יפן חשופה במיוחד לשיבוש כזה: כ־95% מאספקת הנפט שלה מגיעה מהמזרח התיכון, וכ־70% מיבוא הנפט שלה מגיע בדרך כלל דרך הורמוז. במרץ דיווחה יפן על מלאי חירום בהיקף השקול ל־254 ימי צריכה, הכולל מאגרים ממשלתיים, פרטיים ומאגרים הקשורים ליצרניות נפט.

מלאי נפט של יצרניות המפרץ ביפן מספק שכבת הגנה מסוג אחר. במקום להמתין למכלית שתיטען בתוך המפרץ לאחר פרוץ משבר, בית זיקוק יפני או לקוח אסייתי אחר יוכל לקבל נפט שכבר נמצא בקרבתו. מבחינת סעודיה והאמירויות, האחסון גם משמר את הקשר עם הלקוחות באסיה ומעניק להן בסיס מסחרי מחוץ לאזור הסיכון המיידי.

דרום קוריאה פועלת בכיוון דומה. סיאול מסרה כי דאגה לאספקת 273 מיליון חביות נפט גולמי ו־2.1 מיליון טונות נפטה עד סוף השנה באמצעות נתיבים שאינם עוברים בהורמוז. במקביל היא מנהלת שיחות על צינורות עוקפים ועל אחסון מחוץ למצר.

לא רעיון חדש: התשתית היפנית־מפרצית כבר קיימת

היוזמה הנוכחית נשענת על מודל שנוסה במשך שנים. יפן ואבו דאבי החלו ב־2009 פרויקט אחסון משותף בקגושימה. מטרתו הייתה לאפשר ליפן גישה לנפט בשעת חירום, ובמקביל לספק לחברת הנפט הלאומית של אבו דאבי, ADNOC, בסיס אספקה ומסחר באסיה.

בהמשך חודש והורחב ההסכם, והקיבולת ששכרה ADNOC ביפן דווחה ביותר מ־8 מיליון חביות. ליפן יש גם היסטוריה של אחסון נפט סעודי באוקינאווה: הסכם עם Saudi Aramco אפשר לחברה להחזיק שם עד 6.3 מיליון חביות. הסדר דומה התקיים עבור ADNOC בקיושו.

במאי 2026 הסכימו יפן והאמירויות לקיים דיונים על הגדלת אספקת הנפט האמירתי ליפן ועל הרחבת המאגרים המשותפים. עם זאת, הדיווחים לא קבעו את הכמות הסופית, את אופן המימון או את תנאי התפעול.

למה הגדלה פי עשרה תהיה מסובכת

אם המאגרים המדווחים, בהיקף של כ־8 מיליון חביות לכל מדינה, יגדלו פי עשרה, כל אחת מהמדינות תצטרך שטח אחסון לכ־80 מיליון חביות ביפן. זהו פרויקט לוגיסטי ותשתיתי עצום — לא רק מילוי של מכלים פנויים.

בין השאלות שיידרשו להכרעה:

• קיבולת מכלים ונמלים: ייתכן שיהיה צורך במכלים חדשים או מוסבים, רציפי פריקה וטעינה, צינורות ומערכות שינוע.
• התאמת הנפט לבתי הזיקוק: מתקני האחסון והזיקוק יצטרכו להתמודד עם סוגי הנפט הספציפיים של סעודיה והאמירויות, עם דרישות מיזוג ועם בקרת איכות.
• תחרות על תשתיות: מלאי של היצרניות יצטרך לחלוק מקום עם מלאים מסחריים של בתי הזיקוק היפניים ועם מאגרי החירום הלאומיים והפרטיים של יפן.
• כללי שחרור בשעת משבר: יהיה צורך לקבוע מי הבעלים של החביות, מי רשאי לשחרר אותן, אילו לקוחות יקבלו אותן ראשונים והאם התחייבויות החירום של יפן קודמות להתחייבויות היצוא של סעודיה והאמירויות.
• חלוקת עלויות: הצדדים יצטרכו להסדיר את עלויות ההקמה, החכירה, הביטוח, המימון, התחזוקה, תחלופת המלאי והפסדים אפשריים באיכות הנפט.

