הפנייה למפרץ: לדחות את התקיפה

במאי 2026, הודיע הנשיא טראמפ כי דחה תקיפה מתוכננת נגד איראן, לאחר פניות אישיות מראשי מדינות המפרץ. לפי דבריו, אמיר קטאר, שיח' תמים בן חמד אל-ת'אני, יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, ונשיא איחוד האמירויות, שיח' מוחמד בן זאיד, ביקשו ממנו "להמתין" משום ש"מתנהל משא ומתן רציני" עם טהראן, ולדעתם ניתן להגיע להסכם מקובל .

עבור ממשלות המפרץ, הדחיפה לעיכוב נובעת משיקולים אסטרטגיים וכלכליים כאחד. הסלמה צבאית עלולה לגרור את האזור לעימות נרחב, לסכן את נתיבי השיט והנפט החיוניים לכלכלה העולמית, ולפגוע ישירות באינטרסים שלהן. לכן הן לוחצות על וושינגטון לתעדף את הדיפלומטיה בטרם נקיטת כוח צבאי.

דיפלומטיה בתיווך: פקיסטן כמתווכת העיקרית

עיקר המאמץ הדיפלומטי הנוכחי מתנהל במתכונת של משא ומתן עקיף, ולא בשיחות ישירות בין ארה"ב לאיראן. פקיסטן ממלאת תפקיד מרכזי כמתווכת, המעבירה מסרים והצעות בין וושינגטון לטהראן, ומסייעת בניסוח מסגרות אפשריות להפסקת אש או להסכם רחב יותר .

דיווחים מצביעים על כך שהשיחות מתמקדות בניסוח מזכר הבנות ראשוני – מסמך קצר בן עמוד אחד – שיכלול הפסקת אש מיידית ופתיחת חלון משא ומתן של 15 עד 30 יום לגיבוש הסכם קבע . השיחות הללו מהוות המשך לסבבי משא ומתן גרעיניים קודמים שהחלו ב-2025 במוסקט, עומאן, ונמשכו ברומא, לרוב במתכונת עקיפה באמצעות מתווכים .

למרות המאמצים החוזרים ונשנים, ההתקדמות מתוארת כמוגבלת, ומחלוקות מרכזיות עדיין לא נפתרו.

ליבת המחלוקת: תוכנית הגרעין האיראנית

בלב המשא ומתן עומדת תוכנית הגרעין של איראן. ארצות הברית ושותפותיה האזוריות דורשות הגבלות מחמירות על העשרת אורניום ומנגנוני פיקוח קפדניים המונעים מאיראן לפתח נשק גרעיני.

איראן, מנגד, טוענת כי תוכניתה נועדה אך ורק למטרות שלום, ומתנגדת בתוקף לדרישה להפסיק לחלוטין את ההעשרה. חילוקי הדעות סביב רמות ההעשרה ומנגנוני הפיקוח תקועים שוב ושוב את המשא ומתן .

גורמים רשמיים במפרץ מזהירים, כי הסכם שאינו מצליח לרסן את תוכנית הגרעין האיראנית – כמו גם את יכולות הטילים והכטב"מים שלה – עלול רק לדחות משבר גדול יותר בעתיד .

סוגיות כלכליות: סנקציות ונכסים קפואים

סוגיות כלכליות חשובות לא פחות מהיבטי הביטחון במשא ומתן. איראן מציבה את הסרת הסנקציות האמריקאיות ושחרור נכסיה הכספיים המוקפאים כדרישות מרכזיות בכל הסדר עתידי. לדברי גורמים איראניים, צעדים אלה הכרחיים להחייאת הכלכלה המקומית המקרטעת, וכדי להפוך ויתורים בנושא הגרעין לכדאיים מבחינה פוליטית פנימית .

על פי דיווחים, ההצעות הנידונות כוללות שחרור של נכסים איראניים קפואים בבנקים בחו"ל כצעד בונה אמון, אף שצעדים אלה נותרו שנויים במחלוקת ורגישים מבחינה פוליטית . בעיקרו של דבר, המשא ומתן סובב סביב מתיחת פשרה: הגבלות על תוכנית הגרעין וערבויות ביטחוניות, תמורת הקלה כלכלית.

מיצרי הורמוז: נקודת תורפה אסטרטגית

נושא מרכזי נוסף במחלוקת הוא מיצרי הורמוז, נתיב המים הצר בין איראן לעומאן, דרכו עובר חלק עצום מתנועת הנפט העולמית.

מנהיגי מדינות המפרץ ושותפותיהן הבינלאומיות מתעקשים כי כל הסכם שלום חייב להבטיח את חופש השיט דרך המיצרים. היועץ הדיפלומטי הבכיר לנשיא איחוד האמירויות, אנואר גרגש, הזהיר כי לאפשר לאיראן לשלוט או להפוך את הגישה להורמוז למנוף פוליטי יהווה תקדים מסוכן שעלול לאיים על ביטחון האנרגיה העולמי .

