מנמל מוח'ה ועד באב אל-מנדב: כיצד ההסלמה בתימן עלולה להתרחב

האלימות האחרונה לאורך חופי תימן בים האדום מסכנת הרבה יותר מאוניות. נמל מוח'ה השעה את הפעילות המסחרית והימית לאחר שמנהל הנמל דיווח על יותר מ-25 תקיפות טילים, שבעה הרוגים ונזקים שהוערכו בכ-16 מיליון דולר. ימים קודם לכן מסרו הרשויות בתימן כי בתקיפה חות'ית על כלי שיט במצר באב אל-מנדב נהרגו שישה בני אדם.

שני האירועים מצביעים על שלושה סיכונים הקשורים זה בזה: פגיעה נוספת בתימנים התלויים בנמלים ובסיוע, סיכוי גובר לטעות בחישוב מצד שחקנים אזוריים ובינלאומיים, ושיבוש מחודש של נתיב ימי מרכזי המחבר את הים האדום למפרץ עדן ולמסדרון הסחר שבין אירופה לאסיה. האו"ם הזהיר כי תקיפות בנתיבי המים הללו עלולות לגרור את תימן אל תוך העימות האזורי הרחב יותר ולסכן את הסחר העולמי.

מדוע נמל מוח'ה חשוב לאזרחים בתימן

סגירת נמל אינה רק התפתחות צבאית. היא עלולה לשבש את המסחר המקומי, את חלוקת הדלק, את פעילות הדיג, את יבוא הסחורות ואת הלוגיסטיקה של העברת סיוע הומניטרי. לפי הדיווחים, הנזק במוח'ה כלל אזורים כלכליים, מגורי עובדים, מחסנים, מתקני דלק ומכלי אחסון; דיווחים אחרים ציינו גם פגיעה בסירות דיג ובתשתיות אזרחיות.

המחיר צפוי ליפול על אוכלוסייה שכבר מתמודדת עם צרכים קשים במיוחד. לפי שירות המחקר של הקונגרס האמריקאי, המצטט נתוני או"ם, 22.3 מיליון תימנים זקוקים לסיוע הומניטרי ולהגנה, ובהם 18.3 מיליון המתמודדים עם חוסר ביטחון תזונתי חריף.

לכן לכל שיבוש בנמלי הים האדום יש משמעות גדולה. נמל שניזוק או אינו נגיש עלול להקשות בפועל על העברת מזון, דלק וציוד רפואי — גם כאשר הסיוע עצמו קיים במקום אחר. הסלמה נוספת עלולה להגביל את הגישה, לפגוע בתשתיות נוספות ולהוביל לתקיפות תגמול באזורים מיושבים. מנתחי מצב הומניטרי הזהירו כי התרחבות הלחימה תחריף את חוסר הביטחון ואת מגבלות הגישה במדינה שבה יותר מ-22 מיליון בני אדם כבר זקוקים לסיוע.

הדיווחים על מספר ההרוגים במוח'ה אינם אחידים: רויטרס דיווחה על שבעה הרוגים, בהתבסס על דברי מנהל הנמל, ואילו הממשלה התימנית המוכרת בזירה הבינלאומית מסרה לאל-ג'זירה כי לפחות ארבעה בני אדם נהרגו. הפער מזכיר שיש להתייחס בזהירות לנתוני נפגעים ראשוניים משדה הקרב, אך אינו משנה את הסיכון הרחב יותר לאזרחים ולתשתיות חיוניות.

באב אל-מנדב: מתקפה מקומית שהופכת לבעיה עולמית

מצר באב אל-מנדב הוא צוואר בקבוק ימי אסטרטגי בין הים האדום למפרץ עדן. תקיפות באזור עלולות לגרום למפעילי אוניות לעצור הפלגות, להימנע מהנתיב או לשקול מסלול ארוך יותר סביב דרום אפריקה. אי-הוודאות שנוצרת עשויה להשפיע על זמני ההובלה, צריכת הדלק, הביטוח ועלויות השינוע — אם כי היקף ההשפעה על שרשראות האספקה יהיה תלוי במשך הזמן שבו האיום יימשך.

המחיר האנושי, לעומת זאת, מיידי. ב-11 באוגוסט מסרו הרשויות בתימן כי כוחות חות'יים שיגרו טילים לעבר כלי שיט מסחרי, והרגו ארבעה אנשי צוות ושני אנשי כוחות הקשורים לממשלה. גורמי או"ם תיארו את התקיפה כאיום על הסחר העולמי וגינו את מותם של אנשי צוות אזרחיים.

אזור סכנה שיישאר פעיל לאורך זמן יפעיל לחץ להצבת כוחות ימיים נוספים ולנקיטת פעולה צבאית. הדבר עשוי לשפר את ההגנה על חלק מכלי השיט, אך גם להגדיל את מספר השחקנים החמושים הפועלים בקרבת המצר ולהעלות את הסיכון לטעות בחישוב ולהתנגשות ישירה.

מסלול ההסלמה כבר מסתמן

הסכנה אינה מוגבלת לחילופי אש בודדים בין החות'ים לבין הממשלה התימנית המוכרת בזירה הבינלאומית. תקיפות ימיות חות'יות בעבר הובילו לתגובה צבאית זרה והעמיקו את מעורבותה של תימן בעימותים האזוריים הרחבים יותר.