לכן חשוב להבחין בין שיחות ודיווחים על יעד שאפתני לבין הסכם שהושלם. נכון לעכשיו, הדיווחים מאשרים דיונים ושיתוף פעולה קיים — לא הרחבה פי עשרה עם תנאי מימון ותפעול סופיים.

הצינורות עוקפים את הורמוז — אבל לא את כל הסיכונים

סעודיה והאמירויות מקדמות גם תשתיות שיכולות להוביל חלק מהנפט אל נמלים שאינם תלויים ישירות במצר. תעשיית הזיקוק היפנית קראה לגיוון מקורות האספקה וליצירת חלופות מעשיות לנפט שמגיע דרך הורמוז, כולל תמיכה בפרויקטים של צינורות עוקפים.

מדינות המפרץ מרחיבות אף הן נתיבים חלופיים, אך הקמתם יקרה ונמשכת שנים. יתרה מזאת, הם אינם הופכים את האזור לחסין בפני שיבוש ימי: נפט סעודי שמגיע לים האדום עדיין עשוי להידרש לעבור במצר באב אל־מנדב, ואילו יצוא אמירתי דרך פוג'יירה תלוי בקיבולת הנמל ובביטחון השיט במרחבים שמחוץ למפרץ עומאן.

הים האדום כבר המחיש את הבעיה. לפי דיווחים, חסימה שיוחסה לחות'ים ופגעה בשיט הסעודי בבאב אל־מנדב יצרה איום נוסף על אספקת הנפט לאסיה, בזמן שבתי הזיקוק באזור עדיין התמודדו עם השיבוש בהורמוז.

גם שימוש אפשרי במסוף סידי כריר במצרים, המעניק לנפט הסעודי נתיב לים התיכון דרך מערכת הים האדום, תעלת סואץ וצינורות SUMED, תלוי בביטחון התשתיות, במסוף, בתעלה ובנתיבי השיט. הוא יכול לספק גיבוי, אך אינו תחליף שניתן להרחיב במהירות כדי לשחזר את מלוא היצוא דרך הורמוז. במקורות הזמינים לא נקבע היקף יצוא סעודי עדכני ומדויק דרך סידי כריר.

המסקנה הרחבה היא שצינורות, מכלי אחסון ונמלים חלופיים עובדים היטב כשכבות הגנה מצטברות. אף אחד מהם אינו יכול להחליף לבדו את התנועה החופשית בהורמוז בהיקף הנדרש ליצואניות המפרץ ולבתי הזיקוק באסיה.

איך הסנקציות האמריקאיות על איראן משתלבות בתמונה

החרפת הסנקציות האמריקאיות מעניקה לקונים באסיה תמריץ נוסף להבטיח נפט שאינו איראני, ושנמצא מחוץ לאזור הלחימה. משרד האוצר האמריקאי הטיל סנקציות על בית הזיקוק הסיני העצמאי Hengli Petrochemical, וכן על כ־40 חברות וספינות הקשורות לסחר הנפט האיראני.

הנשיא דונלד טראמפ ושר האוצר סקוט בסנט אותתו גם על צעדים נוספים שתוארו כתקדימיים. עם זאת, הדיווחים הזמינים לא קבעו את היקפם הסופי — ובכלל זה אם יינקטו צעדים נגד בתי זיקוק סיניים או בנקים נוספים.

עבור איראן, הגבלות הדוקות יותר על מכירת נפט, על השיט ועל תשלומים עלולות לצמצם את הכנסות מטבע החוץ דווקא כאשר המלחמה מייקרת את ההובלה ואת עלויות הצריכה. השילוב הזה עלול להחריף אינפלציה ומחסור ולהגביר את הלחץ על הממשלה להגביל את הביקוש לדלק. עם זאת, אין במידע הזמין בסיס לקביעה שכבר הוטלה ברחבי איראן הקצבת אנרגיה כלל־ארצית; בשלב זה מדובר בסיכון אפשרי, לא בהתפתחות מאומתת.