"מיצרי הורמוז אינם יכולים להיות בני ערובה בידי אף צד," הדגיש גרגש, והוסיף כי כל שינוי במעמד המיצרים עלול להוביל לזעזועים כלכליים עולמיים משמעותיים, בשל היותו נתיב האנרגיה הקריטי ביותר בעולם .

אזהרות המפרץ: סיכוי של 50-50 להסכם

גורמים רשמיים במפרץ מזהירים שוב ושוב כי כל הסלמה צבאית עלולה להחמיר את המשבר באופן משמעותי. היועץ אנואר גרגש העריך כי הסיכויים להגיע להסכם בין ארה"ב לאיראן עומדים על "50-50" בלבד, והדגיש כי לחימה מחודשת רק "תסבך את העניינים" ותערער עוד יותר את יציבות המזרח התיכון .

גרגש וגורמים נוספים מבהירים כי האזור זקוק לפתרון מדיני מקיף, ולא לעוד סבב של עימות צבאי. לדבריהם, הסכם הפסקת אש זמני או הצהרתי שלא ייתן מענה לבעיות היסוד – במיוחד סוגיית הגרעין, הסנקציות והביטחון הימי – עלול לקרוס במהירות ולפתוח פתח למשבר חמור אף יותר .

דרך שבירה להסכם

לעת עתה, האסטרטגיה הדיפלומטית של מדינות המפרץ נועדה לקנות זמן: לדחות את ההסלמה, לשמר את חיוניות המשא ומתן, ולעודד פשרות שייתנו מענה הן לחששות הביטחוניים של וושינגטון והן לצרכים הכלכליים של טהראן.

האם מאמצים אלה יצליחו, תלוי ביכולתן של וושינגטון וטהראן לגשר על פערי הדרישות הבסיסיות ביניהן. ארצות הברית ושותפותיה דורשות מגבלות אכיפות על היכולות הגרעיניות של איראן וערבויות לביטחון האזורי, בעוד איראן דורשת הסרת סנקציות, גישה לנכסים קפואים והגנה מפני תקיפות נוספות.

עד שלא יגשר הפער בין סדרי העדיפויות המנוגדים הללו, הסיכויים להסכם בר-קיימא נותרים לוטים בערפל – והסיכון לעימות מחודש באחד האזורים הרגישים והאסטרטגיים בעולם נותר גבוה מאי פעם.

הפנייה למפרץ: לדחות את התקיפה

במאי 2026, הודיע הנשיא טראמפ כי דחה תקיפה מתוכננת נגד איראן, לאחר פניות אישיות מראשי מדינות המפרץ. לפי דבריו, אמיר קטאר, שיח' תמים בן חמד אל-ת'אני, יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, ונשיא איחוד האמירויות, שיח' מוחמד בן זאיד, ביקשו ממנו "להמתין" משום ש"מתנהל משא ומתן רציני" עם טהראן, ולדעתם ניתן להגיע להסכם מקובל .

עבור ממשלות המפרץ, הדחיפה לעיכוב נובעת משיקולים אסטרטגיים וכלכליים כאחד. הסלמה צבאית עלולה לגרור את האזור לעימות נרחב, לסכן את נתיבי השיט והנפט החיוניים לכלכלה העולמית, ולפגוע ישירות באינטרסים שלהן. לכן הן לוחצות על וושינגטון לתעדף את הדיפלומטיה בטרם נקיטת כוח צבאי.

דיפלומטיה בתיווך: פקיסטן כמתווכת העיקרית

עיקר המאמץ הדיפלומטי הנוכחי מתנהל במתכונת של משא ומתן עקיף, ולא בשיחות ישירות בין ארה"ב לאיראן. פקיסטן ממלאת תפקיד מרכזי כמתווכת, המעבירה מסרים והצעות בין וושינגטון לטהראן, ומסייעת בניסוח מסגרות אפשריות להפסקת אש או להסכם רחב יותר .

דיווחים מצביעים על כך שהשיחות מתמקדות בניסוח מזכר הבנות ראשוני – מסמך קצר בן עמוד אחד – שיכלול הפסקת אש מיידית ופתיחת חלון משא ומתן של 15 עד 30 יום לגיבוש הסכם קבע . השיחות הללו מהוות המשך לסבבי משא ומתן גרעיניים קודמים שהחלו ב-2025 במוסקט, עומאן, ונמשכו ברומא, לרוב במתכונת עקיפה באמצעות מתווכים .

למרות המאמצים החוזרים ונשנים, ההתקדמות מתוארת כמוגבלת, ומחלוקות מרכזיות עדיין לא נפתרו.

ליבת המחלוקת: תוכנית הגרעין האיראנית

בלב המשא ומתן עומדת תוכנית הגרעין של איראן. ארצות הברית ושותפותיה האזוריות דורשות הגבלות מחמירות על העשרת אורניום ומנגנוני פיקוח קפדניים המונעים מאיראן לפתח נשק גרעיני.