הדפוס הנוכחי עלול להתרחב בכמה דרכים:

• תקיפות נוספות נגד ספנות: כלי שיט מסחריים, ספינות ליווי וכלי שיט המקושרים — בצדק או שלא בצדק — ליריבים אזוריים עלולים להפוך למטרות.
• תקיפות תגמול בתוך תימן: מעצמות זרות או אזוריות עלולות להגיב נגד נמלים, אתרי שיגור ותשתיות אחרות, ובכך להגדיל את הסיכון לאזרחים.
• מאבק רחב יותר על הביטחון הימי: הצבת כוחות ימיים נוספים, סגר או ניסיונות לשלוט בגישה למצר עלולים להפוך את באב אל-מנדב למסוכן עוד יותר.
• חזרה למלחמת פנים רחבה: שליח האו"ם לתימן הזהיר כי חידוש התקיפות מסכן את המדינה בהידרדרות חזרה לעימות רחב היקף.

ראש האו"ם לזכויות אדם מסר כי לפחות 17 אזרחים נהרגו בתקיפות חות'יות באזורים שבשליטת הממשלה מאז 6 באוגוסט, וכי נפגעים נוספים דווחו באזורים שבשליטת האופוזיציה. הנתונים הללו מדגישים מדוע אי אפשר להפריד בין הרתעה ימית לבין הגנה על אזרחים.

מה על הקהילה הבינלאומית לעשות

1. להגן על השיט האזרחי בלי להיגרר למלחמה ללא גבולות

על המדינות לשמר ניטור ימי מתואם, מערכות התרעה מוקדמת, יכולות חיפוש והצלה ותקשורת ברורה עם כלי השיט. כל משימת הגנה ימית צריכה להתמקד באופן מצומצם בהגנה על השיט המסחרי וההומניטרי, ולכלול כללים שמפחיתים — ולא מגבירים — את הסיכון לעימות ישיר.

2. להפוך את הגישה לנמלים — לצורכי סיוע ומסחר — לעדיפות

על הצדדים לגבש הסדרים מפוקחים שיגנו על עובדי הנמל, דייגים, אנשי סיוע, מחסנים, תשתיות דלק וספנות אזרחית. אין להפוך נמלים לכלי מיקוח בעימות אזורי רחב יותר. אימות עצמאי ותמיכה מהירה בשיקום יוכלו להקל על ההבחנה בין גישה הומניטרית לבין פעילות צבאית.

3. לשלב הרתעה עם דיפלומטיה

על שחקנים בינלאומיים ואזוריים לדרוש להפסיק את התקיפות נגד כלי שיט אזרחיים ומסחריים, ובמקביל להשאיר ערוצים אמינים להרגעה הדדית. האו"ם ומתווכים אזוריים יכולים לסייע ביצירת נהלים לדיווח על תקריות, קווי תקשורת ישירים והתחייבויות להימנע מתקיפות נגד תשתיות אזרחיות.

פעולה צבאית, אם ממשלות יטענו שהיא הכרחית, צריכה להיות מוגבלת, מידתית ולהיבחן לפי השלכותיה הצפויות על אזרחים. הסבבים הקודמים של תקיפות ימיות ותגובות צבאיות זרות ממחישים שכוח לבדו לא צפוי לספק הסדר יציב לאורך זמן.

4. לצמצם סיוע חיצוני שמאפשר הסלמה

על המעצמות האזוריות למנוע העברת נשק, תמיכה באיכון ומודיעין המשמשים לתקיפת אוניות או אזורים אזרחיים. עם זאת, צעדי ענישה רחבים או תקיפות הפוגעות בנמלים ובשירותים חיוניים עלולים להחמיר את התנאים שמקשים על הרגעה.

5. לקשור את הביטחון הימי לתהליך מדיני תימני

הסדר בתחום השיט יישאר שברירי אם הסכסוך הבסיסי בתימן לא ייפתר. המאמצים הדיפלומטיים צריכים לעסוק בגישה למסחר, במשכורות במגזר הציבורי, בעצורים, בממשל המקומי ובהפסקת אש יציבה. שליח האו"ם כבר קרא לשיחות והזהיר שהסלמה תעמיק את סבלו של העם התימני.

השורה התחתונה

התקיפות על מוח'ה ועל באב אל-מנדב הן איומים הקשורים זה בזה: האחת פוגעת בנמל תימני ובקהילות שסביבו; האחרת מסכנת צוותים בינלאומיים ונתיב שיט עולמי. לכן התגובה היעילה ביותר אינה עוד כוח צבאי בלבד, אלא אסטרטגיה משולבת של הגנה ימית, הבטחת גישה הומניטרית, לחץ ממוקד, איפוק מצד המעצמות וחידוש המסלול המדיני בתימן.

בלי השילוב הזה, סגירת נמל עלולה להפוך למשבר הומניטרי, תקיפה על אונייה לעימות אזורי, ושורת החלטות תגמול למלחמה שתחרוג הרבה מעבר לחופיה של תימן.