עבור סעודיה, האמירויות, יפן ודרום קוריאה, סביבת הסנקציות הופכת את הוודאות בשרשרת האספקה לחשובה יותר. מצד שני, סנקציות עלולות לסבך גם הסכמי אחסון: הן מגבירות את הבדיקות בנוגע לבעלות על המטען, לערוצי התשלום, למבטחים, לספינות וליעד הסופי של הנפט.

מה זה אומר על ביטחון האנרגיה העולמי

מאגרים מעבר לים, ספקים מגוונים, צינורות עוקפים ומאגרי חירום יכולים לצמצם את משך הפגיעה ואת העלות הכלכלית של משבר בהורמוז. הם אינם יכולים להחזיר במהירות את כל הזרימות שאבדו בסגירה ממושכת. הערכה אחת הצביעה על ירידה של כ־11 מיליון חביות ביום בזרימות הנפט העולמיות לאחר צעדים שננקטו כדי לקזז את השיבוש.

זו הסיבה שגם אם השיחות עם יפן ודרום קוריאה לא יבשילו בהיקף המדווח, יש להן משמעות: הן מעידות שהורמוז נתפס יותר ויותר לא רק כסיכון זמני לספנות, אלא כחולשה מבנית בשרשרת האספקה.

הפתרון המעשי הוא תיק של צעדים: יותר אחסון בקרבת בתי הזיקוק באסיה, קיבולת נוספת של צינורות ומסופים, רכישות נפט ממקורות מגוונים, כללים ברורים יותר לשחרור מלאי חירום והפחתת הביקוש לנפט. אבל כל אלה דורשים זמן, כסף ותיאום.

אם הורמוז, הים האדום ובאב אל־מנדב, שוקי הביטוח, הציות לסנקציות ומלאי בתי הזיקוק באסיה יתהדקו בו־זמנית — שום מאגר יחיד לא יוכל לשמש חיץ מלא.

יפן חשופה במיוחד לשיבוש כזה: כ־95% מאספקת הנפט שלה מגיעה מהמזרח התיכון, וכ־70% מיבוא הנפט שלה מגיע בדרך כלל דרך הורמוז. במרץ דיווחה יפן על מלאי חירום בהיקף השקול ל־254 ימי צריכה, הכולל מאגרים ממשלתיים, פרטיים ומאגרים הקשורים ליצרניות נפט.

מלאי נפט של יצרניות המפרץ ביפן מספק שכבת הגנה מסוג אחר. במקום להמתין למכלית שתיטען בתוך המפרץ לאחר פרוץ משבר, בית זיקוק יפני או לקוח אסייתי אחר יוכל לקבל נפט שכבר נמצא בקרבתו. מבחינת סעודיה והאמירויות, האחסון גם משמר את הקשר עם הלקוחות באסיה ומעניק להן בסיס מסחרי מחוץ לאזור הסיכון המיידי.

דרום קוריאה פועלת בכיוון דומה. סיאול מסרה כי דאגה לאספקת 273 מיליון חביות נפט גולמי ו־2.1 מיליון טונות נפטה עד סוף השנה באמצעות נתיבים שאינם עוברים בהורמוז. במקביל היא מנהלת שיחות על צינורות עוקפים ועל אחסון מחוץ למצר.

לא רעיון חדש: התשתית היפנית־מפרצית כבר קיימת

היוזמה הנוכחית נשענת על מודל שנוסה במשך שנים. יפן ואבו דאבי החלו ב־2009 פרויקט אחסון משותף בקגושימה. מטרתו הייתה לאפשר ליפן גישה לנפט בשעת חירום, ובמקביל לספק לחברת הנפט הלאומית של אבו דאבי, ADNOC, בסיס אספקה ומסחר באסיה.