איראן, מנגד, טוענת כי תוכניתה נועדה אך ורק למטרות שלום, ומתנגדת בתוקף לדרישה להפסיק לחלוטין את ההעשרה. חילוקי הדעות סביב רמות ההעשרה ומנגנוני הפיקוח תקועים שוב ושוב את המשא ומתן .

גורמים רשמיים במפרץ מזהירים, כי הסכם שאינו מצליח לרסן את תוכנית הגרעין האיראנית – כמו גם את יכולות הטילים והכטב"מים שלה – עלול רק לדחות משבר גדול יותר בעתיד .

סוגיות כלכליות: סנקציות ונכסים קפואים

סוגיות כלכליות חשובות לא פחות מהיבטי הביטחון במשא ומתן. איראן מציבה את הסרת הסנקציות האמריקאיות ושחרור נכסיה הכספיים המוקפאים כדרישות מרכזיות בכל הסדר עתידי. לדברי גורמים איראניים, צעדים אלה הכרחיים להחייאת הכלכלה המקומית המקרטעת, וכדי להפוך ויתורים בנושא הגרעין לכדאיים מבחינה פוליטית פנימית .

על פי דיווחים, ההצעות הנידונות כוללות שחרור של נכסים איראניים קפואים בבנקים בחו"ל כצעד בונה אמון, אף שצעדים אלה נותרו שנויים במחלוקת ורגישים מבחינה פוליטית . בעיקרו של דבר, המשא ומתן סובב סביב מתיחת פשרה: הגבלות על תוכנית הגרעין וערבויות ביטחוניות, תמורת הקלה כלכלית.

מיצרי הורמוז: נקודת תורפה אסטרטגית

נושא מרכזי נוסף במחלוקת הוא מיצרי הורמוז, נתיב המים הצר בין איראן לעומאן, דרכו עובר חלק עצום מתנועת הנפט העולמית.

מנהיגי מדינות המפרץ ושותפותיהן הבינלאומיות מתעקשים כי כל הסכם שלום חייב להבטיח את חופש השיט דרך המיצרים. היועץ הדיפלומטי הבכיר לנשיא איחוד האמירויות, אנואר גרגש, הזהיר כי לאפשר לאיראן לשלוט או להפוך את הגישה להורמוז למנוף פוליטי יהווה תקדים מסוכן שעלול לאיים על ביטחון האנרגיה העולמי .

"מיצרי הורמוז אינם יכולים להיות בני ערובה בידי אף צד," הדגיש גרגש, והוסיף כי כל שינוי במעמד המיצרים עלול להוביל לזעזועים כלכליים עולמיים משמעותיים, בשל היותו נתיב האנרגיה הקריטי ביותר בעולם .

אזהרות המפרץ: סיכוי של 50-50 להסכם

גורמים רשמיים במפרץ מזהירים שוב ושוב כי כל הסלמה צבאית עלולה להחמיר את המשבר באופן משמעותי. היועץ אנואר גרגש העריך כי הסיכויים להגיע להסכם בין ארה"ב לאיראן עומדים על "50-50" בלבד, והדגיש כי לחימה מחודשת רק "תסבך את העניינים" ותערער עוד יותר את יציבות המזרח התיכון .

גרגש וגורמים נוספים מבהירים כי האזור זקוק לפתרון מדיני מקיף, ולא לעוד סבב של עימות צבאי. לדבריהם, הסכם הפסקת אש זמני או הצהרתי שלא ייתן מענה לבעיות היסוד – במיוחד סוגיית הגרעין, הסנקציות והביטחון הימי – עלול לקרוס במהירות ולפתוח פתח למשבר חמור אף יותר .

דרך שבירה להסכם

לעת עתה, האסטרטגיה הדיפלומטית של מדינות המפרץ נועדה לקנות זמן: לדחות את ההסלמה, לשמר את חיוניות המשא ומתן, ולעודד פשרות שייתנו מענה הן לחששות הביטחוניים של וושינגטון והן לצרכים הכלכליים של טהראן.

האם מאמצים אלה יצליחו, תלוי ביכולתן של וושינגטון וטהראן לגשר על פערי הדרישות הבסיסיות ביניהן. ארצות הברית ושותפותיה דורשות מגבלות אכיפות על היכולות הגרעיניות של איראן וערבויות לביטחון האזורי, בעוד איראן דורשת הסרת סנקציות, גישה לנכסים קפואים והגנה מפני תקיפות נוספות.

עד שלא יגשר הפער בין סדרי העדיפויות המנוגדים הללו, הסיכויים להסכם בר-קיימא נותרים לוטים בערפל – והסיכון לעימות מחודש באחד האזורים הרגישים והאסטרטגיים בעולם נותר גבוה מאי פעם.