבודת יד. במקום לייצר שוב ושוב את אותו דגם, היא מעצבת פריטים יחידים מסוגם. לדבריה, הבחירה לשמור על עסק קטן מאפשרת לה להקדיש תשומת לב ליצירתיות ולאיכות העבודה.
12
1
יש בכך גם שינוי אישי: מי שראתה בכישלון בבית הספר הוכחה לכך שמלאכת יד אינה בשבילה, יוצרת כעת תיקים מורכבים במו ידיה. המקרמה נתנה לה לא רק שקט, אלא גם סיבה לבחון מחדש את הדימוי העצמי שלה כיוצרת.
4
להעביר את המיומנות הלאה
צ'אנג מלמדת מקרמה גם אסירים. באתר Bound Designs מוזכרת עבודה עם מיזם Yellow Ribbon Project ועם כלא הנשים בסינגפור כחלק מפעילותו הקהילתית.
1
32
היא עבדה גם עם אנשים עם מוגבלויות. באחד משיתופי הפעולה, 24 משתתפים ממסגרת Bishan Home לאנשים עם מוגבלות שכלית למדו בהדרכתה להכין סיכות לבגד. ארגון SG Enable מתאר תוכנית הכשרה של Bound Designs שבה אנשים עם מוגבלויות למדו קשירת מקרמה ועקרונות בסיסיים של שילוב צבעים ליצירת אביזרי אופנה.
18
31
Bound Designs מציג את הקניית המיומנויות והאפשרות לתעסוקה בקהילות מוחלשות כחלק ממטרותיו. היוזמה ש־SG Enable מתאר נועדה לעודד מעצבים להכשיר ולהעסיק אנשים עם מוגבלויות. עם זאת, המקורות אינם מציינים כמה ממשתתפי ההכשרות של צ'אנג קיבלו עבודה בשכר, או באילו תנאים.
32
31
כך הפכה מלאכה שצ'אנג גילתה כדי להקל על עצמה לעסק יצירתי קטן — ולמיומנות שהיא יכולה לחלוק עם אחרים.
4
12
31