בהמשך חודש והורחב ההסכם, והקיבולת ששכרה ADNOC ביפן דווחה ביותר מ־8 מיליון חביות. ליפן יש גם היסטוריה של אחסון נפט סעודי באוקינאווה: הסכם עם Saudi Aramco אפשר לחברה להחזיק שם עד 6.3 מיליון חביות. הסדר דומה התקיים עבור ADNOC בקיושו.

במאי 2026 הסכימו יפן והאמירויות לקיים דיונים על הגדלת אספקת הנפט האמירתי ליפן ועל הרחבת המאגרים המשותפים. עם זאת, הדיווחים לא קבעו את הכמות הסופית, את אופן המימון או את תנאי התפעול.

למה הגדלה פי עשרה תהיה מסובכת

אם המאגרים המדווחים, בהיקף של כ־8 מיליון חביות לכל מדינה, יגדלו פי עשרה, כל אחת מהמדינות תצטרך שטח אחסון לכ־80 מיליון חביות ביפן. זהו פרויקט לוגיסטי ותשתיתי עצום — לא רק מילוי של מכלים פנויים.

בין השאלות שיידרשו להכרעה:

• קיבולת מכלים ונמלים: ייתכן שיהיה צורך במכלים חדשים או מוסבים, רציפי פריקה וטעינה, צינורות ומערכות שינוע.
• התאמת הנפט לבתי הזיקוק: מתקני האחסון והזיקוק יצטרכו להתמודד עם סוגי הנפט הספציפיים של סעודיה והאמירויות, עם דרישות מיזוג ועם בקרת איכות.
• תחרות על תשתיות: מלאי של היצרניות יצטרך לחלוק מקום עם מלאים מסחריים של בתי הזיקוק היפניים ועם מאגרי החירום הלאומיים והפרטיים של יפן.
• כללי שחרור בשעת משבר: יהיה צורך לקבוע מי הבעלים של החביות, מי רשאי לשחרר אותן, אילו לקוחות יקבלו אותן ראשונים והאם התחייבויות החירום של יפן קודמות להתחייבויות היצוא של סעודיה והאמירויות.
• חלוקת עלויות: הצדדים יצטרכו להסדיר את עלויות ההקמה, החכירה, הביטוח, המימון, התחזוקה, תחלופת המלאי והפסדים אפשריים באיכות הנפט.

לכן חשוב להבחין בין שיחות ודיווחים על יעד שאפתני לבין הסכם שהושלם. נכון לעכשיו, הדיווחים מאשרים דיונים ושיתוף פעולה קיים — לא הרחבה פי עשרה עם תנאי מימון ותפעול סופיים.

הצינורות עוקפים את הורמוז — אבל לא את כל הסיכונים

סעודיה והאמירויות מקדמות גם תשתיות שיכולות להוביל חלק מהנפט אל נמלים שאינם תלויים ישירות במצר. תעשיית הזיקוק היפנית קראה לגיוון מקורות האספקה וליצירת חלופות מעשיות לנפט שמגיע דרך הורמוז, כולל תמיכה בפרויקטים של צינורות עוקפים.

מדינות המפרץ מרחיבות אף הן נתיבים חלופיים, אך הקמתם יקרה ונמשכת שנים. יתרה מזאת, הם אינם הופכים את האזור לחסין בפני שיבוש ימי: נפט סעודי שמגיע לים האדום עדיין עשוי להידרש לעבור במצר באב אל־מנדב, ואילו יצוא אמירתי דרך פוג'יירה תלוי בקיבולת הנמל ובביטחון השיט במרחבים שמחוץ למפרץ עומאן.

הים האדום כבר המחיש את הבעיה. לפי דיווחים, חסימה שיוחסה לחות'ים ופגעה בשיט הסעודי בבאב אל־מנדב יצרה איום נוסף על אספקת הנפט לאסיה, בזמן שבתי הזיקוק באזור עדיין התמודדו עם השיבוש בהורמוז.

