גם כאשר שיחות השלום מראות התקדמות, התנועה הימית באזור נותרה מוגבלת מאוד, מה שמגביל את ההשפעה המיידית של הדיפלומטיה על זרימת הסחורות העולמית.
קשר אחד שלא זוכה להערכה מספקת בין המשבר במזרח התיכון למחירי הנחושת הוא חומצה גופרתית.
חומצה גופרתית חיונית לטכניקות מסוימות להפקת נחושת, במיוחד שיטת השטיפה והמיצוי החשמלי (solvent extraction and electrowinning) המשמשת לעיבוד עפרות בדרגה נמוכה. שיבושים בשילוח או בזרימת הסחר עלולים להפחית את הזמינות של גופרית או חומצה גופרתית, וליצור צווארי בקבוק בייצור הנחושת.
אנליסטים של גולדמן זאקס (Goldman Sachs) הזהירו כי שיבושים ממושכים בשילוח דרך מצר הורמוז עלולים להדק את אספקת החומצה הגופרתית ולאיים על תפוקת הנחושת. הסיכון מוגבר על ידי שינויי מדיניות, כמו ההגבלה של סין על ייצוא חומצה גופרתית, שעלולה להלחיץ עוד יותר את הזמינות לעיבוד הנחושת העולמי.
במילים אחרות, משבר גיאופוליטי שמתחיל במכליות נפט ונתיבי שילוח עלול להגביל בעקיפין את אספקת הנחושת דרך הכימיקלים הדרושים לזיקוקה.
בעוד שהגיאופוליטיקה מסבירה את הזינוקים לטווח הקצר, הסיפור העמוק יותר טמון בביקוש לטווח הארוך.
נחושת היא חומר יסוד לחשמול. השקעות מסיביות באנרגיה מתחדשת, רכב חשמלי ורשתות חשמל דורשות כמויות גדולות של חיווט ורכיבי נחושת. ההתרחבות המהירה של מרכזי נתונים לבינה מלאכותית (AI), יחד עם תשתיות הכוח הדרושות להפעלתם, הוסיפה רובד חדש של ביקוש מבני.
השווקים קישרו יותר ויותר את הראלי במתכות תעשייתיות למחזור הטכנולוגיה והחשמול הרחב יותר. אנליסטים מציינים כי סחורות הקשורות לתשתיות וכוח מחשוב זינקו גם כאשר השיבושים הקשורים לנפט נרגעו, מה שמעיד על כך שהראלי אינו גיאופוליטי בלבד.
גורמי ביקוש אלו סייעו לשמור על מחירי נחושת גבוהים אפילו במהלך נסיגות קצרות שהיו קשורות לאופטימיות משיחות השלום.
חוזים עתידיים על נחושת נסוגו לאחרונה משיא כל הזמנים של כ-6.65 דולר לפאונד שהושג במאי, אך נותרו ברמה היסטורית גבוהה. אי-הוודאות הגיאופוליטית המתמשכת ועלויות האנרגיה הגבוהות שמרו על ציפיות גבוהות של משקיעים לגבי הדוק באספקה.
השילוב הזה – גיאופוליטיקה תנודתית בתוספת צמיחה מתמשכת בביקוש – הפך את הנחושת לאחת הסחורות התעשייתיות הנצפות ביותר בשווקים הגלובליים.
בנקי ההשקעות מסכימים ברובם על נקודה אחת: תנודתיות צפויה בטווח הקרוב, אך התחזית לטווח הארוך תלויה בצמיחת ההיצע מול ביקוש החשמול.
גולדמן זאקס (Goldman Sachs) נקט עמדה זהירה יותר בטווח הקצר. הבנק צופה ששוק הנחושת העולמי יעבור לעודף היצע ב-2026 וצופה מחיר ממוצע של כ-12,650 דולר לטון, על רקע צמיחה מתונה יותר בביקוש ואפשרות לעלייה בהיצע.
עם זאת, גולדמן גם מציין כי שיבושים בשרשרת האספקה – במיוחד אלה המשפיעים על חומצה גופרתית או נתיבי שילוח – עדיין עלולים ליצור מחסור זמני ולדחוף את המחירים גבוה מהצפוי.
UBS, לעומת זאת, נותרה אופטימית מאוד. הבנק העלה את תחזיות מחיר הנחושת שלו וצופה שהמתכת עשויה להגיע לכ-15,000 דולר לטון עד תחילת 2027, תוך ציון אילוצי היצע מתמשכים וביקוש מואץ מחשמול ותשתיות.
אם הסכם עמיד בין ארה"ב לאיראן ישקם את השילוח התקין דרך מצר הורמוז, מספר לחצים בטווח הקצר עלולים להתפוגג:
אבל הסכם שלום לא יבטל את מנועי הביקוש המבניים הגדולים יותר העומדים מאחורי הראלי של הנחושת. השקעה מאסיבית ברשתות חשמל, אנרגיה מתחדשת ותשתיות דיגיטליות פירושה שצריכת הנחושת צפויה לעלות במשך שנים.
הזינוק של הנחושת אינו מונע על ידי גורם בודד. במקום זאת, הוא משקף התנגשות בין זעזועים גיאופוליטיים בטווח הקצר לבין ביקוש מבני לטווח ארוך.
שיבושים בשילוח במזרח התיכון וסיכוני אספקת חומצה גופרתית עלולים להדק את ייצור הנחושת בטווח הקצר, וליצור זינוקי מחירים. במקביל, חשמול, התרחבות האנרגיה המתחדשת והמירוץ העולמי לבניית תשתיות AI דוחפים את הביקוש לטווח הארוך כלפי מעלה.
זו הסיבה שאפילו אם המתיחות הגיאופוליטית תירגע, אנליסטים רבים עדיין מצפים שנחושת תישאר אחת הסחורות החשובות והאסטרטגיות ביותר – ועלולה להיות התנודתית ביותר – של העשור.