גם שימוש אפשרי במסוף סידי כריר במצרים, המעניק לנפט הסעודי נתיב לים התיכון דרך מערכת הים האדום, תעלת סואץ וצינורות SUMED, תלוי בביטחון התשתיות, במסוף, בתעלה ובנתיבי השיט. הוא יכול לספק גיבוי, אך אינו תחליף שניתן להרחיב במהירות כדי לשחזר את מלוא היצוא דרך הורמוז. במקורות הזמינים לא נקבע היקף יצוא סעודי עדכני ומדויק דרך סידי כריר.

המסקנה הרחבה היא שצינורות, מכלי אחסון ונמלים חלופיים עובדים היטב כשכבות הגנה מצטברות. אף אחד מהם אינו יכול להחליף לבדו את התנועה החופשית בהורמוז בהיקף הנדרש ליצואניות המפרץ ולבתי הזיקוק באסיה.

איך הסנקציות האמריקאיות על איראן משתלבות בתמונה

החרפת הסנקציות האמריקאיות מעניקה לקונים באסיה תמריץ נוסף להבטיח נפט שאינו איראני, ושנמצא מחוץ לאזור הלחימה. משרד האוצר האמריקאי הטיל סנקציות על בית הזיקוק הסיני העצמאי Hengli Petrochemical, וכן על כ־40 חברות וספינות הקשורות לסחר הנפט האיראני.

הנשיא דונלד טראמפ ושר האוצר סקוט בסנט אותתו גם על צעדים נוספים שתוארו כתקדימיים. עם זאת, הדיווחים הזמינים לא קבעו את היקפם הסופי — ובכלל זה אם יינקטו צעדים נגד בתי זיקוק סיניים או בנקים נוספים.

עבור איראן, הגבלות הדוקות יותר על מכירת נפט, על השיט ועל תשלומים עלולות לצמצם את הכנסות מטבע החוץ דווקא כאשר המלחמה מייקרת את ההובלה ואת עלויות הצריכה. השילוב הזה עלול להחריף אינפלציה ומחסור ולהגביר את הלחץ על הממשלה להגביל את הביקוש לדלק. עם זאת, אין במידע הזמין בסיס לקביעה שכבר הוטלה ברחבי איראן הקצבת אנרגיה כלל־ארצית; בשלב זה מדובר בסיכון אפשרי, לא בהתפתחות מאומתת.

עבור סעודיה, האמירויות, יפן ודרום קוריאה, סביבת הסנקציות הופכת את הוודאות בשרשרת האספקה לחשובה יותר. מצד שני, סנקציות עלולות לסבך גם הסכמי אחסון: הן מגבירות את הבדיקות בנוגע לבעלות על המטען, לערוצי התשלום, למבטחים, לספינות וליעד הסופי של הנפט.

מה זה אומר על ביטחון האנרגיה העולמי

מאגרים מעבר לים, ספקים מגוונים, צינורות עוקפים ומאגרי חירום יכולים לצמצם את משך הפגיעה ואת העלות הכלכלית של משבר בהורמוז. הם אינם יכולים להחזיר במהירות את כל הזרימות שאבדו בסגירה ממושכת. הערכה אחת הצביעה על ירידה של כ־11 מיליון חביות ביום בזרימות הנפט העולמיות לאחר צעדים שננקטו כדי לקזז את השיבוש.

זו הסיבה שגם אם השיחות עם יפן ודרום קוריאה לא יבשילו בהיקף המדווח, יש להן משמעות: הן מעידות שהורמוז נתפס יותר ויותר לא רק כסיכון זמני לספנות, אלא כחולשה מבנית בשרשרת האספקה.

הפתרון המעשי הוא תיק של צעדים: יותר אחסון בקרבת בתי הזיקוק באסיה, קיבולת נוספת של צינורות ומסופים, רכישות נפט ממקורות מגוונים, כללים ברורים יותר לשחרור מלאי חירום והפחתת הביקוש לנפט. אבל כל אלה דורשים זמן, כסף ותיאום.

אם הורמוז, הים האדום ובאב אל־מנדב, שוקי הביטוח, הציות לסנקציות ומלאי בתי הזיקוק באסיה יתהדקו בו־זמנית — שום מאגר יחיד לא יוכל לשמש חיץ מלא.